עדאלה ביוטיוב
|
||
27.12.2005 בית משפט השלום החליט לא להרשיע את מוסא דיאב ואשרף קורטאם וקבע כי ביקורי קרובי משפחה בסוריה היו למטרה הומניטרית ממדרגה ראשונה בית משפט השלום בנצרת החליט ב-22 בדצמבר 2005 שלא להרשיע את מוסא דיאב ואשרף קורטאם, שעבדו כעוזרים פרלמנטריים של יו"ר בל"ד ח"כ עזמי בשארה, אשר הואשמו בסיוע לאזרחים ערבים לצאת לסוריה. בית המשפט הטיל עליהם עונש סמלי של 300-200 שעות עבודה לתועלת הציבור. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי בין שאר הדברים עומדת לזכות הנאשמים "העובדה שמעשיהם נועדו לשרת מטרה הומניטרית ממדרגה ראשונה, הלוא היא מתן אפשרות לאותם קשישים שנסעו לפגוש את קרובי משפחתם שעזבו [את ישראל] בשנת 1948 וכן את העובדה כי מעשי הנאשמים לא גרמו, למעשה, לכל פגיעה במדינה או בביטחונה, כשהדבר נותר בגדר סיכון פוטנציאלי גרידא". החלטת בית המשפט ניתנה ארבע שנים אחרי הגשת כתב האישום נגד ח"כ בשארה ושני עוזריו הפרלמנטריים, בגין סיוע לאזרחים ערבים להיכנס לסוריה בניגוד לחוק הישראלי. כזכור, ב-1 באפריל 2003 ביטל בית המשפט את כתב האישום נגד ח"כ בשארה, בשל חסינותו מהעמדה לדין בגין העבירה שיוחסה לו. כתב האישום נגד עוזריו של חבר הכנסת נותר על כנו. בעקבות זאת פנה מרכז עדאלה, שייצג את שלושת הנאשמים, ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לבטל את כתבי האישום נגד דיאב וקורטאם. היועץ המשפטי לממשלה סירב לדרישת עורכי הדין חסן ג'בארין ועביר בכר מעדאלה לבטל את כתב האישום נגד השניים. עמדת הפרקליטות לאורך כל הדרך היתה כי יש להרשיע את דיאב וקורטאם בשל חומרת האישומים נגדם. אבל בית המשפט קיבל את דרישת סניגוריהם שלא להרשיעם, מכיוון שמעשיהם נעשו למטרה הומניטרית ומדובר בשני אנשים נורמטיביים לחלוטין ולא בשני עבריינים שיש להחמיר עמם בענישה.
22.12.2005 עדאלה והאגודה לזכויות האזרח הגישו במשותף את סיכומיהם לקראת ההכרעה בעתירותיהם נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל: חוק האזרחות המונע מעמד בישראל מבני זוג פלסטינים של אזרחי ישראל ופוגע קשות במשפחות רבות התקבל בלא כל בסיס עובדתי כך עולה מניתוח הנתונים שהגישה המדינה לבג"ץ בחודש שעבר האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגישו היום לבג"ץ את סיכומיהם בעתירות לביטולו של התיקון הגזעני לחוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר נחקק בקיץ 2003 ועיגן בחקיקה החלטת ממשלה קודמת, שהתקבלה עוד בשנת 2002. כזכור, חקיקה זו מונעת כל אפשרות של מתן מעמד בישראל לבני זוג פלסטינים של אזרחי המדינה ותושביה. הסיכומים נכתבו על ידי עורכי הדין חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, ומהם עולה, כי בניגוד להצהרותיה של המדינה, החוק והתיקונים, שהוכנסו בו, אינם מתבססים על בסיס עובדתי של ממש. שתי עתירות אלה, כמו גם עתירות נוספות באותו נושא, הוגשו לפני למעלה משנתיים ונדונו בפני הרכב מורחב של 13 שופטי בג"ץ. בקיץ האחרון החליטה הכנסת להאריך את תוקפו של החוק, המוגדר כ"הוראת שעה", ולהכניס בו תיקונים שונים, אשר כונו על ידי גורמים שונים "הקלות". העותרים מדגישים, כי שינויים אלה אינם משנים את מהותה של חקיקה גזענית זו, אשר חלה אך ורק על בני-זוג פלסטינים, על בסיס מוצאם הלאומי. ה"תיקון" אינו מאפשר כלל קבלת מעמד בישראל, אלא רק קבלה של היתרי שהיה זמניים, וגם זאת רק במקצת המקרים, ומכאן שהסוגיה העומדת בפני בג"ץ נותרה בעינה. זאת ועוד - לאפליה על בסיס לאום נוספה בתיקונים אלה גם אפליה על בסיס גיל ומין, קריטריונים המשפיעים על הסיכוי לקבל היתר שהייה זמני בישראל לבן זוג פלסטיני. כן נקבעה חזקה של מסוכנות בטחונית קולקטיבית, על בסיס קרבה משפחתית, המהווה ענישה קולקטיבית פסולה. עורכי הדין מבהירים בסיכומיהם, כי הנתונים המספריים, שהציגה המדינה בפני בג"ץ, מצביעים על כך, שהתיקון לחוק התקבל ללא ביסוס עובדתי. סף הגיל המינימלי שנקבע, כתנאי ראשוני להגשת בקשות להיתרי שהיה בישראל, הינו 35 לגברים ו- 25 לנשים. המדינה הסבירה בתשובותיה לבג"ץ, כי סף זה נקבע על סמך "המעורבות העקבית" של בני זוג פלסטינים מתחת לגילאים אלה בפיגועים שבוצעו או סוכלו. אולם, הנתונים שהגישה המדינה לבית המשפט לפני כחודש, בעקבות דרישתם המפורשת של השופטים, מעלים תהיות רבות: מהנתונים עולה, כי 25 מקבלי מעמד בישראל, מכלל האלפים שקיבלו מעמד שכזה מכח "איחוד משפחות", נחקרו בחמש השנים האחרונות בחשד למעורבות בפעילות טרור – 24 גברים ואישה אחת. באשר למספרים אלה, לא נמסר כלל מה אופי המעורבות שיוחסה להם, נגד כמה מהם הוגשו לבסוף כתבי אישום, וכמה מהם הורשעו בדין. רק שניים מאלפי בני אדם, שקיבלו מעמד מכח איחוד משפחות, נוספו לרשימת הנחקרים בשנתיים האחרונות, אחד בכל שנה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענת המדינה באשר ל"מעורבות עקבית" בטרור. באשר לסף הגיל המינימלי, שנקבע בתיקון לחוק כתנאי לקבלת היתר שהיה זמני לנשים (25), הרי שזה נקבע ללא כל בסיס עובדתי, שכן רק אישה אחת ממקבלות המעמד בישראל נחקרה כמעורבת בטרור, ובשל אישה אחת – שאף גילה לא צויין בתשובת המדינה – אין כל הצדקה להטיל כתם על כל אוכלוסיית הנשים הפלסטיניות מקבלות המעמד. גם מהתפלגות גילאי הגברים, שהתקבל לגביהם "מידע מודיעיני" העשוי לקשור אותם לפעילות טרור, עולה כי סף הגיל שנקבע הינו שרירותי לחלוטין. מדובר, לפיכך, במקרה מובהק של ענישה קולקטיבית, הנעדרת כל בסיס עובדתי. עורכי הדין מציינים, כי המדינה נמנעה אף מלהגיש נתונים ברורים באשר למספרם של מגישי הבקשות לאיחוד משפחות, ובהזדמנויות שונות נקבה המדינה במספרים סותרים, הנעים בין 21,300 ל- 5,400. נתונים מבולבלים אלה, מציינים הארגונים העותרים בסיכומיהם, מחזקים עוד יותר את תחושת הכאוס השורר בנתוניה ה"עובדתיים" של המדינה, ואת הדמוניזציה, שנעשתה לאוכלוסיית בני-הזוג הפלסטינים, המבקשים מעמד בישראל. על אף, שבידי המדינה אין נתונים של ממש, מדגישים עורכי הדין, לא הפריעה לה עובדה זו לבסס על "נתונים" עלומים שכאלה חקיקה פוגענית, המפרה באורח קשה זכויות אדם בסיסיות, ובהן הזכות לחיי משפחה, לחירות אישית, לשוויון, לכבוד ולפרטיות. לאור דברים אלה, ובמיוחד לאור העובדה, שמזה כשלוש וחצי שנים מופרדות משפחות על לא עוול בכפן, מבקשים הארגונים העותרים, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, כי בג"ץ יורה על ביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל.
19.12.2005 עדאלה תובע ממח"ש לחקור את התנהגות השוטרים המעורבים בהתקפה על תושבי הכפר הבלתי מוכר ביר אל-משאש שבנגב עו"ד מוראד א-סאנע מעדאלה הגיש היום (יום רביעי, 14.12.2005) שש תלונות להרצל שבירו, מנהל המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש). בתלונות נדרשת מח"ש לאתר את השוטרים שהיו מעורבים בתקיפת תושבי הכפר ביר אל-משאש ב-15 בנובמבר 2005, לחקור אותם ולהעמידם לדין. התלונות הוגשו בשם שישה מתושבי הכפר, שהותקפו קשות בידי אותם שוטרים. בתאריך האמור ליוו אנשי משטרה את פקחי משרד הפנים, שבאו לביר אל-משאש כדי למסור צווים להריסת בתים בכפר. השוטרים תקפו את תושבי הכפר באכזריות ותוך שימוש באלימות רבה ובכוח מופרז. כתוצאה מכך נפצעו רבים מתושבי הכפר בדרגות חומרה שונות, וחלקם אושפזו בבית החולים ונזקקו לטיפול רפואי ממושך. השוטרים לא הסתפקו בכך ועצרו יותר מ-40 תושבים. למרבית העצורים לא היה כל חלק בעימות עם המשטרה והם שוחררו כעבור זמן קצר. שש התלונות כוללות תיאורים מזעזעים של האלימות הרבה שהפעילו השוטרים כלפי התושבים. בין השאר צירף עו"ד א-סאנע לתלונות את עדותו של אחמד אבו סויס, צלם חדשות "הוט", שהותקף גם הוא בידי השוטרים כשתיעד את המתרחש כחלק מעבודתו. מצלמתו של אבו סויס נלקחה ממנו ולאחר מכן הוא הוכה בידי השוטרים בכל חלקי גופו. אבו סויס טען כי כאשר צילם בתוך אחד הבתים, איים עליו אחד השוטרים בנשק חם ודרש ממנו לעזוב את המקום. מפקד כוח המשטרה, משה זריהאן, היה שותף להתקפה נגד אבו סויס. זריהאן דחף את הצלם כמה פעמים והוציא אותו מהאזור שבו עבד. אחת התלונות הוגשה על ידי ג'יידא אבו סבור, שטענה כי השוטרים תקפו אותה והכו אותה בכל חלקי גופה ללא סיבה. לדברי אבו סבור, עקב התקיפה היא נפצעה בצורה קשה בעיקר בראשה, התעלפה ונפלה ארצה. לדבריה, היא נותרה מוטלת על הארץ כשראשה זב דם, אך לא קיבלה מהשוטרים סיוע או טיפול. רק לאחר זמן ממושך, בעקבות דרישה ממושכת של אנשים שנכחו במקום, נאותו השוטרים להזמין אמבולנס שהעביר אותה לבית חולים. הרופאים קבעו כי היא סובלת ממכות קשות בירך, ומצאו סימני מכות בצלעותיה ופצע באורך של כעשרה סנטימטרים בראשה. אבו סבור הוסיפה, כי השוטרים נהגו ונדליזם מכוון ובלתי מרוסן, שברו דלתות וחלונות בבית אחייניתה וגרמו נזקים רבים בתוך הבית. בשם מרשיו מתח עו"ד א-סאנע – בתלונותיו למח"ש - ביקורת קשה על תפקודה של משטרת ישראל. בין השאר טען, כי המשטרה הפעילה כוח מופרז, בלתי סביר ושלא לצורך, נקטה יחס מפלה נגד האוכלוסייה הערבית-הבדווית בנגב והפעילה כוח בצורה מפלה, המעלה בבירור הפליית התושבים על רקע לאום. הוא הוסיף כי התנהגות השוטרים מעידה כי הם באו לנקום באוכלוסייה, במקום לדאוג לשמירה על שלום הציבור כחלק מן השמירה על שלטון החוק. "השוטרים פגעו שלא כדין בכבוד המתלוננים ובזכויותיהם המוגנות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ורמסו במעשיהם את עקרון שלטון החוק וזלזלו בו בצורה בוטה ביותר. מפקדי הכוח גילו עוינות רבה כלפי האוכלוסייה והשתמשו בכוחות ויחידות מיוחדות. המשטרה ירתה אש חיה בכמויות גדולות בשטח מאוכלס, השוטרים גרמו בהלה רבה בקרב האוכלוסייה ובמיוחד בקרב הילדים, שחלקם אף הותקפו. רבים מאותם ילדים סובלים עד היום מחרדות ונזקים נפשיים בלתי הפיכים", כתב עו"ד א-סאנע.
6.12.2005 עדאלה למקורות – חדשו את אספקת המים למוסדות החינוך והמרפאות בלקיה מקורות הפסיקה את אספקת המים ליישוב, בשל חוב כספי של המועצה המקומית. זרם המים מופסק בכל שעות היממה, בתי הספר והמרפאות מושבתים בשל החשש ממחלות וזיהומים במכתב דחוף ששלחה ב-1 בדצמבר 2005 עו"ד סאוסן זהר מעדאלה לחברת המים מקורות, למנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך ולרופאת מחוז הדרום במשרד הבריאות, נדרשה מקורות לחדש באופן מיידי את אספקת זרם המים לכל מוסדות החינוך ומרכזי הבריאות בכפר לקיה שבנגב. עו"ד זהר הדגישה בפנייתה, כי הזכות למים קשורה באופן אינהרנטי לזכות לחיים ולזכות לבריאות, כך שכל פגיעה באספקת המים או גריעה ממנה פוגעת בזכויות אלה. היא ציינה גם כי להפסקת אספקת המים, במיוחד למוסדות החינוך והבריאות ביישוב, יש השלכות סביבתיות, תברואתיות ובריאותיות חמורות, הפוגעות בזכותם של כ-4,500 התלמידים בלקיה לחינוך ולבריאות. מאז שזרם המים ללקיה נותק בידי מקורות, בשל חוב כספי של המועצה המקומית, אין בלקיה אספקת מים בכל שעות היממה. בבתי התושבים, בבתי הספר, בגני הילדים ובמרפאות ביישוב אין אספקת מים. עו"ד זהר טענה, כי ניתוק אספקת המים למוסדות החינוך בכפר הביא להשבתתם מלימודים של כ-4,500 תלמידים. הורי התלמידים נמנעים מלשלוח את ילדיהם לבתי הספר ולגנים. במוסדות החינוך אין מי שתייה ומחדרי השירותים נודפים ריחות בלתי נסבלים. במצב זה נוצרות סכנות סביבתיות, בריאותיות ותברואתיות חמורות והתלמידים עלולים לסבול מהתייבשות ולהיחשף לזיהומים ולמחלות. עקב הניתוק נמנעים תושבי לקיה מלבקר במרפאות הכפר ולקבל טיפול רפואי, בשל החשש שהם וילדיהם ייחשפו לסכנות החמורות הנובעות מהפסקת אספקת המים למרפאות. אי לכך, טענה עו"ד זהר במכתבה למקורות, ההחלטה לנתק את אספקת המים לבתי הספר ולמרפאות בכפר מהווה ענישה קולקטיבית של כלל התלמידים והתושבים. לדבריה, זוהי החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית, לנוכח חומרת הנזק והפגיעה בזכויות בסיסיות הנגרמים בעטיה. על כן, הוסיפה, יש לחדש את אספקת המים לאלתר. |
