הצהרה משותפת לרגל היום הבינלאומי לתמיכה בקרבנות עינויים
לרגל היום הבינלאומי לתמיכה בקרבנות עינויים – יוצאים עדאלה, מרכז אל מיזאן לזכויות האדם (אל מיזאן) ורופאים לזכויות אדם-ישראל (רל"א-ישראל) בהצהרה משותפת זו כדי להסב את תשומת הלב לחמש סוגיות דחופות: הצעת החוק להזנה בכפייה, מעצרים מנהליים, שביתת הרעב המחודשת של העצור הפלסטיני ח'אדר עדנאן, הפטור של שירותי הביטחון מתיעוד חקירות של עצורים בהקלטות אודיו/וידיאו, וכן עינויים והתעללויות סביב הסגר על עזה.
הצעת החוק להזנה בכפייה: החוק המוצע להתיר הזנה בכפייה של שובתי רעב עבר בקריאה ראשונה בכנסת ב-2014. הצעת החוק הוצגה בשבוע שעבר מחדש בכנסת, ובשבוע הבאה צפויה להתקיים הצבעה על אישור דין רציפות, ובהמשך הקריאה השנייה והקריאה השלישית.
אם ההצעה תעבור, היא תכשיר חוקית הזנה בכפייה וטיפול רפואי בכפייה לשובתי רעב. מדובר בהפרה חמורה של זכויות אדם ואתיקה רפואית. ההצעה עושה שימוש לרעה ברפואה ובאנשי ונשות רפואה למטרות פוליטיות-ביטחוניות. הזנה בכפייה מהווה הפרה ישירה של חוק זכויות החולה הישראלי ושל הצהרות ואמנות בינלאומיות: הצהרת טוקיו, הצהרת מלטה של ההסתדרות הרפואית העולמית; פרוטוקול איסטנבול ואמנת האו"ם נגד עינויים (UNCAT).
ביוני 2014, פנתה ההסתדרות הרפואית העולמית (WMA) בבקשה דחופה לראש מממשלת ישראל לשקול מחדש את הצעת החוק העומדת על הפרק, בשעה שהדווחים המיוחדים מטעם האו"ם (UN Special Rapporteurs) לענייני בריאות ועינויים קראו לממשלת ישראל להימנע מהזנה בכפייה ומאמצעי כפייה אחרים שהם הגדירו כיחס אכזרי ולא אנושי.
הצעת החוק להזנה בכפייה הובאה בשנית לכנסת כמנגנון לדיכוי שביתת הרעב המחודשת ולהימנעות מצד הרשויות מוויתורים במדיניות וביחס כלפי עצורים פלסטיניים ובתנאי הכליאה שלהם, לרבות מניעת ביקורי משפחות, החזקה בבידוד ואמצעי ענישה אחרים.
היום נכנסת שביתת הרעב של ח'אדר עדנאן, עצור מנהלי המאושפז בימים אלה בבית החולים אסף הרופא, ליומה ה-52. בניגוד לשביתות רעב קודמות, עדנאן שובת עתה לפי מה שמכונה "מודל שביתה אירית", שבמסגרתו הוא שותה מים בלבד. על פי הספרות הרפואית, במצב של שביתת רעב התלויה במים בלבד ומתארכת מעבר ל-42 יום, צפויים סיבוכים חמורים ומסכני חיים.
ח'אדר עדנאן, ששוחרר ממעצר מנהלי ב-2012 בעקבות שביתת רעב ממושכת, נעצר שוב ב-8 ביולי 2014. הוא פתח בשביתת הרעב הנוכחית בעקבות הארכת מעצרו המנהלי מעבר לששת החודשים שנקבעו. צו המעצר המנהלי של עדנאן חודש מספר פעמים.
מעצר מנהלי: נכון ליוני 2015, יותר מ-410[1] פלסטינים מן השטחים הפלסטיניים הכבושים מוחזקים על ידי ישראל במעצר מנהלי. עצורים מנהליים מוחזקים לפרקי זמן ממושכים, שבמהלכם נשללות מהם זכויות בסיסיות להליך הוגן, לרבות היעדר היכולת להתגונן כנגד הראיות החסויות העומדות נגדם.
בעוד שהמשפט הבינלאומי מתיר שימוש במעצר מנהלי במתכונת מוגבלת בלבד, ישראל מנצלת לרעה את התהליך הזה נגד אלפי פלסטינים מאז 1967. מספר הפלסטינים המוחזקים במעצר מנהלי יותר מהוכפל מאז השנה שעברה. מבין המוחזקים, חמישה הם חברים במועצה המחוקקת הפלסטינית,[2] ובהם חברת הפרלמנט ח'אלדה ג'ראר, עובדה המשקפת את השימוש הגורף והפוליטי שעושה ישראל במעצר מנהלי, בין השאר נגד נבחרי ציבור פלסטיניים.
גופי זכויות אדם הפועלים מתוקף אמנות, ובכלל זה ועדת האו"ם נגד עינויים (UN CAT) וועדת האו"ם לזכויות אדם, קראו לישראל לחדול מן השימוש במעצר מנהלי. גם האיחוד האירופי הביע חשש מהמשך השימוש במעצר מנהלי על ידי ישראל.
הקלטות אודיו/וידיאו: הכנסת אישרה במהירות בקריאה ראשונה הצעת חוק להארכת חוק שתוקפו מסתיים ב-4 ביולי 2015 הפוטר גורמי ביטחון ישראליים מתיעוד חקירות של עצורים החשודים בביצוע עבירות ביטחוניות באמצעות הקלטות קוליות-חזותיות. למרות שהחוק מסווג כהוראת שעה, הוא הוארך בהתמדה מאז 2002. בפברואר 2013, דחה בג"ץ עתירה שהוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם לביטול הפטור.[3]
חקיקה זו מעוררת חששות כבדים בנוגע להגנה על עצורים מפני עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל (CIDT) בהקשר של ניהול חקירות, הוצאת הודאות שווא המשמשות בהחלטות בתי משפט, ולגבי הגנה על זכויותיהם של עצורים להליך הוגן.[4] מדובר בחקיקה המפרה באופן בוטה זכויות עצורים ומאפשרת לגורמי הביטחון לחמוק משקיפות, פיקוח ואחריותיות במסווה של צרכים ביטחוניים.
ועדת האו"ם נגד עינויים הביעה ביקורת חריפה על הפטור הגורף במסקנותיה הסופיות על ישראל במאי 2009, והציגה בנוסף שאלות בסוגייה זו ב"רשימת הסוגיות" שלה לישראל ביוני 2012.
עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל: בהקשר של הסגר הבלתי חוקי המוטל על עזה מאז 2007, ממשיכים ארגוני זכויות אדם לתעד את העיכובים והסירובים שבהם נתקלים תושבי עזה רבים המבקשים לקבל טיפול רפואי מחוץ לעזה, וזאת בשל מגבלות שישראל מציבה בפניהם. יתר על כן, ישנם מטופלים הנעצרים במעבר ארז לישראל ו/או מאולצים לספק מידע על חברים ובני משפחה שלהם תמורת היתרי כניסה. הגבלה שיטתית זו לגישה לשירותי בריאות חיוניים יכול להגיע לכדי עינוי ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל. בנוסף לכך, במהלך המתקפה הצבאית הישראלית על עזה בקיץ 2014, תיעד ארגון אלמיזאן 81 מקרים של מעצר שבהם נעשה שימוש בעינויים פיזיים קשים ובצורות אחרות של לחץ פיזי ונפשי במהלך המעצר והחקירה.
ארגוני זכויות האדם שבים ומדגישים שאין הצדקה אף פעם לשימוש בעינויים או בהתעללות. עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל אסורים בתכלית האיסור על-פי המשפט הבינלאומי, ללא יוצא מן הכלל.
כפי ששבה ואמרה ועדת החקירה של האו"ם לעניין המתקפה הצבאית על עזה בשנת 2014, יש להסיר לחלוטין ולאלתר את הסגר על עזה ויש להפסיק את המניעה השיטתית של גישה לטיפול רפואי חיוני. זאת ועוד: ארגוני זכויות האדם קוראים להפסקת השימוש במעצרים מנהליים, את משיכתן של הצעת החוק להזנה בכפייה והצעת החוק לפטור מהקלטות אודיו/וידיאו; כמו כן הם דורשים כיבוד של זכויות אדם יסודיות ושל כבוד העצורים בהתאם למשפט הבינלאומי.
