12.11.2003
בית משפט השלום בנצרת החליט להמשיך בהליך הפלילי נגד ח"כ בשארה המתייחס לנאומיו הפוליטיים באום אלפחם ובסוריה
בכתב האישום המיוחס לעוזריו הפרלמנטריים בגין סיוע לאזרחים ערבים ליציאה לסוריה קבע בית המשפט את הדיון להוכחות
בית משפט השלום בנצרת החליט, היום, 13.11.2003 (בשעה 12:00), לא לדון בטענות המקדמיות לביטול כתב האישום נגד ח"כ עזמי בשארה בגין דברים שנשא בנאומו בסוריה (יולי, 2001) ובאום-אלפחם (יוני 2000), אותם הגיש ח"כ עזמי בשארה, באמצעות ארגון "עדאלה", וקבע שהדיון בהם ייערך במסגרת המשפט עצמו. הרכב השופטים: נשיא בית משפט השלום בנצרת, תופיק כתילי, והשופטים ג'ורג' אזולאי ויוסף בן חמו, לא נימק את החלטתו זו.
כזכור, ביום 12.11.2001 הוגש כתב אישום נגד ח"כ בשארה המייחס לו פרסום דברי שבח, אהדה ועידוד למעשי אלימות ולארגון החיזבאללה בניגוד להוראות הפקודה למניעת טרור, תש"ח 1948. בטרם הגשת כתב האישום הסירה הכנסת את חסינותו הפרלמנטרית של ח"כ בשארה.
עם תחילת הדיונים בעניינו של ח"כ בשארה בתיק הנ"ל העלו סניגוריו מטעם ארגון עדאלה – הארגון המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- ארבע טענות מקדמיות וביקשו ביטול כתב האישום נגד ח"כ בשארה. סניגוריו של בשארה, טענו בין היתר, כי הגשת כתב האישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה נגועה בשיקולים זרים, מניעים פוליטיים וחוסר תום-לב. בהקשר הזה הובאו ראיות המוכיחות כי היועמ"ש התייעץ עם ראש הממשלה, מפלגות שונות והשב"כ עובר להגשת כתב האישום. עוד נטען, כי החסינות המהותית של ח"כ בשארה חלה ללא סייג על שני הנאומים נשוא כתב האישום, שכן מדובר בנאומים פוליטיים –מדיניים, וכי הדברים נאמרו במסגרת מילוי חובתו ותפקידו כנציג פוליטי של ציבור בוחריו. עוד, הדגישו הסניגורים, כי כתב האישום הנ"ל אינו מגלה עבירה, וכי הדברים שנשא ח"כ בשארה בנאומיו נאמרו בעבר בפורומים ציבוריים אחרים ע"י ח"כ בשארה, לרבות, בכנסת, והם מייצגים דעה לגיטימית הנופלת בגדר חופש הביטוי הפוליטי.
יצוין, כי הסרת חסינותו של ח"כ בשארה הינה עניין תקדימי שכן לראשונה מסירה הכנסת חסינות מח"כ בגין התבטאויות פוליטיות ומוגש נגדו כתב אישום ע"י היועץ המשפטי לממשלה. לאחר הסרת חסינותו של ח"כ בשארה, משפטנים בכירים מישראל ומחו"ל הביעו את עמדתם באשר לאי חוקיותו של כתב האישום. בנוסף, האיחוד הבינלאומי לפרלמנטרים השוכן בג'נווה החליט, בינואר 2002, כי הסרת חסינותו של ח"כ בשארה הינה צעד בלתי חוקי, הנגוע בשיקולים פוליטיים.
לפני ההחלטה בעניינו של ח"כ בשארה, נפתח משפטם של עוזריו הפרלמנטריים של ח"כ בשארה מוסא דיאב ואשרף קורטאם, אשר הוגש נגדם כתב אישום המייחס להם עבירה של סיוע ליציאת אזרחים ערבים לסוריה שלא כדין ולמר' קורטאם עבירה של סיוע ויציאה לסוריה שלא כדין.
בהקשר זה, ארגון עדאלה טען, כי אין בחוק עבירה של סיוע ליציאה מישראל שלא כדין, ואולם טענה זו נדחתה.
כזכור, נגד ח"כ עזמי בשארה ושני עוזריו הפרלמנטרים, הוגש כתב אישום בנובמבר 2001, באשמת סיוע ל- 19 קבוצות של אזרחים ערבים לצאת לסוריה לביקור בני משפחותיהם, דבר, כפי שנטען בכתב- האישום, נוגד הוראות תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ הארץ), התש"ט – 1948. בית משפט השלום בנצרת החליט ב 1.4.2003 לבטל את כתב האישום נגד ח"כ בשארה, לאחר שקיבל את טענות סניגוריו מארגון עדאלה וקבע כי בהיותו ח"כ הוא נהנה מפטור מאחריות פלילית בגין עבירה על אותן תקנות. אולם, בית המשפט לא קיבל את טענות ארגון עדאלה בעניין עוזריו והתיר את כתב האישום נגדם על כנו.
ארגון עדאלה סבור, כי בית המשפט היה צריך להכריע בטענת החסינות בשלב זה, מאחר וטענה זו מהווה טענה מקדמית מובהקת נגד המשך ההליכים המשפטיים. יצוין, כי במישור המשפטי, הפסיקה העליונה קבעה מפורשות כי החסינות המהותית חלה על התבטאויות פוליטיות.
הודעה לעיתונות
6.11.2003
ביום ראשון בשעה 10:00 בבוקר, דיון בעליון בעתירה שהגיש ארגון עדאלה נגד חוק האזרחות המתייחס לאיחוד משפחות עם בן/ת זוג פלסטינים
ביום ראשון 9.11.2003, בשעה 10:00 בבוקר, מתקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירה אשר הגיש ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- בחודש אוגוסט השנה, בשמו ובשמם של משפחות, חברי הכנסת הערבים וועדת המעקב העליונה, נגד הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל אשר אושר בכנסת ביום 31.7.2003. הרכב השופטים אהרון ברק, דליה דורנר ויעקב טירקל, אמור להחליט באם לתת צו על תנאי וצו ביניים בעתירה.
החוק החדש מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד ליום 12 במאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני יום 12 במאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. בעתירה נדרש בג"צ לבטל את הוראות החוק החדש ולהחיל נוהל התאזרחות אחר.
עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, ועו"ד ארנה כהן מהארגון טענו בעתירה, כי החוק החדש הינו בלתי חוקתי ונוגד את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי "החוק הנדון פוגע בזכות החוקתית לשוויון בין אזרחי מדינת ישראל". "חוק זה" נטען בעתירה, "הינו הראשון מאז חקיקת חוקי היסוד אשר שולל זכויות חוקתיות של אזרחים על בסיס מפורש וישיר של השייכות האתנית". עדאלה טען, כי חוק זה אינו מעניק זכויות לקבוצה מסוימת בשל שייכותה האתנית, אלא הוא עושה שימוש מפורש, להבדיל מהשימוש העקיף, בשייכות האתנית על מנת לפגוע בזכויות מוקנות של חלק מהאזרחים על בסיס אתני או לאומי. "לכן", טענו עורכי הדין, כי "החוק אינו רק מפלה על בסיס לאום או שייכות אתנית, אלא הוא נגוע בגזענות מובהקת".
יודגש, כי החוק הנדון מוציא מתחולתו באופן מפורש את המתנחלים המתגוררים בהתנחלויות שבשטחים הכבושים, ועל כן תחולתו הינה רק על קבוצה אתנית אחת, היינו, הפלסטינים. התוצאה הישירה של חוק זה היא הפגיעה בערבים אזרחי ישראל. שכן, כידוע הם אשר נישאים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה.
בעתירה טען עדאלה, כי החוק נחקק בלא שהיה בפני המחוקק תשתית עובדתית ומידע מהימן אודות הצורך בחוק ואודות השלכותיו. "כמו כן, יוזמי החקיקה לא הצליחו להביא נתונים כלשהם המחזקים את טענתם בצורך חקיקת החוק. מחד טענו יוזמי החוק לקיומו של צורך בטחוני בחקיקתו לנוכח מעורבות גוברת והולכת של תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה שקיבלו מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות ב"גלגול פיגועים", מאידך כשנדרשו למסור נתונים מדויקים התברר שהמדובר בעשרים חשודים במעורבות ישירה או עקיפה ובכלל זה סחר נשק וזאת מתוך אוכלוסייה של אלפים רבים של תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה שקיבלו מעמד בישראל מכח איחוד משפחות. אולם, בכתב תשובה מיום 13/4/03 שהוגש מטעם הפרקליטות בעתירה אחרת שהגיש עדאלה, הם פירטו אך ורק 6 דוגמאות שבהן היו מעורבים באופן ישיר ועקיף מקבלי מעמד בישראל בביצוע פיגועים ובסיוע להם". "לפיכך", טען ארגון עדאלה, כי "גם אם נתונים אלה מהימנים הם הרי מדובר על חלקיקי פרומיל מכלל מקבלי המעמד, ובוודאי אין ללמוד מכך על מסוכנותם של מקבלי המעמד ועד כמה וכמה על כל תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה".
עדאלה טען, כי חוק זה נוגע במשירין לזכותם של האזרחים במדינת ישראל לממש את זכותם החוקתית לחירות אישית שהיא הבסיס לאוטונומיה של הפרט; להגדרה העצמית שלו בהקמת חיי משפחה לפי הבחירה ולצורך האנושי והבסיסי ביותר: "לאהוב". "האהבה בין הבריות", נכתב בעתירה, "לא מכירה את הגבולות האתניות. נהפוך הוא, היא בזה לגבולות אלה. לכן, ניסיונו זה של החוק לא יצלח. וזאת לא בגלל שהאנשים הם עבריינים, אלא בגלל שהחוק מנסה להסדיר את "ענייני האהבה" בין הבריות על רקע שייכות אתנית, דבר שאין חקיקה יכולה להבטיח. אולם, החוק יצליח ליצור סבל רב לחייהם של המשפחות, הוא ימרר את ימיהם ולילותיהם; ינסה להפוך את האושר לסבל, או לפחות שהסבל יחיה צמוד וקרוב מאוד לחיי האושר" .
בתגובת המדינה על העתירה נטען, כי "הוראת השעה מגבילה הגירה של אוכלוסייה המצויה בעת זו בעימות מזוין עם מדינת ישראל, וזאת על מנת להגן על שלום הציבור בישראל ובטחונו". "משכך" נטען, כי "הוראות השעה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו". עוד טענה פרקליטות המדינה, כי בחינה עיתית של כל מבקש איחוד משפחות- גם לו הייתה ישימה- לא הייתה יכולה למנוע קיומו של הסיכון הנובע ממתן היתרי כניסה לישראל.
יצוין, כי ביום 14.8.2003 צוות ועדת האו"ם למיגור כל צורות האפליה הגזענית הביע את דאגתו מהתיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל. חברי הצוות הסכימו פה אחד, כי החוק מפר את האמנה הבינלאומית למיגור כל סוגי האפליה הגזענית שנחתמה ואושררה על ידי ישראל ב 1979. עוד, קראה הועדה לישראל לבטל את החוק באופן מיידי, ולשקול מחדש את מדיניותה בכל הנוגע לאיחוד משפחות ללא נקיטת אמצעים מפלים וגזעניים.