הודעות לעיתונות

בדיון שהיה ביום רביעי שעבר (24.6.2009), ובעקבות עתירה שהגיש מרכז עדאלה באוגוסט אשתקד, חזר בו שירות בתי הסוהר מהחלטתו לאסור על הכנסת ספרים חדשים לבתי הכלא והודיע לבית המשפט כי החל לפעול לפי נוהל חדש לאספקת ספרים דרך הקנטינה ובהתאם לדרישות האסירים. שירות בתי הסוהר התחייב גם לספק את הספר הנדרש בתוך חודש מיום הגשת הבקשה.

עורכת הדין עביר בכר מעדאלה, בשיתוף עם הקליניקה לזכויות ולשיקום אסירים באוניברסיטת חיפה, לא הסתפקה בהחלטה זו וביקשה מבית המשפט להורות לשירות בתי הסוהר לקבוע נהלים וקריטריונים בנוגע לסוג הספרים וכמות הספרים שאסיר יהיה רשאי לדרוש מהקנטינה, אספקת ספרים לאסירים חסרי אמצעים שאין ביכולתם לקנות ספרים, ספרים ששירות בתי הסוהר לא הצליח לאתר ואסירים הלומדים באוניברסיטה פתוחה, הזקוקים לספרים רבים. עו"ד בכר גם הבהירה לבית המשפט, שההכרה של שירות בתי הסוהר בזכותו של האסיר להכניס ספרים אינה עונה על הנדרש, אם לא יתלווה אליה נוהל ברור למימוש הזכות באופן שיבטיח שקיפות מלאה וימנע סכנה של יחס שרירותי לאסירים.

בית המשפט נעתר לבקשתה של עו"ד בכר והורה לשירות בתי הסוהר לקבוע נהלים ברורים בעניין זה בתוך 48 שעות. השופט הותיר בידי מרכז עדאלה את האפשרות לפנות לבית המשפט במידה ששירות בית הסוהר לא יקבע את הנהלים או לא יממש את הבטחתו לאפשר הכנסת ספרים לכלא. בנוסף הורה בית המשפט לשירות בית סוהר – כלא גלבוע לספק לאסיר וליד דקה ספרים מאת חנא מינה ואבו אלעלאא אלמערי בתוך חודש ימים.

מרכז עדאלה הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת ב-18 במאי 2009 עתירה בעניין זה. העתירה הוגשה בשם עדאלה, בשם העמותה למען האסירים הפוליטיים, הקליניקה לזכויות ושיקום אסירים באוניברסיטת חיפה והאסיר הפוליטי וליד דקה.

לאחרונה החליט שב"ס לנקוט מדיניות חדשה, שלפיה נאסר על כל האסירים, הפליליים והפוליטיים כאחד, לקבל ספרים ממשפחותיהם בביקורים בכלא. מדיניות זו מגבילה במידה רבה את חופש הבחירה של האסיר בנוגע לספרים שברצונו לקרוא, משום שהספרים היחידים הנגישים לאסירים הם אלה המצויים בספריית הכלא או במרכז המכירה שבכלא. ראוי לציין כי שב"ס מונע מכלואים המסווגים כאסירים "ביטחוניים" להשתמש בספריית הכלא וכי מעולם לא קנה להם אף לא ספר אחד. את כל הספרים שברשותם קיבלו אסירים אלה ממשפחותיהם, כשאלה באו לביקורים, או דרך הצלב האדום. שב"ס אוסר על האסירים ה"ביטחוניים" להשתתף בתוכנית חינוכית כלשהי המתקיימת בכלא, ולכן להחלטה למנוע הכנסת ספרים המיועדים להם יש מבחינתם משמעות רבה יותר מאשר לכל אסיר אחר.

מתצהיר שמסר האסיר דקה, היושב בכלא מאז 1986 ומרצה עונש של מאסר עולם, אשר צורף לעתירה, אפשר ללמוד על מידת החשיבות שיש לספרים בחיי האסירים בבתי הכלא. האסירים הפוליטיים מייחסים לספרים משמעות רבה במיוחד, משום שבמקרים רבים הספרים הם ערוץ התקשורת היחיד שלהם עם העולם שמחוץ לכלא, עקב ההגבלות המוטלות על ביקורי המשפחות והאיסור להשתמש בטלפון.