English |  عربي

דוחות מיוחדים

כנס הסטודנטים

חיפוש

 עם

הודעות לעיתונות 2008 |  2007 |  2006 |  2005 |  2004 |  2003 | 2002 (אנגלית)  |  2001 (אנגלית)  |  2000 (אנגלית)

החלטה זו ניתנה במסגרת העתירה אשר הגיש ארגון עדאלה במאי 1998, בשמו ובשמם של ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי, נגד ראש הממשלה, בדרישה לבטל החלטת הממשלה מס' 3292 שאושררה על ידי הממשלה בשנת 1998. החלטה זו סיווגה את הישובים לאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך באופן המוציא מאזורי העדיפות הנ"ל ישובים ערבים המקיימים את אמות המידה הגיאוגרפית לפיהן נקבעו האזורים. על פי החלטה זו, 492 יישובים יהודים סווגו כאיזורי עדפות לאומית א' בחינוך ורק ארבעה יישובים ערבים קטנים זכו לאותו סיווג.

התמריצים וההטבות בחינוך ליישובי אזור עדיפות לאומית א' כוללים, בין היתר, 75% השתתפות בשכר הלימוד למורים, 100% השתתפות בהוצאות נסיעה ללימודים למורים, 80% השתתפות בשכר דירה למורים, תשלום חלקו של העובד בקרן השתלמות למורים, 100% השתתפות בהוצאות נסיעה למורים בשנת שבתון, פטור לשכ"ל בגני ילדים טרום חובה, השתתפות בדמי בחינות בגרות, מענק איזון מוגדל לרשויות המקומיות, הקצאת תוספת שעות לימוד לישובים באזור א' בהתאם לצרכים הפדגוגים, מימון מלא להתקנת מערכות מחשוב בבתי הספר באזור א' בכפוף לתכניות שיוגשו ועוד. בעתירה נטען, כי שיטת סיווג היישובים לאזורי עדיפות לאומית המעניקה הטבות לפרט הינה פסולה ודינה בטלות משום שהיא לא נשענת על חקיקה ראשית. "ההחלטה המחלקת תמריצים, הטבות, מענקים ליחידים שהיא מטבעה פוגעת בזכויות יסוד וחוקתיות כמו השוויון והקניין, חייבת להישען על חקיקה ראשית של הכנסת", נטען בעתירה.

עוד נטען בעתירה, כי בחירת הישובים הנקודתיים לא התבססה על קריטריונים כתובים וברורים. כך למשל, כשהחילה הממשלה את השיקול הסוציו-אקונומי בבחירת היישובים, לא ניתן משקל כלשהו למצבם הסוציו-אקונומי של הישובים הערביים בישראל.

כמו כן, נטען, כי השיקול הגיאוגרפי שעליו נשען סיווג היישובים אינו ברור. כך למשל, היישובים היהודים מגדל העמק ונצרת עילית סווגו על פי ההחלטה כאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך, לעומת 11 היישובים הערבים הסמוכים והשכנים להם (נצרת, כפר עין מאהל, כפר רינה, כפר אכסאל, כפר דבוריה, כפר שבלי, יפיע, כפר כנא, משהד, טורען ועילוט) שלא זכו לסיווג זה, למרות קירבתם הגיאוגרפית ומצבם הסוציו-אקונומי הירוד. בהקשר זה, דרש ארגון עדאלה כי ישובים אלה יסווגו כאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך. ובג"צ הוציא צו על תנאי גם בעניין זה.

יצוין, כי במהלך הדיונים בעתירה המקורית, וביום 14.7.2002 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2228 אשר עורכת שינויים מסוימים אך לא שורשיים בסיווג היישובים. החלטה זו לא ערכה שינויים כלשהם בשרטוט המפה עצמה ו/או בסיווג היישובים הנקודתיים בתחום החינוך. אי לכך, נטען בעתירה, כי ההחלטה החדשה לא שינתה דבר במסכת העובדתית ובסוגיות המתעוררות בעתירה.

בדיון שהתקיים בעתירה ביום 2.12.2003, הציע נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק, להגיש עתירה חדשה שתתייחס לכלל ההתפתחויות, בכדי לגבש במסמך אחד את כל הטיעונים העובדתיים והמשפטיים. בהחלטת בית המשפט מאותו יום צוין, כי יוצא מייד עם הגשת העתירה החדשה צו על תנאי ולפיו על פרקליטות המדינה להשבי תוך 45 יום, מדוע לא תבוטל ההחלטה הנ"ל, לחלופין מדוע לא יוספו יישובים ערבים לרשימת איזורי עדיפות לאומית א' בחינוך, ומדוע לא יסווגו 11 ישובים ערבים שבאזור נצרת כאיזורי עדיפות א' בחינוך.

פרקליטות המדינה ציינה בתגובתה מחודש מרץ 2004, כי סיווג היישובים נשען על מדיניות לגיטימית של פיזור אוכליסין בישראל.

כתב העתירהבקשה לסעד נוסף

בג"צ הוציא היום, שלישי 23.3.2004, מלפניו צו ביניים ארעי המונע ממנהל מקרקעי ישראל לרסס יבולים חקלאיים של תושבים מהכפרים הלא מוכרים בנגב.

בג"צ הוציא את הצו בעקבות עתירה שהגיש ארגון עדאלה אתמול לבג"צ, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, בדרישה לאסור על מנהל מקרקעי ישראל, משרד התעשיה, המסחר, והתעסוקה ומשרד החקלאות לרסס יבולים חקלאיים של תושבים מהכפרים הלא מוכרים בנגב.

העתירה הוגשה בשם ארגון עדאלה ובשמם של ארבעה תושבים מכפרים לא מוכרים בנגב אשר נפגעו מריסוס היבולים החקלאיים, רופאים לזכויות אדם, אגודת הארבעים, הפורום לדו קיום בנגב, חברת הנגב למען האדמה והאדם- בע"מ, בוסתאן לשלום, האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, האגודה הערבית לזכויות האדם ואגודת הגליל.

כידוע, לפני כשנתיים החל מנהל מקרקעי ישראל בשיטת ריסוס היבולים השייכים לאזרחים ערבים בדואים בטענה שהם גידלו אותם באדמות השייכות למדינה. מטרת הריסוס, כפי שהצהיר עליה, מנהל מקרקעי ישראל, היתה "למנוע את פלישתם לאדמות נוספות בנגב".

ב – 7 ימי ריסוסים בשנים האחרונות רוססו לפחות 20,000 דונמים בעיקר של חיטה, שעורה ב – 12 כפרים. הגידולים מהווים חלק ממזונם של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים ובעלי-החיים שברשותם וחלקם מתקיימים מהם.

יצוין, כי מנהל מקרקעי ישראל מרסס את היבולים ללא התראה מוקדמת ועושה שימוש בחומר רעיל מסוג ראונדאפ –קוטל עשבים לביצוע ריסוס היבולים החקלאיים של תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. ארגון עדאלה טען בעתירה, כי ריסוס היבולים החקלאיים בכפרים הלא מוכרים בנגב על ידי מנהל מקרקעי ישראל מסכן את חיי התושבים והחיות וגורם נזקים בלתי הפיכים ליבולים. עוד טען עדאלה בעתירה, כי המעשה מהווה הפרה בוטה לזכותם של תושבי המקום לחיים לבריאות וכבוד.

בנוסף נטען בעתירה, כי מסוכנותו של חומר הראונדאפ לבני אדם ולסביבה עולה כבר מהוראות השימוש והאזהרה המופיעות על מיכל חומר הריסוס עצמו. כך, למשל, מצויין שם כי על המשתמש באותו חומר לנקוט באמצעי זהירות מוגברים שמא יבוא במגע כלשהו עם אותו חומר. כמו כן, הוראות השימוש שעל הראונדאפ מורות במפורש כי אסור להשתמש בחומר זה באמצעות רחף, כלומר מהאוויר, בין השאר, מעל בריכות דגים.

לעתירה צורפו חוות דעת של מומחים הקובעים, כי הריסוס מהווה סכנה ברורה ומיידית לבני אדם. ד"ר אליהו ריכטר, מרצה בכיר וראש היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטה העברית, מפרט בחוות דעתו את הסיכונים הטמונים בשימוש בחומר הראונדאפ הן לבני אדם והן לסביבה בכלל. מחוות הדעת של ד"ר ריכטר עולה כי הסיכונים העולים משימוש בחומר הראונדאפ כוללים, בין השאר, סיכונים בפריון, גרימת מומים מולדים, וסכנה שהחומר מסרטן.

ד"ר אחמד יזבק, מומחה לחומרים רעילים, בוגר הפקולטה לכימיה בטכניון, עומד בחוות דעתו על הסכנה הטמונה בשימוש בחומר הראונדאפ, אשר כוללת, בין השאר, גירוי עיניים ועור, הגברת הפלות, בחילה, קשיי נשימה.

יצויין כי, ארגון עדאלה ורופאים לזכויות אדם פנו רבות למנהל מקרקעי ישראל בדרישה להפסיק את פעולות הריסוס. בפניות נטען, כי ריסוס יבולים חקלאיים של אזרחים ערבים בדואים בנגב אינה חוקית וגורמת נזק. בתגובת מנהל מקרקעי ישראל נטען, כי הריסוס לא גרם ואינו יכול לגרום נזק.

עו"ד מרואן דלאל מעדאלה טען עוד בעתירה, כי ריסוס היבולים אף נוגד את האיסורים בחוק העונשין בעניין שימוש ברעל מסוכן והיזק בזדון.

עוד נטען בעתירה כי פעולות הריסוס הננקטת על ידי מינהל מקרקעי ישראל נעשית בחוסר סמכות. החוק הדן בסוגיית הדברת צומח הוא חוק הגנת הצומח, תשט"ז – 1956. בעתירה נטען, כי תכלית החוק היא תברואתית וסביבתית בלבד ולא למען קידום זכויות נטענות כלשהן על ידי מנהל מקרקעי ישראל.

ביום 7.2.04 נעצרו מר מוחמד כנאענה, מזכ"ל תנועת אבנא אלבלד, ומר מאג'ד כנאענה מעראבה והגב' סחר עבדו מחיפה.

בבתיהם של העצורים וכן במשרדים של תנועת אבנא אל-בלד בחיפה ובעראבה נערכו חיפושים במהלכם נקטו השוטרים אלימות וגרמו לנזקים במזיד: במהלך החיפוש שנערך בביתו של מר מוחמד כנאענה ביום 7.2.04 השוטרים היכו את בנו, אמו ואשתו; במהלך החיפוש שנערך במשרדי התנועה בחיפה ביום 7.2.04 אמר אחד השוטרים לאחד מפעילי התנועה שנכחו במקום, כי אם זה היה תלוי בו הוא היה "תוקע לו עכשיו כדור בראש"; במהלך החיפוש שנערך במשרדי התנועה בחיפה ביום 7.2.04 השליכו השוטרים ספרים וכתבי עת מהמדפים אל הרצפה ושפכו עליהם זיתים, שמן וכלור, שפכו זעתר אל תוך טוסטר, קרעו פוסטרים שהיו תלויים על הקירות וכן כתבו דברי נאצה על דפי נייר אותם פיזרו במקום.

את העצורים ייצגה עורכות הדין ארנה כהן ועביר בכר מארגון עדאלה, ועורכי הדין הפרטיים ואקים ואקים, מואנס חורי, סלים וקים ואברהים כנאענה. מעצרם של השלושה הוארך שוב ושוב ובמקביל הוטל איסור על פגישה בין העצורים לעורכי הדין. מר מוחמד כנאענה ומר מאג'ד כנאענה היו מנועי פגישה עם עורכי דין במשך 21 יום, והגב' סחר עבדו במשך 18.

עד למועד הגשת כתבי האישום ולאורך כל תקופת המעצר לעורכי הדין נמסר רק פירוט הסעיפים בחוק העונשין, שנטען ע"י השב"כ כי העצורים עברו עליהם, וכי המדובר בעבירות על בטחון המדינה. השופט שמעון שר מבית משפט השלום בעכו הוציא צו איסור פרסום גורף על הפרשה, אשר הוסר רק היום.

עורכי דינם של העצורים הגישו שוב ושוב עררים על החלטות בתי משפט השלום בעניין הארכות המעצר, ובעניין מניעת המפגש עם עורך דין. הסניגוריה אף ערערה לבית המשפט העליון בעניין איסור המפגש עם עורך דין.

ביום 29.2.04 שוחררה הגב' סחר עבדו לאחר 23 ימי מעצר וחקירה ולא הוגש נגדה כתב אישום. היום יוגשו כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד מר מוחמד כנאענה ומר מאג'ד כנאענה.

עורכי הדין שייצגו את העצורים טענו בכל הדיונים על הארכת מעצרם של העצורים ואיסור המפגש עם עורך דין כי "השב"כ מנע מהחשודים להיפגש עם עורכי דין ולקבל יעוץ משפטי במשך תקופות ארוכות ביותר, ונקט נגדם שיטות חקירה פסולות שנועדו לשבור את רוחם ואת כבוד האדם שלהם. בכלל זה החשודים לא יודעו ואף הוטעו בדבר זכותם החוקית שלא להפליל את עצמם. החשודים נחקרו במשך שעות ארוכות ביותר, לעתים יממות שלמות ברציפות, תוך שנמנעת מהם שינה. החשודים הוחזקו לכל אורך החקירה כאשר הם כבולים בתנוחה מכאיבה לכסא. מנעו מהחשודים להתקלח במשך ימים רבים".

בנוסף, הסתירו השב"כ והמשטרה את המקום בו הוחזקו חלק מהחשודים במעצר והטעו את עורכי דינם, וזאת בניגוד להוראתו המפורשת של החוק בעניין זה. הפרקליטות נאותה למסור את מקום מעצרם של אותם עצורים רק לאחר שעו"ד כהן מעדאלה הגישה ערעור על כך לבית המשפט העליון.

ועוד, הטעו השב"כ והמשטרה את בית המשפט בדבר תנאי המעצר והחקירה שננקטו כלפי החשודים.

עו"ד ארנה כהן הדגישה בדיונים כי השב"כ והמשטרה פגעו בזכויות האדם הבסיסיות של העצורים ופגעו בזכות העצורים להליך הוגן ולייצוג על ידי עורך דין. כמו כן, טענה עו"ד כהן, כי מעשיהם של השב"כ והמשטרה נוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגעו בכבודם של העצורים ובשלמות הגוף שלהם.

החשודים מכחישים את העבירות המיוחסות להם וטוענים, כי המדובר בחקירה פוליטית שמטרתה פסולה ואין בינה לבין עבירות פליליות ולא כלום.

עו"ד ארנה כהן מעדאלה טענה היום בבית המשפט, כי עד כה היה כל החומר של התביעה חסוי מפני הסניגוריה ולכן אין אפשרות בשלב זה להתייחס אליו עד שיתאפשר לעיין בו.