English |  عربي

דוחות מיוחדים

כנס הסטודנטים

חיפוש

 עם

הודעות לעיתונות 2008 |  2007 |  2006 |  2005 |  2004 |  2003 | 2002 (אנגלית)  |  2001 (אנגלית)  |  2000 (אנגלית)

בעקבות החלטת ועדת הפנים של הכנסת להביא את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל לאישור מליאת הכנסת עוד הערב, ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- פנה היום בערב, 30.7.2003, בפנייה דחופה לחברי הכנסת בבקשה להצביע נגד הצעת החוק מכיוון שהיא לוקה באי חוקיות קיצונית, גזענות ואפליה חמורה בשוללה זכויות יסוד על בסיס לאום.

הצעת החקיקה קובעת הסדר מיוחד לטיפול בבקשות למתן מעמד בישראל של אזרחי ישראל שנישאו לפלסטינים, ומגבילה באופן דרסטי את הטיפול בבקשות איחוד המשפחות של אזרחי ישראל הנשואים לפלסטינים. הצעת חקיקה זו מפלה לרעה את אזרחי ישראל הנשואים לפלסטינים, לעומת כל שאר אזרחי ישראל הנשואים למי שאינם אזרחים. הלכה למעשה, אזרחי ישראל הנישאים לפלסטינים הינם אזרחי ישראל הערבים. אי לכך החוק המוצע מפלה באופן בוטה ביותר את האזרחים הערבים בישראל על בסיס לאום.

עו"ד ארנה כהן, מארגון עדאלה, פירטה בפנייתה לחברי הכנסת את האי חוקיות הטמונה בהצעת החוק כי "הצעת החוק שוללת באופן מוחלט את שקול הדעת של שר הפנים במתן מעמד בישראל לפלסטינים שנישאו לאזרחי ישראל. הוא מונע באופן מוחלט הגשת בקשות לקבלת מעמד ומתן מעמד קבוע למי שהגישו בקשות בעבר ובקשתם אושרה."

עוד ציין עדאלה בפנייתו, כי באם יעבור החוק, התוצאה תהיה הפרדה כפויה של אלפי אזרחים ואזרחיות ישראל מבני הזוג שלהם וקריעת אלפי ילדים אזרחי ישראל מהוריהם, תוך רמיסת זכויות היסוד החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם ומעוגנות באמנות הבינלאומיות שישראל הינה צד להן.

יודגש, כי במהלך דיון בועדת הפנים של הכנסת, שהתקיים אתמול, הודה שר הפנים, כי המדובר בחוק שתוצאותיו תהיינה טרגיות ואף היועצת המשפטית של ועדת הפנים הזהירה את חברי הועדה, כי החוק אינו מידתי ולא יעמוד במבחן בג"ץ. זאת ועוד, וועדת הפנים אישרה היום את העברת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית, בניגוד לחוק, ומבלי שחברי הועדה קיבלו תשובות ונתונים שהתבקשו מנציגי המשרדים הממשלתיים, אודות השלכותיו החמורות של החוק על זכויותיהם, ומבלי שתוצג בפניהם חוות דעת של היועצת המשפטית של הוועדה.

ארגון עדאלה ציין, כי יוזמי החוק המוצע מבקשים להצדיק את נחיצותו במספר מקרים בהם היו מעורבים מקבלי מעמד בישראל בעקבות איחוד משפחות ב"גלגולם" של פיגועים. עו"ד כהן הדגישה, כי "אף אם העובדות נכונות, הרי שאין בכך כדי להצדיק את הפגיעה הגורפת בזכויות יסוד של ציבור שלם על לא עוול בכפו, שכן כלל יסודי הוא האיסור על פגיעה בזכויות יסוד על בסיס חשד קולקטיבי ועמום."

על כן, ביקש ארגון עדאלה מחברי הכנסת שלא לתת את ידם לחקיקה גזענית זו המפרה זכויות בסיסיות של בני אדם על בסיס לאום.

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש ביום שלישי 22.7.2003, עתירה לבג"צ נגד מדיניות משרד החינוך באי הקצאת התקנים הדרושים למשרת קצין ביקור סדיר, ליישובים: רהט, לקיה, כסיפה, ערערה בנגב, שגב שלום, חורה ותל-שבע שבנגב, על מנת לטפל בסוגיית נשירת תלמידים בנגב.

את העתירה הגיש ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד גדיר ניקולא, בשמו ובשמם של 19 משפחות לתלמידים בבתי ספר שונים בנגב, קואליציית ארגונים וועדי הורים לשיפור מערכת החינוך הערבית בנגב, ההתאחדות הארצית של ועדי ההורים הערביים למערכת החינוך בישראל וועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל.

קציני הביקור הסדיר (הקב"סים) נחשבים לאורגן המרכזי והזרוע הישירה של משרד החינוך לצורך הטיפול בתופעת הנשירה. המחלקה לביקור סדיר הינה היחידה האחראית למעקב אחר יישום חוק לימוד חובה. היא מטפלת באיתור התלמידים שאינם מבקרים ביקור סדיר בבתי-הספר, ומסייעת להחזרתם למעגל הלימודים. כך שמתפקידו של כל קב"ס בכל רשות מקומית לעקוב אחר תלמידי היישוב המועדים לנשירה ממערכת החינוך, לאתרם ולטפל בהם, וכן להחזיר תלמידים נושרים למערכת החינוך ולהציבם במסגרות הולמות. על כן, אי הקצאת תקנים למשרת קב"סים מנציחה ומשרישה את בעיית הנשירה ממערכת החינוך.

מספר התקנים למשרת קב"ס הדרושים לכל יישוב נקבעת על-ידי נוסחת קריטריונים באמצעות משרד החינוך. המרכיבים לקביעת התקן הראוי הם, בין היתר: גודל אוכלוסיית התלמידים, מספר הילדים הזקוקים לטיפול קב"ס, הרמה הסוציו-אקונומית של היישוב.

העתירה מראה, כי מספר התקנים למשרת קב"ס שהקצה משרד החינוך, נכון ליום הגשת העתירה, לטיפול בכלל אוכלוסיית התלמידים הערביים במדינה, מהווה 14% בלבד ממספר התקנים שהיה עליו להקצות לפי התקן הראוי. הוא הקצה 60.64 תקנים למשרת קב"ס, לעומת 424.33 תקנים שהיה עליו להקצות לפי התקן הראוי (ראה נספח 1).

עו"ד ניקולא טענה, כי מספר התקנים שאוישו למשרת קב"ס ביישובי העותרים הינו פחות ממספר התקנים שהוקצה בפועל. כך שהיום רק 3.5 תקנים של קב"סים מאוישים ביישובים אלה במקום 5, היינו, רק 7.6% תקנים מאוישים מאחוז התקנים שהיה על משרד החינוך להקצות לפי התקן הראוי ביישובי העותרים (ראה נספח).

בעתירה נטען, כי באי הקצאת תקנים לקב"סים, מפר משרד החינוך את הוראות חוק לימוד חובה וחוק זכויות התלמיד, אשר מחייבות נקיטת אמצעים על מנת לספק שירותי לימוד חובה בהעדר טיפול בסוגיית הנשירה, נטען בעתירה כי, נפגעת התכלית של חוק לימוד חובה חינם שעיקרה השוויון בנגישות לשירותי חינוך חובה.

עוד נטען בעתירה כי, אי נקיטת אמצעים מתאימים להבטחת זכותם של ילדים להצטרף למסלול הלימודים בגילאים אלה, הינה בבחינת פגיעה בכבודם ובחירותם האישית- דבר העומד בניגוד לאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והפרה לאמנות הבינלאומיות בדבר הזכות לחינוך. זאת ועוד, משרד החינוך מפר בנקיטתו מדיניות זו את עקרון השוויון כעיקרון חוקתי, ועל כן מדיניות זו פסולה.

היום 17.7.2003, בשעה 11:30 בבוקר, יתקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירות שהגיש ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד ארנה כהן, בשמן של 14 משפחות של ערבים אזרחי ישראל ובני/ות זוגם הפלסטינים נגד החלטת הממשלה, האוסרת על איחוד משפחות ומתן מעמד בישראל לפלסטינים וגוזרת עליהם פירוד.

כזכור, הממשלה החליטה ביום 12.5.2002 להקפיא את הטיפול בכל בקשות איחוד המשפחות שהוגשו למשרד הפנים "שבהם בן הזוג הוא פלסטיני/ת תושבי הרשות ו/או ממוצא פלסטיני".

בעתירה נטען, כי החלטת הממשלה מפלה באופן בוטה ביותר את העותרים ואת האזרחים הערבים בישראל בכל הקשור לזכויותיהם החוקיות לקיים חיי משפחה עם בן/ת הזוג לפי בחירתם עם ילדיהם הקטינים ככל אדם. עוד נטען בעתירה, כי הממשלה פעלה בלא סמכות וכי החלטתה, המפלה על בסיס לאום, נוגדת את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, את הוראות חוק האזרחות התשי"ב ב- 1952, ואת הוראות המשפט הבינלאומי. בעתירה הודגש שהחלטת הממשלה, פוגעת הלכה למעשה, רק בערבים אזרחי ישראל, שכידוע הם אשר נישאים לפלסטינים, בעוד שעל אזרחים ישראלים שנישאו למי שאינם פלסטינים, ימשיך לחול ההסדר הקודם והם יהיו זכאים להתאזרח בישראל.

בעקבות העתירה, ביום 14.7.2002, הוציא בג"צ צו על תנאי בעתירה המורה לפרקליטות המדינה להשיב על העתירה תוך 120 יום. עוד הוציא בג"צ צווי ביניים אינדיבידואלים, המונעים את גירושם של בני/ בנות זוג הנשואים לאזרחים ישראלים.

בתגובתה, טענה המדינה, כי הוכנה הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל, המייתרת את הדיון בעתירה. עוד טענה המדינה, כי החלטת הממשלה נחוצה היות שמאז תחילת האינתיפאדה מסתמנת עלייה במעורבות בפיגועים של פלסטינים שקיבלו מעמד בישראל בתוקף איחוד משפחות בפיגועים, ופירטה ששה מקרים. יצוין, כי הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת רק ביום 4.6.2003 וביום 18.6.2003 עברה ההצעה בקריאה ראשונה.

ארגון עדאלה טען בתגובה, כי כל עוד הליך החקיקה לא הושלם החלטת הממשלה הינה בתוקף, ועל בית המשפט לבטלה מפני שאיננה חוקית, מפרה זכויות יסוד, גורפת ובלתי מדתית.

עוד הוסיפה עו"ד כהן, כי הטענה שמדובר בצורך ביטחוני הינה חסרת בסיס, היות ואף אם היו מקרים ספורים בהם היו מעורבים בפיגועים, של אנשים שקיבלו מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות, הרי שלא ניתן להסיק מכך על מסוכנות של רבבות אחרים שבקשותיהם נבדקו ע"י אמות מידה ביטחוניות קפדניות באופן אינדיוידואלי ולא נמצא בהם כל דופי.

עוד נטען, כי המטרה האמיתית של החלטת הממשלה הינה הרצון למנוע מתן מעמד בישראל לפלסטינים מנימוקים גזעניים ומפלים, כפי שהוצהר בעבר בגלוי ע"י שר הפנים הקודם, אלי ישי.

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- פנה היום, 15.7.2003, באמצעות עו"ד גדיר ניקולא, במכתב למנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, בעניין ההוראה החדשה שהוציא השופט אל נשיאי בתי המשפט בישראל ולפיה התרגום מהשפה הערבית לשפה העברית בבתי- המשפט בישראל יוזמן על ידי בתי-המשפט "רק מקום שהצורך בכך ברור ואין דרך אחרת לנהל את המשפט", היינו במקרים החריגים ובהתאם לשיקול דעת השופטים.

בפניה טענה עו"ד ניקולא כי ההנחיה החדשה אינה חוקית, וסותרת את האמור בסימן 82 לדבר המלך במועצתו המתייחס באופן מפורש למעמדה המיוחד של השפה הערבית בבתי- המשפט בישראל. כמו כן, ביקשה עו"ד ניקולא, שיקבעו נוהל ברור שיבטיח נגישות ומיידיות לתרגום מהשפה הערבית לשפה העברית, כאשר הוצאות התרגום יהיו על חשבון אוצר המדינה.

לפני כשנה וחצי, ובעקבות הנחייה שהוציא מנהל בית המשפט לנשיאי בתי המשפט בישראל בה הודיע, כי יש להימנע מלחייב את אוצר המדינה בהוצאות התרגום במשפטים אזרחיים, הגיש ארגון עדאלה עתירה לבג"צ לביטול הנחיה זו. בתגובה לעתירה הודיעה פרקליטות המדינה, כי ביום 10.2.2002 הוציא מנהל בית המשפט הנחיה חדשה המבטלת את הנחייתו הראשונה, נשוא העתירה. עם זאת, הודיעה הפרקליטות כי הוציא מנהל בית המשפט הנחייה חדשה, לפיה ניתן להזמין תרגומים לערבית במשפטים אזרחיים אך "נוכח המצוקה התקציבית, יש להקפיד כי התרגומים יוזמנו רק מקום שהצורך בכך ברור ואין דרך אחרת לנהל את המשפט." בדיון בפני בג"צ ביום 26.6.2003 החליט ארגון עדאלה למשוך את העתירה תוך שמירה על זכויותיו להגשת עתירה חדשה בעניין.

בהנחיה החדשה מיום 10.2.2003 קבע מנהל בתי המשפט כי, קבלת תרגום מקצועי מהשפה הערבית לשפה העברית במשפטים אזרחיים ללא חיוב המתדיינים, היא "רק מקום שהצורך בכך ברור ואין דרך אחרת לנהל את המשפט".

עו"ד גדיר ניקולא טענה בפנייתה כי, "על אף מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית בבתי-המשפט בישראל, מעמדה המשפטי לפי גישת מנהל בית המשפט יהיה זהה למעמדן של שפות נוכריות לא רשמיות אחרות במדינה".

עו"ד ניקולא הוסיפה כי, "יש לבסס את מעמדה האיתן של השפה הערבית בבתי- המשפט בישראל בכך שתתאפשר, לפחות, נגישות מיידית לתרגום משפה זו לשפה העברית". עוד הוסיפה עו"ד ניקולא כי, "ארגון עדאלה סבור כי יש להעמיד שירותי מתורגמנים מקצועיים כך שסדר עבודתם ייקבע בנוהל כתוב וגלוי המבטיח נגישות, מהירות ומיידיות; וכי יהיה על השופטים בבתי- המשפט השונים להודיע למתדיינים בפניהם על זכות בעלי הדין שאינם דוברי עברית בקבלת תרגום מקצועי באולם בית- המשפט מהשפה העברית לשפה הערבית מבלי לחייבם בהוצאות התרגום".

יצוין, כי קיימת אי וודאות סביב נושא התרגום מהשפה הערבית בבתי המשפט במדינה, וכי שופטים רבים לא מאשרים בקשות של מתדיינים לשירותי תרגום באמצעות בית המשפט ללא חיוב המתדיינים בהוצאות התרגום. כך לדוגמה, ביום 22.6.2003, בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק אזרחי 1443/99, קבעה כב' השופטת ש' וסרקרוג כי:

"לצערי גם בית משפט זה אינו דובר ערבית. על פי הנחיות הנהלת בתי המשפט בתיקים אזרחיים, על הצדדים לשאת בהוצאות התרגום, וכן לדאוג להופעת מתורגמן."

כמו כן, ציבור עורכי-הדין יוצא מכלל הנחה, כי מטלת מציאת מתורגמן והנשיאה בעלויות התרגום מהשפה הערבית לעברית, מוטלת עליהם ועל הלקוחות שלהם. כך לדוגמה, טען עו"ד הישאם סולימאן, מחיפה כי:

"לפי מיטב ידיעתי, אין כל הסדר ידוע וקבוע בבתי המשפט בעניין התרגום המקצועי מהשפה הערבית לעברית, ללא תשלום, וכי הנוהג בין ציבור עורכי הדין, הוא כי מטלת מציאת מתורגמן מקצועי, ותשלום הוצאות התרגום מוטלים הם על ציבור המתדיינים. ומעולם לא הודיע לי בית המשפט בדבר קיומו של הסדר או נוהל כזה.

מקרה אחרון בו נדרשתי להזמין מתורגמן היה בת.א. 22948/97 בביה"ש השלום בחיפה בעת דיון הוכחות בו העידו שני בעלי דין מכפר אעבלין אשר אינם דוברי השפה העברית, עדות קצרה שארכה 30 דקות לכל היותר בגינה נדרשו לשאת בעלות של 800.20 ₪ שהנו תעריף מינימלי."

בתגובה לעתירה, שהוגשה בפני בג"צ ביום 14.3.2002, הבטיח השופט ארבל כי "הנהלת בתי המשפט תפעל כדי להפיץ בהקדם בין בתי המשפט השונים נוהל אשר יבהיר את אופן הזמנת המתורגמנים והפעלת חברות התרגום", וכי "נוהל זה יהיה פתוח לעיון הציבור". אולם, לארגון עדאלה התברר, כי התחייבות זו טרם מולאה. בפניית ארגון עדאלה לעו"ד אודית קורינלדי-סירקיס מפרקליטות המדינה מיום 17.6.2003 בבקשה לקבלת עדכון באם הופץ נוהל כאמור בין בתי המשפט השונים, עו"ד קורינלדי העבירה בפקס את נוסח המכרז שהוציא מנהל בית המשפט, לקבלת הצעות לשירותי תרגום במערכת בתי המשפט. מכרז זה יצא בסוף שנת 1998.

על כן, דרשה עו"ד ניקולא בפנייה למנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, להוציא הנחיה חדשה לבתי- המשפט השונים בישראל, שתבהיר את הזכות לקבלת תרגום מקצועי מהשפה הערבית לשפה העברית על חשבון אוצר המדינה. עוד ביקשה עו"ד ניקולא להוציא נוהל המבהיר לציבור עורכי-הדין והמתדיינים כי יש להם את הזכות לקבל שירותי תרגום מקצועי מהשפה הערבית לשפה העברית על חשבון אוצר המדינה ואשר קובע את הדרכים להשגת שירות זה, וכי נוהל זה יהיה נגיש ופתוח לעיון הציבור.

ארגון עדאלה שוקל פנייה לבג"צ שוב אם לא יוסדר העניין.

השוואה בין אחוזי הנשירה (בין השנים 1992 ל- 1993) בקרב יישובי עותרים, לפי דרגת כיתה (ט-יב), לבין אחוזי הנשירה בקרב התלמידים היהודים, מגלה כי קיים פער אדיר בממדי הבעיה בקרב שתי הקבוצות. להמחשה ראו הטבלה שלהלן המפרטת אחוזי הנשירה: