|
|||||||||||||||||||||||||||||
בית משפט השלום בבאר שבע נעתר היום 22.10.2003, בצורה חלקית לבקשת ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- וציווה על הוצאת גוויית המנוח מתעב אלנאברי מהקבר לשם נתיחתה במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. עוד קבע בית המשפט, כי בתום הבדיקה של המרכז, ובהתאם לתוצאות הבדיקה, ידון בית המשפט באם למנות שופט חוקר, על פי בקשת עדאלה, או לא. המנוח נהרג בלילה שבין 13 ל 14 לאוקטובר, ככל הנראה, בסמוך ליישוב נגוהות שבשטחים בנסיבות מחשידות. בסמוך למקרה המוות, אחיו של המנוח, באמצעות ארגון עדאלה, ביקש מבית המשפט למנות שופט חוקר על פי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, על מנת לחקור את סיבות מותו של אחיו. ארגון עדאלה טען בבקשה, כי הסימנים שנתגלו על הגופה של המנוח לאחר מסירתה למשפחתו מעלים חשש כבד שמא המנוח נהרג כתוצאה מיריות. בתגובה לבקשה טענה פרקליטות, כי מקרה המוות נחקר בתחקיר צבאי, וכי אין מקום לבצע חקירת סיבות מוות לגבי פעולות מבצעיות של הצבא אשר נחקרים בתחקיר צבאי, החסוי על פי חוק. אולם, הפרקליטות הסכימה להוצאת הגוויה מהקבר בתנאי שלא תיפרש הסכמה זו כהסכמה לכל פעולת חקירה נוספת של המקרה. עוד ציינה הפרקליטות עמדתה בעניין מינוי שופט חוקר תגובש, אך ורק לאחר שיתקבלו תוצאות הניתוח. כאמור, בית המשפט קבע כי בהתאם לתוצאות הנתיחה יחליט בית המשפט אם למנות שופט חוקר או לא. ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש היום, 19.10.2003, עתירה לבג"צ בשמו ובשם הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל, נגד מינהל מקרקעי ישראל, שר האוצר ושר התעשייה והמסחר בדרישה לבטל את ההחלטה מס' 952 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. החלטה זו מעניקה הנחות בשיעור 90% מדמי החכירה לקרקע לבנייה וזאת רק לחיילים משוחררים, בישובים באזורי הגליל והנגב אשר יש בהם פחות מ- 500 יחידות דיור, והינם כלולים באזורי עדיפות א' ו ב'. ההחלטה הנ"ל התקבלה בחודש ינואר שעבר ע"י מועצת מינהל מקרקעי ישראל והיא אושררה על ידי יו"ר המועצה בפברואר שעבר ועל ידי שר האוצר בתאריך 23.3.2003. להחלטה צורפה רשימת "יישובים באזור עדיפות לאומית הכוללים פחות מ- 500 יחידות דיור". הרשימה כללה 262 ישובים בגליל, ביניהם 4 ישובים ערביים, וכן 161 ישובים בנגב ביניהם אין אף ישוב ערבי אחד. מאוחר יותר, שונתה הרשימה כך שלא כללה אף ישוב ערבי אחד. מטרת ההחלטה המוצהרת הייתה עידוד מעבר תושבים לגליל ולנגב. יודגש, כי מייד עם קבלת ההחלטה ועוד בטרם אישורה על ידי ראש הממשלה ושר האוצר, פנה ארגון עדאלה למועצת מינהל מקרקעי ישראל, ראש הממשלה, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבטל את ההחלטה ולא לאשרה, אך שום תשובה עניינית לא התקבלה. עדאלה אף פנה בקדם בג"צ למחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה בבקשה להתערבותם המיידית, אך גם הפעם ללא שום מענה. בעתירה טענה עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, כי ההחלטה מפלה ביודעין בין שתי קבוצות האוכלוסין, היהודית והערבית, בהתנותה את ההטבה בשירות צבאי או לאומי, וכי קריטריון זה אינו רלוונטי כלל להענקת ההטבה, שכן לא קיים כל קשר בין השירות הצבאי לבין המטרה המוצהרת של ההחלטה, שהינה "להביא תושבים אל הגליל והנגב". בהקשר זה נטען בעתירה, כי הליך קבלת ההחלטה נעשה בניגוד מוחלט לכללי המינהל התקין ובניגוד לעקרונות הבסיסיים של המשפט המינהלי, כך ש"עיון בתכלית המוצהרת של ההחלטה הנדונה ובדיקתה מול הקריטריונים שנקבעו, מגלות כי אין קשר רציונלי, הגיוני, וסביר בין התכלית המוצהרת לבין הקריטריונים; ובוודאי גם אין הצדקה עניינית לתכנה של ההחלטה המחלקת, כמעט בחינם, קרקעות לבניה ללא שמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, שוויון וצדק חלוקתי בין המגזרים השונים והיישובים הנמצאים באותו אזור גיאוגרפי." עוד נטען בעתירה, כי ההחלטה לא התבססה על מלוא התשתית העובדתית, ולא התקיים כל דיון ממצה, ולא הובאה תשתית עובדתית רלוונטית בטרם קבלת ההחלטה הנ"ל, כך כלל לא הובאו בחשבון מצוקת הדיור והמחסור בקרקע בקרב האזרחים הערבים. ובהקשר זה התייחסה העתירה בהרחבה למצוקת הדיור והמחסור בקרקע בקרב האוכלוסייה הערבית, סיבותיה והשלכותיה, וכן את התייחסות הפסיקה העליונה לנושא. בנוסף נטען, כי הישובים הכלולים ברשימה הנם ישובים קהילתיים, מושבים או קיבוצים יהודים אשר אינם פתוחים למגורי הקהל הרחב. זאת ועוד, הרשימה מראה, כי אפילו אותם יישובים ערביים מעטים, הכוללים פחות מ- 500 יחידות דיור ומסווגים כאזורי עדיפות, הוצאו מרשימת הישובים. כך למשל לא נכללו ברשימה הישובים להלן, על אף הימצאותם בגליל, באזורי עדיפות לאומית א' או ב' ובהם פחות מ- 500 יחידות דיור:
כמו כן, הודגש בעתירה כי ההחלטה הנ"ל נגועה באפליה פסולה על רקע לאום, הן בקריטריונים שנקבעו ליישומה (שירות בצבא, מספר יחידות דיור ביישוב וסיווג לאזורי עדיפות לאומית) והן בתוצאות של יישום ההחלטה ובאפקטים שלה על שתי האוכלוסיות הערבית והיהודית. העתירה סקרה בהרחבה את התייחסות הפסיקה לסוגיית חלוקת המקרקעין במדינה, ונטען בה, כי ההחלטה שבנדון נוגדת את העקרונות הבסיסיים שהותוו על ידי בית המשפט העליון בנושא, ובראשם עקרון הצדק החלוקתי, שכן "היא מטיבה באופן קיצוני ביותר, עד כמעט חלוקה חינם, של הקרקע, אך ורק לקבוצה מסויימת מכלל האזרחים במדינה". ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש ביום חמישי 9.10.2003, עתירה לבית המשפט העליון, נגד שר הרווחה בדרישה להסביר מדוע אינו מקים מעון נעול לנערות ערביות. עוד דרש ארגון עדאלה מבג"צ קיום דיון דחוף בעתירה בשל דחיפות העניין. את העתירה הגיש ארגון עדאלה באמצעות עו"ד גדיר ניקולא, בשם הארגון ובשמם של ארגון סיוע לנשים ונערות נגד אלימות, אל סיואר- תנועה פמיניסטית ערבית לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית וכיאן- ארגון פמיניסטי. מעון נעול היינו מקום חינוכי- טיפולי המהווה חלופה בפני בתי המשפט לאמצעי ענישה נגד נוער עבריין. כמו כן, משמש המעון הנעול כמקום הולם ומתאים לנוער נזקק שנמצא במצוקה. התפיסה החברתית העומדת מאחורי תכלית זו היא סיוע לנוער להסתגל לנורמות חברתיות, במקום נורמות עברייניות, והרחקתו, בשלב זה של התבגרותו, מסיטואציות המאיימות על עיצובו הנורמטיבי כגון: הזנחה, אלימות, שוטטות, סביבה עבריינית וכו'. לפי החקיקה, רשאים בתי המשפט לצוות על החזקת נוער עבריין במעון נעול כאמצעי טיפולי-חינוכי כתחליף לאמצעי ענישה אחרים; כמו כן, רשאי פקיד הסעד לפנות לבית-המשפט בבקשה להוציא צו להחזקת נוער, המוגדר כ "נזקק" או במצוקה, במעון נעול, וזאת על מנת לשקמו ולהרחיקו ממצב המאיים על עיצוב אישיותו. בחודש מאי שעבר נסגר מעון הגליל שבעכו, שהיה המעון הנעול היחיד לנערות ערביות בישראל, הגם לא ענה על התקנים והסטנדרטים הדרושים לניהולו. מאז, ועל אף הפניות הרבות אל שר הרווחה והבטחותיו הרבות, טרם הוקם מעון נעול לנערות ערביות בישראל. יודגש, כי שר הרווחה לא טען מעולם כי אי הקמת מעון נעול לנערות ערביות נובעת מאילוצים תקציביים; נהפוך הוא, הוא דאג להדגיש כי ישנו תקציב מיועד למטרה זו. עו"ד גדיר ניקולא טענה בעתירה, כי "כנראה, שורשי העיכוב הרב בהקמת המעון נוגעים בהתנהלות ביורוקרטית אשר לא מייחסת חשיבות מספקת לצורכי הנערות הערביות שבמצוקה. עוד טענה עו"ד ניקולא כי, "המצב הקיים בו אין בנמצא מעון נעול לנערות ערביות, פוגע על כן, בזכותן של נערות אלה לשוויון בפני החוק, שכן, הצווים של בתי המשפט המורים על החזקתן במעון נעול כתחליף לאמצעי ענישה, לא מבוצעים ו/או לא ניתנים כלל בשל חוסר היכולת של בתי-המשפט להורות על אלטרנטיבה זו בשל אי זמינותה. כמו כן, נערות ערביות המוגדרות כנזקקות או במצוקה נמצאות במצבים מסוכנים ביותר עד כדי סיכון חייהן בתוך החברה שלהן בשל העדרה של מסגרת זו". בעתירה הודגש, כי המדובר באכיפה מפלה של חקיקה ראשית אשר נוגעת לאמצעי ענישה משפטיים, והפליה על רקע מגדר-לאום של הנערות הערביות בישראל, וזאת בגלל שהוקמו מסגרות נפרדות של מעונות נעולים עבור נערות יהודיות, נוער יהודי ונוער ערבי, אך אין היום מסגרת דומה עבור נערות ערביות במצוקה הנמצאות בסיטואציה דומה. |
