|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
27.7.2005 אחרי שבע שנים של מאבקים משפטיים: ועדת הערר המחוזית החליטה לתת למשפחת סואעד היתר בנייה ביישוב היהודי כמון ועדת הערר המחוזית במחוז צפון של משרד הפנים החליטה לקבל את הערר שהגישו עאדל ועיטאף סואעד, ולתת להם היתר בנייה על קרקע שבבעלותם ביישוב כמון. ההחלטה התקבלה ב-30 ביוני 2005, אחרי יותר משבע שנים של מאבקים משפטיים ותכנוניים. משפחת סואעד מתגוררת בבית לא מוכר על חלקת אדמה פרטית שבבעלותה ביישוב כמון. המשפחה לא הצליחה לקבל היתר בנייה במשך תקופה ארוכה, אף על פי שביתה מוקף וילות שבהן מתגוררות משפחות יהודיות. הסיבה לכך היתה התנגדותם של ועד היישוב כמון ומינהל מקרקעי ישראל למתן ההיתר. עמדתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב, שכמון נמצא בשטחה, היתה כי המשפחה יכולה לבנות את ביתה בכפר הערבי הסמוך, כמאנה. אחד מחברי ועדה הערר העיר: "אין בלבי ספק, כי המהלכים אשר נעשו על ידי הגופים השונים, מטרתם היתה אחת – למנוע מהעוררים לקבל את האפשרות לבנות בית ביישוב בשל היותם ממוצא ערבי. כל הטענות התכנוניות שהעלו המשיבים [לערר], אינן אלא כסות למטרתם האמיתית. הן באות להסתיר פעולה המבוססת על נימוקים גזעניים, ותו לא". חלקת הקרקע שבבעלות משפחת סואעד היתה מיועדת לחקלאות, אך ייעודה שונה למגורים עם אישורה של תוכנית ג/4389 ליישוב כמון. בהחלטתה לדחות את בקשת בני הזוג סואעד לקבל היתר בנייה, הסבירה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב, בין היתר, כי ייעודה של החלקה שבה נמצא בית המשפחה שונה עקב טעות, שכן יוזמי התוכנית לא ידעו כי מדובר בקרקע פרטית. הוועדה המקומית הוסיפה: "בתאריך 3.8.00 אושרה תוכנית ג/9378 ליישוב כמאנה שבהר כמון, אשר נועדה לאוכלוסייה הבדואית בהר. הוועדה סבורה כי אם הכוונה של המבקש לבנות את ביתו בהר היא כוונה כנה, אזי בהתחשב בבעיות התכנוניות, הקנייניות וההנדסיות של השטח יהיה זה נכון לבקש מגרש בתחום התוכנית ג/9378 או באמצעות עסקת חליפין עם מ.מ.י. [מינהל מקרקעי ישראל] או באמצעות חכירה ישירה". הוועדה טענה עוד כי אינה "יכולה להתעלם גם מבעיות חברתיות אשר יוצרים מגורים של אוכלוסיות שונות במסגרת יישוב קהילתי קטן כמו כמון וגם מהבחינה הזו עדיפה האופציה של מגורים בכמאנה [...]" ב-5.9.2004, בעקבות החלטתה של הוועדה המקומית משגב, הגישו בני הזוג סואעד ערר לוועדת הערר המחוזית באמצעות עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה. בני הזוג טענו בערר, בין היתר, כי ההחלטה לדחות את בקשתם להיתר היא שרירותית. הם הוסיפו כי ההחלטה התקבלה שלא לתכלית ראויה, לא נשענה על שיקולים ענייניים ולא נסמכה על תשתית עובדתית ראויה, היתה בלתי מידתית ובלתי סבירה וניתנה בניגוד לחוק התכנון והבנייה ותוך כדי חריגה בוטה מסמכות, בחוסר תום לב ותוך כדי פגיעה בזכויות יסוד של בני הזוג. העוררים הוסיפו, כי החלטתה של הוועדה המקומית מפלה על רקע לאום. ןעדת הערר קיבלה את טיעוניהם של בני הזוג ומתחה ביקורת קשה על טיפולה של הוועדה המקומית בבקשתם של בני הזוג סואעד להיתר בנייה. "ככלל, אנו סבורים שעל הוועדות המקומיות לעשות מאמץ לשרת את האזרח בדרך שתביא לאפשרות לבנות, ולא יעשו ככל יכולתן למנוע זאת ממנו", כתבו חברי ועדת הערר. בהחלטת הוועדה נאמר גם: "דומה כי הנימוק הנזכר בסעיף 7 להחלטת הוועדה המקומית [כי מגורי בני הזוג סואעד בכמון יגרמו בעיות חברתיות ולכן עדיף שהם יעברו לגור בכמאנה], היא הנימוק האמיתי להשתלשלות העניינים אשר הביאה אותנו למצב שבו אנו מצויים כיום. הוועדה המקומית, הוועד המקומי והמינהל סבורים כולם כי מן הראוי שהעוררים יעברו לגור ביישוב כמאנה, ולא יתגוררו בתחום היישוב כמון". הוועדה קבעה כי "א. אין להפלות בין אדם לאדם, על בסיס של דת או לאום, במישרין או בעקיפין, בעת הקצאה של מקרקעין. ב. קיימת אפשרות להקצות מקרקעין לקבוצת אוכלוסין בעלת מאפיינים מיוחדים או למיעוט דתי או לאומי המעוניין לשמר את תרבותו או לאומיותו. [...] [כמון] אינו יישוב המאגד קהילה בעלת פילוסופיה ייחודית, או בעלת תרבות או אמונה השונה מהמקובל במדינת ישראל. כמו כן, הוא אינו יישוב אשר נועד לקדם אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים. המדובר ביישוב בעל אוכלוסייה מגוונת, אשר כולה שייכת אמנם לבני העם היהודי, אולם היא אינה שונה מכל יישוב דומה אחר". הוועדה קיבלה את הערר בכפוף לכמה תנאים, שהעוררים פועלים לקיומם. הערר של בני הזוג סואעד אוחד עם תיק ערר דומה, שהוגש על ידי חאתם סואעד. את חאתם סואעד ייצג עו"ד חסן סואעד. החלטת ועדת הערר ניתנה בשני התיקים.
27.7.2005 עדאלה ורשויות מקומיות ערביות בנגב לבג"ץ: לבטל חוק תיקון פקודת מס הכנסה המוציא אותן מרשימת הישובים הזכאים להטבות במס ארגון עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל , הגיש היום, 18/07/05, עתירה לבג"צ נגד שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה בדרישה להחזיר לרשימת הישובים הזכאים להטבות במס הכנסה את חמשת הישובים הערבים הבדואים בנגב (חורה, כסייפה, לקייה, רהט ושגב שלום) אשר הוצאו בעבר מהרשימה. בעתירה אשר הוגשה, באמצעות עו"ד חסן ג'בארין, בשם עדאלה ובשמם של ארבעה מראשי רשויות מקומיות ערביות –בדואיות (חורה, כסייפה, לקיה ורהט), ובשמם של מספר תושבים המתגוררים באותם ישובים, נתבקש בג"ץ לבטל את חוק תיקון פקודת מס הכנסה (מס' 146), התשס"ה –2005 שנחקק ביום 21/6/2005, ואשר מטרתו היתה להעניק לישובים יהודים המרוחקים מרצועת עזה כ- 7 קילומטרים הטבות במס לפי החלטת הממשלה מס' 2633. חוק זה נותן הנחה בשיעור 13% מההכנסות החייבות במס. אולם, לאחר שעבר התיקון בקריאה הראשונה, ועדת הכספים של הכנסת הוסיפה לרשימת הזכאים שלושה ישובים (בית שאן, חצור הגלילית וערד) ושתי מועצות אזוריות בדרום, שאינם במרחק של 7 קילומטרים מרצועת עזה. התוצאה היא, שחוק זה הוסיף 18 ישובים חדשים בנגב לרשימת הישובים הזכאים. ביום 20.6.2005 פנה היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה, למשרד האוצר ולמשרד המשפטים בדרישה למשוך את התיקון מס' 146 לחוק לפני הגשתו לאישור הכנסת. בפנייתו ציין היועץ המשפטי כי, בעקבות השינויים שקבעה ועדת הכספים, התיקון המוצע הינו מפלה ופוגע בעקרון השוויון כי הוא לא נשען על קריטריונים ברורים שלפיהם הוספו ישובים חדשים לרשימת הישובים הזכאים להטבות מס. בשנת 2001, ולפי חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 125 – הוראת שעה), התשס"א – 2001, נכללו שבעה ישובים ערבים בדואים, כולל תל-שבע וערערה שבנגב, ברשימת הישובים הזכאים להטבות מס. חוק זה העניק הטבות מס לכל הישובים הבדואים המוכרים בנגב, וזאת לאור מצבם הכלכלי העגום של ישובים אלו. זה היה המקרה הראשון שבו הוענקו הטבות מס לכל הישובים הבדואים המוכרים בנגב. בשנת 2003, ובמסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, הוצאו חמשה ישובים מתוך שבעה מרשימת הישובים הזכאים למרות שדירוגם הסוציו-אקונומי הוא הנמוך ביותר במדינה, והותיר ישובים שדירוגם הסוציו-אקונומי יותר גבוה מהישובים הבדואים בנגב ברשימה. הטבלה שלהלן ממחישה את הדירוג הסוציו-אקונומי של הישובים שנותרו ברשימת הישובים הזכאים להטבות מס בעקבות חוק הבראת כלכלת ישראל ושל חמשת הישובים הבדואים שהוצאו מהרשימה:
רשימת המועצות המקומיות והעיריות, לפי הדירוג הסוציאו- אקונומי לשנת 2001 – המקור הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עדאלה טען בעתירה כי, הדרתם של חמשת היישובים הערבים-הבדואים, מרשימת הישובים הנהנים מהטבות מס, במיוחד לאור מצבם הסוציו-אקונומי, מהווה הפליה פסולה ופוגעת בעקרון השוויון. כמו כן, טען עדאלה כי כיום ישנם 88 ישובים בדרום ובנגב שנהנים מהטבות אלו, דבר המחייב הוספתם של הישובים העניים ביותר, הנמצאים באותו אזור גיאוגרפי (הנגב). בעתירה דרשו העותרים לבטל את חוק תיקון פקודת מס הכנסה (מס' 146), התשס"ה –2005, לקבוע קריטריונים ברורים ושוויוניים לסיווג הישובים הנהנים מהטבות, וכן להחזיר לרשימת הישובים הזכאים להטבות במס הכנסה את חמשת הישובים הערבים-בדואים בנגב אשר הוצאו בעבר מהרשימה. הדיון בעתירה נקבע ליום 10.8.2005. יצויין כי, האגודה לזכויות האזרח הגישה עתירה לביטול החוק, שנחקק ביום 21.6.2005 ככל שהוא קשור להוספת הישובים שאינם במרחק של 7 קילומטרים מרצועת עזה. בג"ץ 6901/05 עדאלה ואחרים נ' שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה.
27.7.2005 בג"ץ דחה עתירה נגד מדיניות הריסת הבתים בשטחים הכבושים על ידי הצבא בטענה של קיום "צורך צבאי מוחלט" ביום 13.7.2005 דחה בג"ץ עתירה נגד מדיניות הריסת הבתים בשטחים הכבושים על ידי הצבא, מכוח טענת קיומו של "צורך צבאי מוחלט". הצבא הישראלי משתמש בטענה זו להצדקת רוב הריסת הבתים שהוא ביצע במהלך השנים האחרונות. העתירה הוגשה לבג"ץ במאי 2004, על יד עדאלה; המרכז הפלסטיני לזכויות אדם – עזה; אל-חאק; ועשרה אזרחים פלסטינים מדרום רפח שהצטרפו לעתירה ביוני 2004. עו"ד מרואן דלאל מעדאלה ייצג את העותרים בפני בג"ץ. על פי דו"חות של האו"ם בעניין הריסות בתים בשטחים הכבושים על ידי הצבא הישראלי, שהוגשו לבית המשפט על ידי העותרים, בין ספטמבר 2000 לדצמבר 2004 נהרסו כ-4,170 בתים פלסטיניים, כאשר כ- 60% מהם בוצעו לצורכים צבאיים. כמו כן, באותה תקופה נהרסו בעזה בלבד 2,540 בתים שגרו בהם כ- 23,900 אנשים. העתירה התמקדה בהריסות הבתים שביצע הצבא ברצועת עזה, לרבות במחנות הפליטים שם, ובדרום הרצועה, באזור ציר פילדלפי. כמו כן, הודגש דפוס הריסת הבתים שהיה בג'נין באפריל 2002. העתירה הוגשה נגד אלוף פיקוד דרום בצה"ל; אלוף פיקוד מרכז; הרמטכ"ל; שר הביטחון; וראש הממשלה. בעתירה נתבקש בית המשפט לחייב את המשיבים לנהוג לפי המשפט הבינלאומי ההומאניטארי כאשר הם מבצעים הריסות בתים מכוח "צורך צבאי מוחלט" (הסיפא לסעיפים 53 לאמנת ג'נבה הרביעית ו- 23(g) לתקנות האג משנת 1907 – חריגים לכלל בדבר איסור הריסת רכוש). בעתירה נתבקש בג"ץ להורות למשיבים לנהוג על פי הכללים במשפט הבינלאומי ההומאניטארי אשר מגבילים את השימוש בטענת "צורך צבאי מוחלט", בעיקר מכוח עקרון החובה להבחין בין מבנים אזרחיים למבנים צבאיים והחובה לנהוג על פי עיקרון המדתיות. בפסק דין המשתרע על פני שלושה עמודים, בג"ץ דחה את העתירה משום שלאחר הכרזת המדינה כי בעקבות פסגת שראם אל-שיח' בין שרון ואבו מאזן היא מקווה כי לא יהיה צורך בהריסת מבנים, העתירה נהייתה לתיאורטית. עוד הוסיף בג"ץ, כי אין בדחיית העתירה משום דחיית טענה מטענות העותרים. יודגש כי העותרים פנו שלוש פעמים, בזמן אמת, בבקשה למתן צווי ביניים אשר ימנעו את פעילות הריסת הבתים של הצבא: במאי 2004, ביוני 2004, וביולי 2004. במהלך הליכים אלה נהרס ביתה של אחת העותרות, ונגרם נזק ממשי לביתו של עותר אחר. בהחלטת בג"ץ בהליכים אלה מיום 28.9.2004, ציין השופט חשין כי "אין בהחלטתי זו כדי למנוע את העותרים מהעלות טענותיהם לפני ההרכב אשר ידון בעתירתם לגופה." בנוסף, ציין בג"ץ בהקשר דחייתה של עתירה אחרת (בג"ץ 7733/04, פסק דין מיום 20.6.2005, פסקה 5) כי " נוסף על כך, לא למותר לציין כי הסוגיה העקרונית של הריסת בתים באזור נדונה בעתירה התלויה ועומדת בבית משפט זה (בג"ץ 4969/04 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' אלוף פיקוד הדרום בצה"ל), וגם מטעם זה אין צורך להידרש לטענות אלה בעתירה דכאן." כמו כן, העותרים הגישו לבג"ץ דוח"ות רבים בנושא הריסת בתים על ידי הצבא שמקורם בדווח המיוחד של האו"ם פרופסור ג'ון דוגארד, אמנסטי אינטרנאשיונאל, היומן רייטס ווטש, ו- FIDH. זאת, בנוסף לדו"חות גופים הומאניטאריים של האו"ם כגון UNRWA ו – OCHA. לפי דו"חות אלה רבות מפעולות הצבא בדבר הריסת בתים נרחבת מהוות הפרה בוטה לאמנת ג'נבה הרביעית, שהיא ההגדרה המשפטית לפשע מלחמה. במהלך הדיון שהתקיים בעתירה ביום 14.6.2005, שאל הנשיא ברק את נציג המדינה אודות ההצהרות הפומביות של הצבא בדבר הפסקת מדיניות הריסת הבתים. נציג המדינה הבהיר באותו מעמד כי מדובר בהריסות מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום (1945). בנוסף, בתשובה להצהרת המדינה ממרץ 2005 בעניין השלכות פסגת שראם אל-שיח' על נושא העתירה "למותר לציין, שיש לקוות כי הרגיעה תימשך, ולא יהיה צורך בעתיד בהריסת בתים מטעמים מבצעיים.", טען נציג העותרים באותה ישיבה כי המשיבים אינם יכולים להתחייב לא להרוס בתים בהקשרה של העתירה, שכן מדובר בהריסת בתים בעת פעילות צבאית מבצעית. העותרים הדגישו, כי הצבא אינו יכול להתחייב, מנקודת מבטו, לא לקיים פעילות צבאית מבצעית. בתגובה לפסק דין בג"ץ בעתירה, ציין עו"ד מרואן דלאל כי "העובדה שבג"ץ בחר לא לקיים ביקורת שיפוטית, חרף המידע הרב והמגוון שהונח בפניו אודות פעולות המשיבים, פניות אליו בזמן אמת בניסיון למנוע את הריסות הבתים, והגדרת בג"ץ לעתירה כעקרונית, משמעותה הענקת פטור (impunity) ברמה המקומית לביצוע פעולות הריסת בתים נרחבות שלא ניתן להגדירן אלא כהפרות בוטות לאמנת ג'נבה הרביעית."
27.7.2005 עדאלה ובמקום מבקשים לכלול את שכונת אל-מל הלא מוכרת בגבולות הפיתוח של ואדי סלאמה ארגון עדאלה ועמותת במקום ביקשו ממשרד הפנים לכלול את השכונה המערבית של הכפר ואדי סלאמה בתוך גבולות הפיתוח של הכפר. הבקשה הוגשה ב-21 ביולי לממונה על מחוז צפון במשרד הפנים, הרצל גדז', על ידי עו"ד סוהאד בשארה ומתכננת הערים והאזורים הנא חמדאן מעדאלה ומתכננת הערים והאזורים נילי ברוך מעמותת במקום. לפנייה, העוסקת בהכנת תוכנית להרחבת תוכנית המתאר של ואדי סלאמה באופן שהשכונה המערבית תיכלל בגבולות הפיתוח של הכפר, צורפה חוות דעת תכנונית מטעם ארגון במקום. חוות הדעת מתארת את המצב הקיים בשכונה, זיקתה לוואדי סלאמה, הרקע התכנוני של הכפר והשיקולים התכנוניים העומדים מאחורי הבקשה לצרף את השכונה לכפר. כן נכללה בבקשה סקיצה רעיונית לצעד המבוקש. ואדי סלאמה ממוקם ליד נחל צלמון ושייך למועצה האזורית משגב. בכפר מתגוררים כ-3,000 תושבים ב-11 שכונות. השכונה המערבית, הידועה גם בשם אל-מל, היא אחת השכונות הוותיקות בכפר. לשכונה, שבה 150 תושבים, זיקה גיאוגרפית, חברתית, תכנונית ותפקודית מובהקת לכפר. תושביה רואים בוואדי סלאמה את מרכז חייהם בתחומי החברה, הבריאות, החינוך, הרווחה, הדת, המסחר והתעסוקה. למרות זאת, השכונה המערבית הושארה מאז ומתמיד מחוץ לגבולות תוכנית המתאר המאושרת של הכפר. הארגונים טענו בפנייתם כי מסיבה זו נמנע פיתוחה של השכונה ותושביה אינם יכולים להתחבר באופן מוסדר לתשתיות כמו מים או חשמל. התושבים מתקשים לשפץ בתים קיימים או לבנות דירות חדשות למגורים, בהתאם לצרכיהם הדמוגרפיים. בעת הכנת תוכנית מתאר מחוזית (תמ"מ 9/2) הוקמה ועדה כדי להחליט על הטיפול בכפרים הלא מוכרים במחוז הצפון. הוועדה, שבה היו חברים נציגי משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומערכת הביטחון, קבעה כי יש לצרף את השכונה ליישוב מוכר קרוב, דהיינו לוואדי סלאמה. החלטה זו טרם מומשה. עדאלה ובמקום טענו גם שהמצב התכנוני הקיים פוגע קשות בזכותם החוקתית של תושבי השכונה למגורים, בזכותם לקניין, בזכותם לתנאי מחיה סבירים ובזכותם להתפתח. יתרה מזו, השארת השכונה מחוץ לגבולות תוכנית המתאר פוגעת קשות בעקרון השוויון ומפלה לרעה את תושביה. השכונה המערבית, למרות היותה אחת הוותיקות בוואדי סלאמה, למרות קרבתה הגיאוגרפית לכפר ואף שמאפייניה דומים במהותם לאלה של שאר השכונות שנכללו בשטח תוכנית המתאר הקיימת, נותרה כשכונה יחידה שאינה נכללת בתוכנית ללא כל סיבה עניינית.
27.7.2005 ועדת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים הביעה את דאגתה מהעדר שוויון בין נשים פלסטיניות לנשים יהודיות בישראל ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (להלן "הוועדה") כינסה ב-6 ביולי 2005 ישיבה במושב האו"ם בניו יורק כדי לעיין בדוח התקופתי השלישי של ישראל. הדוח מפרט את הצעדים שנקטה ישראל כדי ליישם את האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (להלן "האמנה") – האמנה הראשונה המוקדשת להגנה על זכויות הנשים, שישראל חתמה עליה בשנת 1991. זו הפעם השנייה שבה הוועדה, המורכבת מ-23 מומחים, דנה בדוח התקופתי של ישראל. הפעם הראשונה היתה בשנת 1997, בעקבות הדוח הראשון והשני שהוגשו לה. ארבע נציגות של ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל (להלן: "ועד הפעולה") השתתפו בישיבה זו: עו"ד עביר בכר, חנאן אלסאנע, מארי בדארנה ונסרין מזאווי. ועד הפעולה מורכב מעמותת נשים נגד אלימות, כיאן, מרכז אלטפולה, מען – התאחדות עמותות הנשים בנגב, מרכז עדאלה, והאגודה הערבית לזכויות האדם. בישיבה השתתפה גם קבוצה בת תשעה חברים שייצגה את ממשלת ישראל, ובראשה עמדה עו"ד שביט מטיאס ממשרד המשפטים. חברי הוועדה דנו בתשובות של מדינת ישראל ל-30 השאלות שהוועדה הפנתה אליה לאחר כינוס ישיבת ההכנה במושב האו"ם בינואר 2005. הדיון התמקד בדוח התקופתי השלישי של ישראל ובדוח האלטרנטיבי שהגיש ועד הפעולה על מצב הנשים הפלסטיניות בישראל, שמטרתו לשפוך אור על הפרות של האמנה בידי ישראל בכל הנוגע למצב הנשים הפלסטיניות והאפליה הממסדית נגדן בכל תחומי החיים. עו"ד סוניה בולוס, נציגת ועד הפעולה, השתתפה בישיבת ההכנה. 18 מתוך 30 השאלות שוועדת האו"ם הפנתה לישראל נגעו לאפליה שמדינת ישראל נוהגת נגד נשים פלסטיניות, המוזכרת בדוח האלטרנטיבי של ועד הפעולה. בדיון של ועדת האו"ם על התשובות שמסרה ישראל הפנו חברותיה שאלות רבות בנוגע לסוגיות שהעלו חברות ועד הפעולה על מצב הנשים הפלסטיניות בישראל. אחת מחברות הוועדה ציינה שניכר כי מדינת ישראל מתייחסת לנשים הפלסטיניות כאל אזרחיות מדרגה ב', והוסיפה כי הנתונים הסטטיסטיים הקיימים לגבי נשים פלסטיניות מצביעים על האפליה הנהוגה נגדן. בישראל יש רק 5 שופטות פלסטיניות מתוך 254 שופטות, ורק 2 אחוזים מהנשים הפלסטיניות עובדות במגזר הציבורי בישראל, בעוד שכ-64 אחוז מעובדי המגזר הציבורי בישראל הן נשים. חברת ועדה אחת העלתה את נושא האלימות נגד נשים, והצביעה על אפליה בהקמת מסגרות הגנה לנשים פלסטיניות. המדינה מממנת 48 מקלטים לנשים מוכות, אך רק שניים מהם מעניקים הגנה לנשים פלסטיניות. מומחית אחרת שאלה כיצד נוהגת מדינת ישראל כדי לאפשר איחוד משפחות שבהן בנות הזוג הן פלסטיניות מישראל ובני הזוג הם מהשטחים הכבושים. כן נידון הפער בין תוחלת החיים של נשים פלסטיניות ושל נשים יהודיות, והפער בין הנתונים על תמותת תינוקות בקרב ערבים ויהודים. חברת הוועדה שהעלתה את הנושא שאלה אם יש תוכניות לטיפול בפערים אלה. כמה וכמה חברות ועדה התייחסו למצב הנשים הבדוויות בכפרים הלא-מוכרים בנגב והצביעו על האפליה החמורה נגדן בתחומי ההשכלה, התעסוקה והבריאות. הוועדה מתחה ביקורת על העמדה הישראלית, המתנגדת ליישום סעיפי האמנה בשטחים הכבושים, וציינה כי עמדת ישראל אינה מקובלת על ועדות זכויות האדם באו"ם, על מומחים בינלאומיים ועל שופטי בית הדין הבינלאומי לצדק. לדעת חברות הוועדה, הפעילות הצבאית הישראלית בשטחים הכבושים ומדיניות הריסת הבתים נושאת השלכות שליליות וקשות על חייהן של הנשים הפלסטיניות. עם נעילת הישיבה פירסמה הוועדה הודעה שבה הביעה דאגה מהעדר שוויון אמיתי בין נשים פלסטיניות לנשים יהודיות בישראל, ודרשה ממדינת ישראל לנקוט בצעדים הדרושים לביעור האפליה נגד נשים פלסטיניות בתחומי ההשכלה, התעסוקה וההשתתפות בחיים הפוליטיים. הוועדה הצביעה על העדר ייצוג הולם של נשים ערביות בשירות הציבורי ובמערכת המשפט, והביעה את דאגתה מכך שבישראל נהוגים דיני אישות שאין בכוחם להגן על זכויות האישה במשפחה. אפשר לעיין בהודעת ועדת האו"ם בכתובת: http://www.un.org/News/Press/docs/2005/wom1511.doc.htm ההצהרה של ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל בפני ועדת האו"ם, 5 ביולי 2005. למידע נוסף בעניין זה: http://www.adalah.org/heb/cedaw.php |
