English |  عربي

דוחות מיוחדים

כנס הסטודנטים

חיפוש

 עם

הודעות לעיתונות 2008 |  2007 |  2006 |  2005 |  2004 |  2003 | 2002 (אנגלית)  |  2001 (אנגלית)  |  2000 (אנגלית)

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגיש היום, 27.7.2004, בקשה לבג"ץ למתן צו ביניים האוסר על רשויות הצבא להרוס בתים בדרום רפח, לרבות באזור ציר פילדלפי שבדרום רצועת עזה, בטענת קיומו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט", לרבות עשרה בתים הנמצאים בשכונת אל-בראזיל, בלוק O, בלוק N, בלוק J, ובלוק L, וזאת עד להכרעה סופית בעתירה. הבקשה כללה את תמונותיהם של תשעה מבין עשרת המבנים. הבית העשירי תואר בפרוטרוט, לרבות הרחוב שבו הוא נמצא, ובניין ציבורי הממוקם לידו.

הבקשה המחודשת לצו ביניים הוגשה, באמצעות עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, לאחר שבג"ץ ביטל ביום 22.7.2004 סמוך לאחר חצות צו ביניים דיביניים (צו מניעה ארעי) שהוציא שעות ספורות קודם לכן, זאת לאחר שפרקליטות המדינה טענה כי אין באפשרות הצבא לזהות את עשרת המבנים שהוצא בגינם הצו. הצו שניתן ובוטל סמוך לאחר מכן היה בהקשרה של בקשה למתן צו ביניים שהוגשה לבג"ץ עוד ביום 30.6.2004. הצו האמור התייחס לעשרת הבתים בדרום רפח המתוארים לעיל.

בבקשה המחודשת לצו ביניים הודגש כי בג"ץ מתבקש למנוע הריסת בתים בדרום רפח, לרבות 10 הבתים הספציפיים, שמקורה בטענת רשויות הצבא כי קיים צורך צבאי מיידי. בבקשה צויינה, בין השאר, העבודה כי לאור היקף הריסות הבתים, שכיחותן, וצורתן ההישענות על טענת קיומו של צורך כאמור אינה משכנעת. לחילופין, בג"ץ התבקש, במידה וניתן צו ביניים המסוייג בקיומו של צורך צבאי מיידי, לכלול באותו צו את ההגבלות שבמשפט הבינלאומי על ביצוע הריסת בתים מתוך טענה כי מתקיים אותו צורך. הגבלות אלה שבמשפט הבינלאומי כוללות:

בעקבות הגשת הבקשה המחודשת למתן צו ביניים, ביקש השופט חשין את תשובת פרקליטות המדינה עד יום 29.7.2004, שעה 13:00.

יצויין, כי לאחר הגשת הבקשה למתן צו ביניים הקודמת (מיום 30.6.2004) הרסו רשויות הצבא מספר רב של בתים באזור דרום רפח. כך, למשל, ביום 6.7.2004 הם הרסו 4 בתים בשכונת אל-בראזיל בדרום רפח. הרס זה הותיר כ- 10 משפחות המונות 84 נפש ללא קורת גג. בנוסף, ביום 21.7.2004 הרס הצבא 18 בתים בשכונות אל-בראזיל ואל-סאלאם בדרום רפח. בעקבות פעולת הריסה זו נותרו כ- 50 משפחות, הכוללות 292 נפש, ללא קורת גג. כמו כן, ביום 24.7.2004 הרס הצבא 6 בתים במחנה הפליטים אל-שעות שבדרום רפח. בתים אלו אוכלסו על ידי 10 משפחות שמנו כ- 50 נפש.

לבקשה לצו ביניים שהגיש עדאלה לבג"ץ, צורף מסמך נתונים של האו"ם באמצעות ארגון הסעד לפליטים הפלסטינים (UNRWA) ומרכז המידע ההומניטרי בשטחים הפלסטינים הכבושים (UN OCHA), המפרט נתונים אודות פעולות ההריסה שביצעו רשויות הצבא באזור רפח והשלכותיהן על זכויותיהם הבסיסיות של תושבי המקום. מסמך הנתונים האמורים פורסם תחת הכותרת Rafah Humanitarian Needs Assesment וקבע, בין השאר, כי במהלך מאי 2004 נהרסו 298 מבנים ברפח וכ- 3,800 אנשים נהיו חסרי בית. עוד קובע הדו"ח מטעם האו"ם כי מאז ספטמבר 2000 נהרסו ברפח 1,497 מבנים כתוצאה מפעילות כוחות הצבא שהותירו כ- 15,009 פרטים חסרי בית. 82.5% מאותם אנשים היו פליטים בעת הריסת מבנה המגורים שלהם.

עוד צורפו לבקשה למתן צו הביניים תמונות לווין של אזור דרום רפח מיוני 2001 ומאי 2004, המראות בבירור את היקף פעולות הריסת הבתים שבוצעו ע"י הצבא, וכן הובאו עשרה מקרים ספציפיים של אנשים שבתיהם נמצאים בסכנה ממשית של הריסה. אנשים אלה, מתגוררים בדרום רפח: בשכונת אלבראזיל, בלוק O, בלוק N, בלוק J ובלוק L.

בבקשה נטען, כי קיימים ארבעה אינדקטורים לפחות אשר יוצרים סכנה ממשית לביצוע פעולות הריסת בתים באזור דרום רפח. ראשית, העותרים הצביעו על דברי הרמטכ"ל בישיבת הממשלה מיום 16.5.2004 בה ציין כי יש להרוס מספר רב של בתים באזור דרום רפח. שנית, העותרים ציינו את סעיף 7 לנספח א' של "תוכנית ההתנתקות" המורה במפורש כי "במקומות מסוימים, יתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית." עוד הודגשו בבקשה דבריהם של בכירים בצבא שאמרו ביום 16.5.04 "...שהאירועים הקשים ברצועה מסייעים לממשלה ולצה"ל לגייס לגטמציה ציבורית לפעולות החריגות של הרס מאות בתים, ושינוי פני הקרקע. בנוסף, אומרים בצה"ל, זוהי ההזדמנות האחרונה לעצב מציאות ביטחונית ברצועה, לקראת הנסיגה מן הרצועה שכן ברור למדי שההתנתקות תצא בסופו של דבר לפועל. שלישית, צויינה המוטיבציה להרוס בתים של המפקדים והחיילים הפועלים באזור דרום רפח , בייחוד נהגי דחפור הD - 9 ושל מפקד החטיבה הדרומית, אל"מ פנחס זוארץ, שאמר בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מיום 11.6.2004, כי: "הייתי מוחק עוד 200 מטר לפחות של שורות בתים. שהחיילים שלי יהיו מחוץ לטווח הנ''ט. אתה רוצה להרוס עוד 400 בתים? "כן"". רביעית, צוינה העובדה, כי ביום 17.6.2004 פורסם מכרז לבניית תעלה רחבה באזור דרום רפח, אשר עלולה לגרום להריסת בתים באותו אזור.

בג"ץ ביטל ביום 22.7.2004 לפנות בוקר את צו הביניים שנתן שעות ספורות קודם לכן, ואשר אסר על רשויות הצבא להרוס עשרה בתים באזור דרום רפח. החלטת בג"ץ באה בעקבות בקשת פרקליטות המדינה לבטל את צו הביניים שניתן על ידו, וזאת בטענה כי אין באפשרות רשויות הצבא לזהות את עשרת הבתים נשוא הצו. עוד נטען בבקשת הפרקליטות, כי החל משעות הבוקר המוקדמות של יום 21.7.2004 מתנהלת פעילות של רשויות הצבא באזור דרום רפח, המסכנת את חיילי הצבא. בנוסף, טענה הפרקליטת כי הזכות לטיעון בטרם הריסת בית תובטח במגבלות שנקבעו בבג"ץ 6696/02 עאמר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, כלומר כאשר מתקיים צורך צבאי מיידי, חשש לסיכון חיי החיילים, ואפשרות לסיכול הפעולה המבצעית.

יצוין, כי לפי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, הרסו רשויות הצבא ביום 21.7.2004 בלבד 18 בתים בשכונת אלבראזיל ושכונת אל-סלאם בדרום רפח.

בתשובתו לבקשת הפרקליטות טען מרכז עדאלה, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, כי אין לקבל את הטענה כי אין ביכולת רשויות הצבא לאתר את עשרת הבתים נשוא צו הביניים. בתגובה נטען כי הבתים נשוא צו הביניים תואר בפרוטרוט, לרבות מיקומם, צורתם, ושטחם. יתר על כן, העותרים הדגישו את יכולתו של אותו צבא להגיע לאנשים ו/או למבנים מסויימים בשטחים הכבושים ובייחוד ברצועת עזה כאשר הוא מעונין בכך (למשל בפעולות חיסול ומעצר מבוקשים). העותרים הדגישו ש"תמוה כי דווקא כאשר הם [רשויות הצבא] אמורים לממש את חובתם על פי המשפט הבינלאומי כלפי האוכלוסייה המוגנת על פי אותו משפט מושמעת הטענה כי לא ניתן לאתר את המבנים הרלבנטיים." עוד הוסיפו העותרים כי חובה להשאיר את צו הביניים על כנו לאור אופי פעילות רשויות הצבא המתכחש לזכויות בסיסיות של האוכלוסיה המוגנת בשטח כבוש על פי המשפט הבינלאומי. תגובת העותרים כללה גם התייחסות למקרה של הריסת בית ברצועת עזה על ראשו, ולמעשה הריגתו, של אזרח פלסטיני נכה בן 75 בשם איברהים חלאפאללה. העותרים הוסיפו והבהירו בתגובתם כי אין המדובר בסוגיית זכות הטיעון בטרם הריסת בית, כנטען על ידי הפרקליטות, אלא בשאלת משמעותו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט" על פי המשפט הבינלאומי.

החלטות בג"ץ, באמצעות השופט חשין, ניתנו בהקשר של בקשה למתן צו ביניים שהגישו ביום 30.6.2004 עדאלה, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, וארגון אל-חאק. בג"ץ נתבקש לאסור על רשויות הצבא להרוס בתים בדרום רפח, לרבות באזור ציר פילדלפי שבדרום רצועת עזה בטענת קיומו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט", לרבות עשרה בתים הנמצאים בשכונת אל-בראזיל, בלוק O, בלוקN, בלוק J, ובלוק L. זאת עד להכרעה סופית בעתירה העיקרית שהוגשה בסוף מאי 2004.

לבקשה לצו ביניים שהגיש עדאלה לבג"ץ צורף מסמך נתונים של האו"ם באמצעות ארגון הסעד לפליטים הפלסטינים (UNRWA) ומרכז המידע ההומניטרי בשטחים הפלסטינים הכבושים (UN OCHA), המפרט נתונים אודות פעולות ההריסה שביצעו רשויות הצבא באזור רפח והשלכותיהן על זכויותיהם הבסיסיות של תושבי המקום. מסמך הנתונים האמורים פורסם תחת הכותרת Rafah Humanitarian Needs Assesment וקבע, בין השאר, כי במהלך מאי 2004 נהרסו 298 מבנים ברפח וכ- 3,800 אנשים נהיו חסרי בית. עוד קובע הדו"ח מטעם האו"ם כי מאז ספטמבר 2000 נהרסו ברפח 1,497 מבנים כתוצאה מפעילות כוחות הצבא שהותירו כ- 15,009 פרטים חסרי בית. 82.5% מאותם אנשים היו פליטים בעת הריסת מבנה המגורים שלהם.

עוד צורפו לבקשה למתן צו הביניים תמונות לווין של אזור דרום רפח מיוני 2001 ומאי 2004, המראות בבירור את היקף פעולות הריסת הבתים שבוצעו ע"י הצבא, וכן הובאו עשרה מקרים ספיציפיים של אנשים שבתיהם נמצאים בסכנה ממשית של הריסה. אנשים אלה, מתגוררים בדרום רפח: בשכונת אלבראזיל, בלוק O, בלוק N, בלוק J ובלוק L.

בבקשה נטען כי קיימים ארבעה אינדקטורים לפחות אשר יוצרים סכנה ממשית לביצוע פעולות הריסת בתים באזור דרום רפח. ראשית, העותרים הצביעו על דברי הרמטכ"ל בישיבת הממשלה מיום 16.5.2004 בה ציין כי יש להרוס מספר רב של בתים באזור דרום רפח. שנית, העותרים ציינו את סעיף 7 לנספח א' של "תוכנית ההתנתקות" המורה במפורש כי "במקומות מסוימים, יתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית." עוד הודגשו בבקשה דבריהם של בכירים בצבא שאמרו ביום 16.5.04 "...שהאירועים הקשים ברצועה מסייעים לממשלה ולצה"ל לגייס לגטמציה ציבורית לפעולות החריגות של הרס מאות בתים, ושינוי פני הקרקע. בנוסף, אומרים בצה"ל, זוהי ההזדמנות האחרונה לעצב מציאות ביטחונית ברצועה, לקראת הנסיגה מן הרצועה שכן ברור למדי שההתנתקות תצא בסופו של דבר לפועל. שלישית, צויינה המוטיבציה להרוס בתים של המפקדים והחיילים הפועלים באזור דרום רפח , בייחוד נהגי דחפור הדי - 9 ושל מפקד החטיבה הדרומית אל"מ פנחס זוארץ שאמר בראיון לעיתון ידיעות אחרונות מיום 11.6.2004 כי "הייתי מוחק עוד 200 מטר לפחות של שורות בתים. שהחיילים שלי יהיו מחוץ לטווח הנ''ט. אתה רוצה להרוס עוד 400 בתים? "כן"". רביעית, צוינה העובדה כי ביום 17.6.2004 פורסם מכרז לבניית תעלה רחבה באזור דרום רפח, אשר עלולה לגרום להריסת בתים באותו אזור.

עו"ד דלאל ציין בבקשה, כי מאזן הנזקים נוטה בבירור לרעת שוכני הבתים בדרום רפח, לרבות שוכני הבתים המפורטים בבקשה למתן צו הביניים. למשיבים ו/או מי מטעמם לא יגרם כל נזק אם ימנעו מהריסת בתים עד לבירורה הסופי של העתירה. לעומת זאת לשוכני אותם בתים יגרם נזק בלתי הפיך וזכויותיהם הבסיסיות, לרבות זכותם לקורת גג, יופרו.

בנוסף, העותרים ביקשו מבג"ץ לקבוע דיון דחוף בעתירה הקבועה ליום 10.11.2004.

יצויין, כי הבקשה לצו ביניים הוגשה במסגרת עתירה לבג"ץ שהגישו ארגון עדאלה יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה וארגן אל-חאק מרמאללה בסוף מאי 2004, באמצעות עו"ד מרואן דלאל מעדאלה. בעתירה נתבקש בג"ץ להגדיר את המושג המשפטי "צורך צבאי מיידי ומוחלט", בו משתמש הצבא כטיעון מרכזי לביצוע פעולות של הריסת בתים בשטחים הכבושים, לרבות פעולות כאמור באופן נרחב.

בעתירה נטען, כי הכלל, לפי המשפט הבינלאומי, הוא של איסור הריסת בתי אוכלוסייה אזרחית בשטחים הכבושים, על ידי הכוח הכובש. כמו כן, הוסיפו העותרים, כי מדיניות הריסת הבתים רחבת ההיקף, מהווה הפרה בוטה של אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ושל דיני המלחמה על פי אמנת האג משנת 1907, ועל כן הם מהווים פשעי מלחמה, בהתאם להגדרתם בסעיף 8 לחוקת בית המשפט הפלילי הבינלאומי. העתירה מציגה שלושה מקומות בשטחים הכבושים, המהווים דוגמה של ביצוע פעולות הריסה בטיעון קיומו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט" בתקופות שבין 2002-2004: ברפח, ג'נין ושכם.

העותרים הוסיפו, כי לכלל יסוד זה, האוסר הריסת בתי האוכלוסייה האזרחית בשטחים הכבושים על ידי הכוח הכובש, קיים החריג של "צורך צבאי מיידי ומוחלט". אך הפעלת החריג כפופה למגבלות רבות אשר נקבעו במשפט הבינלאומי בהקשר זה. מגבלות אלה כוללות בין היתר: החובה להבחין היטב בין האוכלוסייה האזרחית והמבנים האזרחיים לבין מטרות צבאיות; בעת קיומו של ספק באשר מבנה מסוים הנו אזרחי או שהפך לצבאי, על הכוח הכובש להתייחס אליו כאל מבנה אזרחי; הריסת מבנה אזרחי המשמש למטרות צבאיות, מותרת אך ורק בקיומו של איום צבאי מיידי ומוחלט. בנוסף, הנזק כתוצאה מפעולת ההריסה צריך להיות פרופורציונאלי לסכנה הצבאית המוחלטת הנטענת ללא חריגה ממנה וחל איסור שימוש בכלים כבדים צבאיים להריסת בתים, אשר עלולים לגרום לנזקים צפויים רבים ולא פרופורציונליים ל"צורך הצבאי המיידי". כמו כן לא ניתן להשתמש בטיעון "הצורך הצבאי המיידי" על מנת להשיג עליונות צבאית לשם הקלה על פעולת הכוח הכובש.

עוד נטען בעתירה, כי הצבא הישראלי איננו מכבד את המגבלות אותן מציב המשפט הבינלאומי, בעת הריסת בתים בטיעון "צורך צבאי מיידי". העתירה נסמכת, בין היתר, על דו"חות ומחקרי שטח של ארגוני זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים, המפרטים את הפרות הצבא הישראלי את הוראות החוק הבינלאומי בהקשר הריסת בתים ובייחוד תוך כדי שימושו בטיעון "צורך צבאי מיידי".

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגיש היום, 21.7.2004, באמצעות עו"ד ארנה כהן, בקשה למתן צו ביניים המורה למשרד הפנים להימנע מביצוע ו/או יישום הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג- 2003, וזאת עד להכרעה סופית בעתירה שהגיש הארגון באוגוסט 2003 לביטול החוק. עדאלה הגיש את הבקשה לצו ביניים בעקבות אישור הארכת תוקפו של החוק בכנסת היום לששה חודשים נוספים (60 בעד 29 נגד).

כזכור, החוק נשוא הפנייה מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד ליום 12 במאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני יום 12 במאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. כידוע, חוק זה אושר במליאת הכנסת בסוף חודש יולי בשנה שעברה. הארכת תוקף החוק היתה טעונה אישור של הכנסת בקריאה אחת בלבד.

מייד לאחר אישור החוק בכנסת, בשנה שעברה, עתר ארגון עדאלה לבג"ץ בשמם של שתי משפחות שנפגעו מהחוק, וכן בשמם של כל חברי הכנסת הערבים וועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, בדרישה לבטל את הוראות החוק. בית המשפט איחד את הדיון בעתירת עדאלה ובעתירות נוספות שהוגשו כנגד החוק ע"י האגודה לזכויות האזרח, סיעת מר"צ, המוקד להגנת הפרט ועותרים פרטניים, וביום 9 בנובמבר 2003 ניתן צו על תנאי. נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, העביר את הדיון להרכב הרחב ביותר האפשרי, 13 שופטים. הדיון בעתירות הסתיים בינואר 2004, אך טרם ניתן פסק דין.

• בבקשה נטען, כי פגיעתו של החוק בזכויות היסוד החוקתיות של נפגעי החוק מחמירה ככל שתחולתו מתמשכת. עדאלה הדגיש, כי הפירוד הכפוי של המשפחות הנפגעות החל עוד קודם לחקיקת החוק, עם קבלת החלטת הממשלה ביום 12 במאי 2002, ובמקצת המקרים עוד במרץ 2002 עם החלטת שר הפנים על הקפאת הטיפול בבקשות למתן מעמד לפלסטינים.
• עוד הודגש, כי העתירה מעלה סוגייה עקרונית ביותר בדבר אי חוקתיות החוק הנדון והיא מבססת את טיעוניה המפורטים על הפסיקה העליונה, המשפט המשווה והמשפט הבינלאומי. "סיכויי העתירה להתקבל הינם גבוהים בשל הפגמים החוקתיים החמורים שיש בחוק ובתהליך החקיקה, חומרת הפגיעה בזכויות חוקתיות, ובעיקר בשל היות החוק מתנה את מתן המעמד בשייכות האתנית של בן הזוג של האזרח", נטען בבקשה.

עו"ד כהן הצביעה על טענת פרקליטות המדינה בפני בג"ץ בדבר זמניותו של חוק זה. פרקליטות המדינה טענה, כי מדובר בהוראת שעה, שעל פי הגדרתה איננה כחוק רגיל, בעיקר לאור תחולתה הזמנית. הפרקליטות ביססה את טענתה, כי החוק האמור מידתי בהיותו זמני.

לפי כך, נטען בבקשה, כי הארכת תוקף החוק, העומד לבחינת בית המשפט, חותרת תחת טענת הפרקליטות, כי המדובר בחוק חוקתי ומידתי בהיותו זמני. "טענת המשיבים, כי המדובר בהוראת שעה לשנה אחת בלבד הופרכה", טענה עו"ד כהן. עוד הודגש, כי הפרקליטות לא הצביעה על נסיבות מיוחדות כלשהן המצדיקות את הארכת תוקף החוק, על אף הפגיעה החמורה בזכויות חוקתיות וזכויות יסוד בסיסיות.

עוד נטען בבקשה, כי מאזני הנוחות נוטים לטובת המבקשים ותומכים במתן צו ביניים. "המשך הפעלת החוק יגרום למשפחות הנפגעות ממנו נזק וסבל קשים ביותר ובלתי הפיכים. לעומת זאת לא יגרם כל נזק למשיבים מאי הפעלתו, שהרי הנוהל הכללי למתן מעמד בישראל, מכח סעיף 7 לחוק האזרחות, קרי ההליך המדורג להתאזרחות בני זוג, אשר קדם לחוק, נותר בעינו וממשיך להיות מופעל ע"י המשיב מס' 1 בבקשות למתן מעמד בישראל המוגשות ע"י אזרחים ישראלים הנשואים לאזרחי מדינות חוץ", נטען בבקשה.

יצוין, כי הנוהל בדבר ההליך המדורג למתן מעמד לבני זוג של אזרחים, קובע כי ההחלטה בבקשה תתקבל "בשים לב לכנות קשר הנישואין בין בני הזוג והמשך קיומו, להיות מרכז החיים בישראל וכן להעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה". על פי הנוהל שר הפנים רשאי לקיים בדיקות ולסרב בקשות למתן מעמד ו/או לבטל מעמד שניתן, וזאת על בסיס בדיקה אינדיבידואלית, החל ממועד הגשת הבקשה ובמשך כל ארבע וחצי השנים של בחינת הבקשה למתן מעמד.

נוסף על אישור הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, העבירה הכנסת היום בקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון חוק הכניסה לישראל (תיקון - סמכויות שר הפנים) התשס"ד-2004 (58 בעד, 28 נגד, 7 נמנעים).

הצעת חוק זו, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 14 ביוני 2004, כהצעת חוק פרטית, נועדה לשלול את שיקול הדעת של שר הפנים במתן אשרות לתושבות קבע ותושבות ארעית ממי ששהה בישראל ללא היתר, שבקשתו לקבלת מעמד סורבה בעבר או שבקשתו נסמכת על קרבה למי שקיבל מעמד בישראל מכח קרבה משפחתית לאזרח או תושב. בנוסף, הצעת החוק מקימה סמכות לשר הפנים לקבוע מכסה מוגבלת של אשרות לתושבות ארעית ולתושבות קבע שינתנו על ידו בכל שנה, וכן סמכות להגביל את מספר האשרות שינתנו למי שמבקשים מעמד בישראל מכח נישואיהם לאזרחים ישראלים. תכלית הצעת החוק הינה "דמוגרפית", כפי שצוין מפורשות בדברי ההסבר לה.

ביום 27.6.2004 החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה ברוב של ארבעה חברים כנגד דעתו החולקת של שר הפנים, על תמיכת הממשלה בהצעת החוק. שר הפנים הגיש ערר לממשלה על החלטה זו, בו ציין, בין היתר, כי "מספר רעיונות המופיעים בהצעת החוק הם בלתי ראויים ועלולים לגרום לכשל חמור". ביום ראשון, 18.7.2004, דנה הממשלה בערר שהגיש שר הפנים, והחליט לדחותו ולתמוך בהצעת החוק.

במכתב שנשלח ע"י ארגון עדאלה ביום שלישי 20.7.2004 לחברי הכנסת, הם נתבקשו להצביע נגד הצעת חוק זו ונגד הארכת תוקפו של חוקהאזרחות והכניסה לישראל. בפנייה נטען, בין היתר, כי החוק המוצע ישלול כל אפשרות למתן מעמד בישראל לבני זוג והורים של אזרחים רבים; החוק יפגע באלפי משפחות של אזרחים ישראלים הנשואים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה וכן באזרחים הנשואים לעובדים זרים ולאזרחי מדינות חוץ; החוק יגרום לפירוד כפוי של אזרחים ממשפחתם, תוך הפרה חמורה של זכויותיהם החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומעוגנות באמנות הבינלאומיות שישראל הינה צד להן.

עוד נטען, כי החוק המוצע הינו בלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה. הוא אינו מידתי בהיותו בלתי סביר באופן קיצוני, שרירותי וגורף. הוא מפר את עקרונות היסוד של משטר דמוקרטי.

יודגש, כי גם כיום הסמכות של שר הפנים לסרב לתת מעמד בישראל לבני זוג של אזרחים ותושבים הינה רחבה יתר על המידה, ורבים מאד המקרים בהם שר הפנים מסרב ליתן מעמד בישראל לבני זוג, ילדים וקרובי משפחה של אזרחים ותושבים תוך הפרת זכויותיהם החוקתיות. החוק המוצע מחמיר אף יותר את הפגיעה הקשה הקיימת בזכויות יסוד החוקתיות של אזרחי המדינה ותושביה.

בעקבות החלטת הממשלה מהיום להאריך בחצי שנה את תוקף החוק, פנה היום, ראשון 18.7.2004, ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל לכלל חברי הכנסת ה- 16 בבקשה להצביע נגד ההצעה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג- 2003.

כזכור, החוק נשוא הפנייה מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד ליום 12 במאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני יום 12 במאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. כידוע, חוק זה אושר במליאת הכנסת בסוף חודש יולי בשנה שעברה. הארכת תוקף החוק טעונה אישור של הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק, והממשלה צפויה להעלות את ההצעה לאישור הכנסת בזמן הקרוב ביותר.

בפנייה לחברי הכנסת טענה עו"ד ארנה כהן מעדאלה, כי החוק לוקה בחוסר חוקתיות קיצונית, ופוגע בצורה אנושה בזכויות יסוד חוקתיות, וכי פגיעתו מחמירה ככל שתחולתו מתמשכת. עוד נטען, כי החוק, אשר שלל באופן מוחלט את שקול הדעת של שר הפנים במתן מעמד בישראל לבני זוג פלסטינים של אזרחי ישראל, איין את זכויות היסוד החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומעוגנות באמנות הבינלאומיות שישראל הינה צד להן. "חוק זה הינו בלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה, בשוללו זכויות יסוד על בסיס לאום וחקיקתו היתה בלתי חוקית מלכתחילה", נטען בפנייה. ארגון עדאלה הדגיש, כי הארכת תוקפו של חוק זה אף תחמיר את הפגיעה בזכויות היסוד החוקתיות וזאת בשל העובדה כי ככל שהפגיעה נמשכת לאורך זמן ארוך יותר כך הנזק הנגרם קשה יותר, שהרי פירוד כפוי של ילד מהורה, של איש מאשתו, פגיעתו קשה ככל שהוא נמשך זמן רב יותר.

יצוין, כי רבים התריעו כנגד חקיקת החוק וקראו לביטולו לאחר שנחקק ובהם אנשי אקדמיה המתמחים בזכויות חוקתיות, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וישראלים, ועדות האו"ם והפרלמנט האירופי. כך למשל, ביום 21.8.2003 קראה ועדת האו"ם לזכויות האדם למדינת ישראל לבטל את החוק. ביום 22.8.2003 קראה ועדת האו"ם למיגור כל צורות האפליה הגזעית למדינת ישראל לבטל את החוק ולהקל את מדיניותה בבקשות איחוד משפחות. כמו כן, בדו"ח חדש של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל שפורסם לאחרונה בנושא איחוד משפחות נקבע, כי החוק "ממסד באופן רשמי מדיניות של אפליה גזעית המבוססת על מוצא אתני או לאום".

עוד יצוין, כי מייד לאחר אישור החוק בכנסת, בשנה שעברה, עתר ארגון עדאלה לבג"ץ בשמם של שתי משפחות שנפגעו מהחוק, וכן בשמם של כל חברי הכנסת הערבים וועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, בדרישה לבטל את הוראות החוק. בית המשפט איחד את הדיון בעתירת עדאלה ובעתירות נוספות שהוגשו כנגד החוק ע"י האגודה לזכויות האזרח, סיעת מר"צ, המוקד להגנת הפרט ועותרים פרטניים, וביום 9 בנובמבר 2003 ניתן צו על תנאי. נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, העביר את הדיון להרכב הרחב ביותר האפשרי, 13 שופטים. הדיון בעתירות הסתיים בינואר 2004, אך טרם ניתן פסק דין.

ארגון עדאלה פירט בפנייתו היום לחברי הכנסת את הפגמים החוקתיים החמורים שהחוק לוקה בהם. כך למשל, נטען, כי החוק הינו גזעני המפלה על בסיס לאום, מכיוון שהוא קובע הסדר אשר מפלה לרעה את אזרחי ישראל הנשואים לפלסטינים לעומת כל שאר אזרחי ישראל הנשואים למי שאינם אזרחים, באופן הטיפול בבקשותיהם למתן מעמד בישראל לבני זוגם. הלכה למעשה, אזרחי ישראל הנישאים לפלסטינים הינם אזרחי ישראל הערבים. "אי לכך", הודגש, "החוק מפלה באופן בוטה ביותר את האזרחים הערבים בישראל על בסיס לאום; אפליה זו מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, האוסר על אפליה על בסיס לאום ובמיוחד בכל האמור בזכות לאזרחות".

עוד נטען, כי החוק מפר את הזכות החוקתית לחיי משפחה, שכן הוא מונע באופן גורף הגשת בקשות למתן מעמד בישראל ומביא לפירוד כפוי של משפחות, לקריעת אזרחים מבני זוגם וילדים מהוריהם. הזכות לחיי משפחה כוללת בחובה את האיסור החל על המדינה להתערב במשפחה באופן שרירותי, את החובה החלה על המדינה להגן על המשפחה, את זכות ההורים לגדל את ילדיהם, ואת מעמדו המיוחד של התא המשפחתי. הזכות לחיי המשפחה מוגנת כן ע"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בהיותה חלק מכבוד האדם, והן ע"י המשפט הבינלאומי.

אחד הפגמים שהצביע עליו ארגון עדאלה הוא החלת החוק באופן רטרואקטיבי על בקשות שהוגשו קודם לחקיקתו, דבר אשר גורם לפגיעה חמורה בזכויות היסוד החוקתיות של משפחות שנוצרו זה מכבר, לעתים שנים רבות קודם לחקיקתו.

יצויין, כי מצדדי החוק מבקשים להצדיק את נחיצותו במספר מקרים בהם היו מעורבים מקבלי מעמד בישראל בעקבות איחוד משפחות ב"גלגולם של פיגועים". "אף אם העובדות נכונות" נטען, "הרי שאין בכך כדי להצדיק את הפגיעה הגורפת בזכויות יסוד של ציבור שלם על לא עוול בכפו, שכן כלל יסודי הוא האיסור על פגיעה בזכויות יסוד על בסיס של חשד קולקטיבי ו/או עמום".

עוד נטען, כי החוק הינו בלתי מידתי אף בשל היותו בלתי סביר באופן קיצוני, שרירותי וגורף, בשוללו באופן מוחלט את שקול הדעת של שר הפנים בקבלת בקשות חדשות ובשדרוג בקשות תלויות ועומדות וזאת באופן אוטומטי בלא שנדרשת כל תשתית עובדתית בדבר קיום סכנה כלשהי מצד המבקש הספציפי ובלא שניתנת למבקשים כל זכות טיעון.

בעקבות העתירה שהגישו ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל והמוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר, הקפיא אלוף פיקוד הדרום את ההוראה המתנה מתן ו/או הארכת תוקף היתר כניסה לעזה לאזרח/תושב ישראל, לצורך ביקור אצל בן זוגו ו/או ילדיו המתגוררים בעזה, בהתחייבות לשהות בעזה שלושה חודשים רצופים במהלכם לא ישוב לישראל. עוד הודיע אלוף פיקוד הדרום בדיון, כי מעתה כל בקשה להיתר תיבדק באופן פרטני, וכי יערכו בדיקות לגבי עצם הצורך באותה הוראה. בנסיבות אלה בג"ץ לא הכריע בדבר חוקיות הוראת אלוף הפיקוד וקבע שכל טענותיהם של העותרים שמורות להם והם יוכלו לשוב לבית המשפט באם בעקבות בדיקות אלוף הפיקוד יוחלט על חידוש ההוראה.

בנוסף הודיע אלוף הפיקוד בדיון שההיתרים לבני המשפחות החצויות יינתנו גם בעת שמוטל סגר על רצועת עזה.

ההוראה הנ"ל ניתנה לאחרונה ע"י אלוף פיקוד הדרום, במטרה "לצמצם את השימוש במחסום ארז". ארגון עדאלה והמוקד להגנת הפרט פנו ליועץ המשפטי של אלוף פיקוד דרום בדרישה לבטל את ההוראה לאלתר, אך לא נענו.

העתירה הוגשה בשם ארבע משפחות הנפגעות מההוראה החדשה, ובהן אחד מבני הזוג הינו תושב או אזרח ישראל והאחר הינו תושב רצועת עזה.

עו"ד ארנה כהן מעדאלה ועו"ד יוסי וולפסון מהמוקד להגנת הפרט טענו בעתירה, כי הוראה זו פוגעת הלכה למעשה, בעיקר בערבים אזרחי ותושבי ישראל, שכן כידוע שהם אלו אשר נישאים לפלסטינים תושבי רצועת עזה. יודגש, כי ההוראה אינה חלה על אזרחי ותושבי ישראל המבקשים להיכנס לרצועת עזה על מנת לבקר בהתנחלויות. על כן, נטען בעתירה, כי על פי המבחן התוצאתי, המדובר באפליה על בסיס לאום אשר מגיעה כדי פגיעה בכבוד האדם.

כידוע, בין מקצת מאזרחי ותושבי ישראל הערבים לבין תושבי עזה קיימת קרבת משפחה מדרגה ראשונה ובכלל זה בני זוג והורים וילדיהם. החל משנת 1994 אסר אלוף פיקוד הדרום על כניסת ישראלים לשטח רצועת עזה, למעט להתנחלויות או באמצעות היתרים מיוחדים. ההיתרים ניתנו על-ידי אלוף פיקוד הדרום במקרים חריגים ועל-פי קריטריונים שמעולם לא פורסמו, ונעשו צרים יותר ויותר עם השנים.

חריג אחד עקבי היה למדיניות נוקשה זו: כניסתם לעזה של תושבי ואזרחי ישראל הנשואים לתושבי/ות עזה, ונוהל הטיפול בהם, המכונה ע"י עובדי אלוף פיקוד הדרום "נוהל משפחות חצויות", המשיך להיות מופעל למעט הפסקות קצרות מעת לעת, גם בתקופות של מתח קשה. אכן, בני המשפחות החצויות נתקלו באינספור קשיים למימוש הזכאות להיכנס לרצועת עזה ואולם העיקרון לפיו יש לאפשר לבני המשפחות החצויות לקיים חיי משפחה נשמר לאורך השנים.

"כעת," נטען בעתירה, "פוגע המשיב גם בחלקת אלוהים קטנה זו של אלו שכל רצונם הוא להמשיך בשגרת חייהם הקשה ממילא, בהציבו בפניהם את הברירה האכזרית בין משפחתם לארצם, בין פירוד לבין טרנספר".

בעתירה מפורטות ההשלכות הקשות של ההוראה על חייהן של המשפחות החצויות, ובכלל זה משפחות העותרים. כך למשל, כתוצאה מההוראה לא ראה מזה יותר משלושה חודשים, ד"ר אברהים עאשור, אזרח ישראלי המתגורר בבאר שבע, את אשתו וחמשת ילדיו המתגוררים בעזה. בקשתו של ד"ר עאשור לקבל היתר שיאפשר לו להיכנס לעזה על מנת לבקר את משפחתו לא נענתה, ונאמר לו כי כאשר הדבר יתאפשר, מתן ההיתר יותנה בכך שיתחייב לא לשוב לישראל במשך שלושה חודשים. הגב' זולפה חוסיני, אזרחית ישראלית, אשר נאלצת לחלק את חייה בין עזה וחיפה לאחר שבקשתה כי ינתן מעמד בישראל לבעלה, שהינו תושב עזה סורבה, נאלצה לחתום על התחייבות שלא לחזור לישראל במשך שלושה חודשים כתנאי לכך שיוארך ההיתר המאפשר לה לשהות עם בעלה וילדיה בעזה.

בעתירה נטען, כי ההוראה החדשה מפלה לרעה באופן בוטה ביותר את תושבי ואזרחי ישראל, הנשואים לתושבי רצועת עזה ו/או שהינם הורים או ילדים של תושבי עזה, בכל הקשור לזכויותיהם החוקתיות לחיי משפחה, לכבוד, לשוויון ולפרטיות, וכן את זכותם החוקתית להיכנס לישראל. העותרים טענו, כי תכליתה של ההוראה הנ"ל אינה ראויה, גורפת ובלתי מידתית. "הפגיעה בנסיבות העניין הינה קשה ביותר", נטען בעתירה, "היא חוצה משפחות, מפרידה בין הורים לילדים קטינים ובין איש לאשתו; היא כופה על בני משפחות אלו בחירות אכזריות ובלתי אנושיות".