|
||||||||||||||
היום 24.4.2003, הגיש ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- עתירה לבג"צ נגד משרד החינוך ומשרד הפנים בדרישה להקים גני חובה לגילאי 3-4 בכפרים הלא מוכרים בנגב ובכללם הכפרים אלזערורה וביר אל-משאש. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מוראד אלסאנע מארגון עדאלה בשמם של 43 ילדים קטינים מכפר אלזעזורה וכפר ביר אלמשאש- כפרים לא מוכרים השוכנים בנגב-, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, קואליציית ארגונים וועדי הורים בנגב, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ההתאחדות הארצית של ועדי ההורים הערביים בישראל ועמותת הנגב התרבותית. בשני הכפרים אלזערורה וביר אל-משאש, נמצאים כ 306 ילדים בגילאי 3-4 ללא כל מסגרת חינוכית, וזאת למרות העובדה שבשנת 1999 החליט שר החינוך, דאז, מר יוסי שריד, להחיל את חוק לימוד חובה על היישובים העניים ביותר ואשר נמצאים באשכולות הראשון והשני לפי המדד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה. אולם, החוק לא נאכף בכפרים אלזערורה וביר אלמשאש ומשרד החינוך אף דחה אכיפתו של החוק לעוד 8-10 שנים בטענה כי, המחסור באספקת גני חובה הוא בגלל חוסר בגננות, וכי אין באפשרות משרד החינוך להקים מבנים מאחר ומשרד הפנים לא מעניק היתרי בנייה בכפרים הלא מוכרים. בעתירה תואר המצב הקשה של החינוך בנגב בכלל והמציאות הקשה שבה חיים הילדים אשר נשללה מהם זכות החינוך בפרט, בנוסף להשלכות החמורות של העדר גני חובה לילדים, כגון חשיפת הילדים לתאונות קשות כתוצאה מכך שהם מבלים את רוב זמנם ברחובות ובחצרות. עו"ד מוראד אלסאנע טען בעתירה כי, שלילת זכות חינוך חובה מהילדים הקטינים משני הכפרים פוגע בצורה בוטה ביותר בזכויותיהם של הילדים הקטינים לחינוך. הוא הוסיף כי, שיקולים של נוחיות מנהלית ושיקולים לוגיסטיים, באם קיימים, אינם מצדיקים פגיעה בזכות היסוד של הקטינים לחינוך ולשוויון. עוד נטען בעתירה כי, הטענה כי העדרם של הגנים בכפרים הלא מוכרים מקורו באיסור בניית מבנים ללא היתר בנייה של משרד הפנים הינה טענה מופרכת מיסודה ולא מצדיקה פגיעה בזכותם היסודית של הילדים לחינוך, וזאת מכיוון שניתן לפתור בעיה זו באמצעות "הסתייעות בחלופה" של הצבת מבנים יבילים כפי שנעשה בעבר במקומות אחרים. ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- פנה היום בפנייה דחופה לנציבת שירות בתי הסוהר, רב גונדר אורית אדטו, בדרישה לבטל לאלתר את החלטת השב"ס על ביטול מתן הסל החודשי, הכולל חומרי ניקוי והגיינה אישית, וחומרי ניקוי בסיסיים לחדרים, בכל בתי הסוהר לאסירים המסווגים כביטחוניים. המכתב בא בעקבות פניות רבות שהגיעו למשרדי עדאלה ממספר רב של אסירים מבתי כלא שונים, אשר התלוננו על החלטת שירות בתי הסוהר, ואף פתחו בשביתת רעב כאות מחאה על שורה ארוכה של צעדים דרסטיים שננקטו נגדם לאחרונה ובינם ההחלטה הנ"ל. עו"ד עביר בכר הדגישה בפנייתה לנציבת שירות בתי הסוהר כי ההחלטה הינה בלתי חוקית ונוגדת את פקודת נציבות בתי הסוהר, תקנות והוראות השב"ס המעגנות את חובת אספקת חומרי ניקוי והגיינה לאסירים ואת הנורמות והסטנדרטים הבינלאומיים בדבר ההגנה על זכויותיהם של האסירים להיגיינה אישית. עו"ד בכר הוסיפה כי, בצד הפגיעה הקשה בזכויותיהם הבסיסיות של האסירים, מסתמנת אף פגיעה באסירים השומרים מצווה אשר ההקפדה על היגיינה אישית הנה אחד האלמנטים המובהקים לקיום מצוות הדת כלשונה". בנוסף, טענה עו"ד בכר כי טענת שירות בתי הכלא כי ההחלטה נבעה מאילוצים תקציביים, לא מצדיקה פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של האסירים , מכיוון ששלילת החירות על-ידי המעצר או המאסר אין בה בכדי לשלול את זכותו של האסיר לתנאי מאסר שישמרו על כבודו ועל צלמו האנושי. עוד נטען בפנייה כי, באם נכון שההחלטה חלה רק על אסירים המסווגים כביטחוניים אז היא חמורה כפליים ולוקה באפליה חמורה ובחוסר סבירות קיצוני. "הפגיעה בהיגיינה האישית והסביבתית של האסירים מקבלת משנה חומרה לאור תנאי המאסר הקשים וההגבלות הרבות להם נתונים אסירים אלו אך בשל סיווגם. פגיעה נוספת ובלתי מוצדקת כגון זו מהווה נדבך נוסף להתעמרות וליחס המפלה כלפי אסירים אלו ללא כל הצדק שבדין". בפנייה הודגשה הסתירה הפנימית הטמונה בהחלטה: "מחד, מקפיד שרות בתי הסוהר הן בהוראותיו החקוקות והן בפרקטיקה היומיומית להזהיר את האסירים מפאת העונש הצפוי מהופעה בלתי נקייה ונאה, וכן מעונש הצפוי כתוצאה מהפרת החובה לשמור על ניקיון החדרים ותאיהם. ומאידך, הוא מונע מהם אספקת החומרים האלמנטאריים לצורך שמירה על סדר וניקיון תוך הפרה בוטה לחובה המוטלת עליו על פי דין" . בשל דחיפות העניין, והפגיעות הבריאותיות והנפשיות הקשות הצפויות לאסירים כתוצאה מההחלטה ומשביתת הרעב שפתחו בה האסירים, דרשה עו"ד בכר ביטול מיידי להחלטה על מנת לייתר פנייה לערכאות המשפטיות. מחר, 2.4.2003 בשעה 9:00, ייתן בג"צ את פסק-דינו בעתירת ארגון עדאלה, שהוגשה בדצמבר 2001 נגד ממשלת ישראל, בה נדרש יישום שוויוני לחקיקה ולפסיקה המתייחסת לייצוג ערבים ובמיוחד נשים ערביות בדירקטריונים של החברות הממשלתיות. בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד חסן ג'בארין נטען כי מאז תיקון חוק החברות הממשלתיות בשנת 1993 ופס"ד שדולת הנשים הראשון משנת 1994 אשר מחייבים נקיטת מדיניות של העדפה מתקנת במינוי נשים בדירקטורים של חברות ממשלתיות, עלה אחוז הנשים מ- 7% ל- 37% אולם הדבר לא יושם כלפי הנשים הערביות בישראל. "על אף פס"ד שדולת הנשים הראשון, הנשים הערביות לא קיבלו ביטוי הולם לייצוגן בחברות ממשלתיות. בדו"ח רשות החברות הממשלתיות המעודכן לתאריך 31.12.2002 עולה, כי מספר הנשים הערביות שכיהנו כדירקטוריונים הינו 6 נשים ערביות בלבד, נתון שהיווה 0.89% מכלל הדירקטורים בישראל שמספרם הגיע, לפי הדו"ח, כדי 671.
יודגש כי, סמוך להגשת העתירה היה מספר הנשים הערביות המכהנות בתפקידים אלה היה 5 נשים, אשר היווה 0.75% מכלל הדירקטריונים שכיהנו באותה תקופה. כמו כן, עדאלה הוסיפה כי תיקון החקיקה לחוק החברות הממשלתיות מיוני 2000 אשר מחייב מדיניות העדפה מתקנת כלפי כל חברי האוכלוסייה הערבית, לא יושם באופן הולם על ידי המשיבים. לעומת זאת, טענה פרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד מלכיאל בלס, כי הנשים הערביות אינן מהוות קטגוריה נפרדת לצורך השוויון, ולגבי יישום התיקון משנת 2000 נטען כי היישום הינו הדרגתי ומצריך זמן. יש לציין כי, יממה לאחר הגשת העתירה הוציא בג"צ מלפניו צו על תנאי המורה למשיבים לנמק את סיבת תת הייצוג של הערבים בכלל ושל הנשים הערביות בפרט. מחר בג"צ אמור לתת פסק דין בעתירה.
|
