לאחר שבג"צ הוציא בעתירת ארגון עדאלה וסאות אל-עאמל צו ביניים מיידי האוסר על סגירת לשכת התעסוקה בכפר כנא, הודיעה פרקליטות המדינה השבוע לבג"צ כי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה חוזר בו מהחלטתו בדבר סגירת לשכת התעסוקה בכפר כנא, ואי לכך הלשכה בכפר כנא תמשיך לשרת קרוב ל- 71 אלף תושבים. בעקבות הודעה זו, בג"צ אישר את ההחלטה החדשה.
כאמור, בעקבות החלטת משרד המסחר והתעסוקה אשתקד לסגור את לשכת התעסוקה בכפר כנא, הגישו ארגון עדאלה ועמותת סאות אל-עאמל, ביום 8.9.2004, עתירה לבג"ץ באמצעות עורכת הדין גדיר ניקולא מעדאלה, בשמם של שמונה דורשי עבודה המתייצבים בלשכת התעסוקה בכפר כנא. בג"צ הוציא צו ביניים באותו יום האוסר על מימוש ההחלטה. השבוע הודיעה פרקליטות המדינה על ביטול החלטת משרד המסחר והתעסוקה ובג"צ אישר את ההודעה המאפשרת המשך עבודתה של לשכת התעסוקה בכפר כנא.
לשכת התעסוקה בכפר כנא משרתת קרוב ל- 71 אלף תושבים מהכפרים: כפר כנא, רינה, טורעאן, עין מאהל, בועיינה-נוג'ידאת, משהד, ערב אלהייב, רומאנה ועוזייר, שמספר דורשי העבודה בהם הינו מעל ל- 4,000 איש. תשעת היישובים הנ"ל סובלים ממצב כלכלי-חברתי קשה ביותר ונמצאים, לפי המדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באשכולות 1, 2 ו- 3, הנמוכים ביותר והם מוגדרים לפי שירות התעסוקה כיישובים מוקדי אבטלה, שכן אחוז דורשי העבודה בהם גבוה מ-10% מכוח העבודה האזרחי בישוב.
באמצע השנה שעברה החליט משרד התעסוקה, במסגרת תוכנית "להתייעלות שירות התעסוקה", לסגור 10 לשכות תעסוקה ולהעביר את ציבור דורשי העבודה שמתייצב באותן לשכות, ללשכות תעסוקה ביישובים סמוכים. לשכת התעסוקה בכפר כנא נכללה בין רשימת לשכות התעסוקה שתיסגרנה, ודורשי העבודה שמתייצבים בלשכה הוחלט כי יועברו ללשכת התעסוקה בנצרת. מטרתה העיקרית של תוכנית זו, כפי שהצהיר עליה משרד התעשייה, היא "התייעלות וחיסכון".
בעתירה נטען, כי בשונה מלשכת התעסוקה בכפר כנא, שאר לשכות התעסוקה שבחר משרד התעשייה לסגור הינן לשכות קטנות המשרתות יישובים קטנים עם אחוזי אבטלה נמוכים בהשוואה לאחוזי האבטלה ביישובים אותם משרתת לשכת התעסוקה בכפר כנא. הטבלה שלהלן, המתייחסת למספר דורשי העבודה, ביוני 2003, בכל אחת מעשרת לשכות התעסוקה שהחליט משרד התעשייה על סגירתן, מראה בבירור את ההבדל הניכר בגודל לשכת התעסוקה בכפר כנא, בהשוואה לשאר הלשכות
מספר דורשי עבודה בלשכות שהוחלט על סגירתם – 6/2003
| לשכת התעסוקה | מספר דורשי העבודה |
| כפר כנא | 3,701 |
| שלומי | 409 |
| זכרון יעקב | 714 |
| נס ציונה | 726 |
| טמרה | 346 |
| בית ג'ן | 237 |
| ראמה | 597 |
| לוד | 2,716 |
| רמת גן | 2,603 |
| טירת הכרמל | 257 |
עוד נטען בעתירה, כי חוסר סבירותה של החלטת משרד התעסוקה, מקבלת משנה תוקף כאשר סוקרים את מצבן של לשכות תעסוקה ביישובים יהודיים, באותו אזור גיאוגרפי, שלא הוחלט על סגירתן. סקירה זו מראה, כי ההחלטה לא נסמכה על קריטריונים ברורים, גלויים ושיוויוניים, לשם הגשמת המטרה העיקרית המוצהרת של התוכנית, קרי חיסכון בהוצאות השירות, באמצעות סגירת לשכות תעסוקה קטנות ואיחודן עם לשכות גדולות.
בנוסף, משרד התעשייה לא החליט לסגור לשכות התעסוקה ביישובים יהודיים, הסובלים אף הם מאחוזי אבטלה גבוהים וממצוקה כלכלית-חברתית קשה, שבהן מספר המתייצבים בהן קטן ממספר המתייצבים בלשכת התעסוקה בכפר כנא.
| לשכת תעסוקה |
שיוך יישוב לאשכול |
אחוז דורשי העבודה ביישוב |
ספר דורשי עבודה בלשכה 6/2003 |
| כפר כנא |
2 |
25.2% |
3,701 |
| ירוחם | 4 | 20% | 440 |
| דימונה | 4 | 17.8% | 2,825 |
| אופקים | 3 | 16.8% | 1,070 |
| נתיבות | 3 | 13.8% | 939 |
| שדרות | 4 | 18.2% | 1,107 |
עוד טענה עו"ד ניקולא בעתירה, כי ההחלטה לסגור את לשכת התעסוקה בכפר כנא תפגע בזכותם של ציבור דורשי העבודה המתייצבים בלשכת התעסוקה בכפר כנא, לקיום מינימלי. "הנטל הכספי שיוטל על ציבור זה כתוצאה מהעברתו להתייצבות בלשכת התעסוקה בנצרת, ימוטט את מערך הקיום המינימלי, הרעוע ממילא, של אותו ציבור", נטען בעתירה. כך למשל, דורשי העבודה המתייצבים כיום בלשכה בכפר כנא, יצטרכו להוציא חלק ניכר מדמי האבטלה והבטחת ההכנסה על מימון הנסיעה בתחבורה הציבורית מהכפרים בהם הם מתגוררים אל לשכת התעסוקה בנצרת, וממנה.
בעתירה הדגישה עו"ד ניקולא, כי ההחלטה הנ"ל הינה החלטה מפלה על רקע שייכות קבוצתית, פוגעת בזכות היסוד של העותרים לשוויון, ופוגעת בזכותם החוקתית לכבוד, וזכותם לביטחון סוציאלי ולקיום מינימלי . בנוסף נטען, כי ההחלטה הינה בלתי מידתית, בלתי סבירה במידה הקיצונית ביותר ודינה בטלות.
יצוין, כי לשכת התעסוקה בנצרת משרתת כ- 100 אלף תושבים מהיישובים נצרת, עילוט, כפר מנדא ויפיע. מספר דורשי העבודה בארבעת היישובים, אותם משרתת לשכה זו, הינו מעל ל- 6,200 דורש עבודה. בדומה לתשעת היישובים אותם משרתת לשכת התעסוקה בכפר כנא, ארבעת היישובים אותם משרתת הלשכה בנצרת, שרויים במצב חברתי-כלכלי קשה במיוחד ונמצאים בשלושת האשכולות הנמוכים ביותר (1 עד 3), לפי המדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ארבעת היישובים נמצאים בראש רשימת היישובים מוקדי האבטלה של שירות התעסוקה לאור אחוזי האבטלה הגבוהים שמאפיינים אותם.
לעתירה
לצו הביניים
החלטת בג"ץ
הודעה לעיתונות
30.5.2005
עדאלה לבית המשפט העליון: אי הפקדת תוכנית מתאר לשכונת ג'לסה ע"י רשויות התכנון למרות חלוף כ-4 שנים מיום מתן פסק הדין מנוגדת לפקודת ביזיון ביהמ"ש
ביום 29.5.2005, פנה ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה, בשמם של תושבים משכונת ג'לסה שבכפר כמאנה, לבית המשפט העליון, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בית המשפט התבקש לחייב את המועצה האזורית משגב, הועדה המקומית לתכנון ובניה – משגב, הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון, והמועצה הארצית לתכנון ובניה ושר הפנים, לציית לפסק הדין שניתן בעתירה שהגישה עדאלה בעניין ההכרה בשכונת ג'לסה.
הכפר כמאנה שוכן על הר כמון שבגליל המערבי ובצידו הצפון-מערבי נמצאת שכונת ג'לסה המונה כיום כ- 150 נפשות. בעקבות החלטת הממשלה להכיר בכפר בשנת 1995, הוכנו התוכניות ת.מ.מ. 14/2-כמאנה ותוכנית מתאר מקומית ת/9378-כמאנה ואולם שכונת ג'לסה לא נכללה בגבולות תוכניות אלו.
בעקבות הוצאת שכונתם מתוכניות המתאר, עתרו תושבי השכונה, ביום 9.11.1999, לבית המשפט העליון, להכללת שכונתם בגבולות תוכנית המתאר של הכפר. בעתירתם, טענו התושבים, באמצעות ארגון עדאלה, כי הוצאת שכונתם מתחומי תוכנית המיתאר מהווה פגיעה חמורה בזכויות היסוד שלהם לשוויון ולכבוד, כמו גם בזכותם החוקתית לקניין ובזכותם לדיור.
בית המשפט העליון קיבל את עתירת התושבים ובפסק דינו, מיום 5.9.2001, ציווה על הוועדה המחוזית להגיש תכנית-הרחבה לתכנית המיתאר תוך שמונה-עשר חודשים מיום מתן פסק הדין. על מנת למנוע שינוי לרעה במצבם של תושבי השכונה, אסר בית המשפט על רשויות התכנון להרוס, בשטח השכונה, מבנים שכבר היו קיימים בה, עד לאישורה של התכנית המורחבת.
מאז מתן פסק הדין ועד ליום הגשת הבקשה, לא קיימו רשויות התכנון את פסק הדין, וזאת על אף חלוף כ- 4 שנים (44 חודשים) מיום מתן פסק הדין. רשויות התכנון טרם אישרו, או אפילו הפקידו, כל תוכנית מיתאר להכללת שכונת ג'לסה בתחום תוכנית המיתאר של הכפר.
בבקשתם טענו תושבי השכונה, כי מהפרוטוקולים ומההחלטות השונות אשר התקבלו בועדות התכנון, עולה תמונה עגומה של סחבת, אי קיום החלטות, דיונים חוזרים ונשנים באותם נושאים ואי מעקב רשויות התכנון אחרי ביצוע ההחלטות ופסק הדין או, במילים אחרות, זלזול בהחלטת בית המשפט וחוסר רצון למצוא פתרון הולם לתושבי שכונת ג'לסה בכפר כמאנה, כמתחייב מהחלטת בית המשפט.
עוד טענו התושבים, כי כתוצאה מאי קיום החלטת בית המשפט בעניין זה נמשכת הפגיעה החמורה בזכויותיהם לכבוד, לקניין ולדיור הולם, וזאת היות ואי הסדרת המעמדה התכנוני של השכונה מותיר את תושביה ללא תשתיות, שירותים בסיסיים, תנאי מחיה סבירים והולמים וללא אפשרויות פיתוח.
הודעה לעיתונות
29.5.2005
עדאלה לנציב שרות בתי הסוהר:
להפסיק את אפליית האסירים הערבים שאינם יודעים קרוא וכתוב
ארגון עדאלה פנה ביום 10.05.05 לנציב שרות בתי הסוהר ודרש ממנו לספק לאסירים הערבים האנאלפביתים שירותי חינוך בשפה הערבית, שלאחר שהתגלה כי הוראת קרוא וכתוב לאסירים אנאלפביתיים מתקיימים בשפה העברית בלבד. כתוצאה מכך, אסיר ערבי שנכנס לבית הכלא אנאלפביתי, יוצא מבית הכלא כשאינו יודע קרוא וכתוב בשפת האם שלו. לעומת זאת, אסיר יהודי שנכנס לבית הסוהר אנאלפביתי, פתוחה בפניו הדרך ללמוד קרוא וכתוב בשפת אמו.
עו"ד עביר בכר מעדאלה, הדגישה בפניתה, כי שלילת זכותם של האסירים הערבים ללמוד את שפתם, שהנה שפה רשמית במדינה, ולו ברמה הכי בסיסית, בזמן ששירות זה ניתן לאסירים היהודים, מהווה אפליה קבוצתית פסולה על רקע לאום. הפגיעה בזכותם של האסירים הערבים לשוויון על בסיס קבוצתי מהווה פגיעה בזכותם לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשוללו את זכות האסירים הערבים ללמוד את שפתם מפר שרות בתי הסוהר את חובתו, כרשות מנהלית – ציבורית, לנהוג בשוויוניות כלפי האסירים ללא הבדל דת, גזע או לאום. כמו כן נטען, כי אי לימוד האסירים את שפת אימם מהווה פגיעה בזכותם לחינוך, לחופש ביטוי, חירות רוחנית ואוטונומיה אישית, בין כותלי בית הסוהר.
שפתו של האדם הנה חלק מאישיותו והכלי שבו הוא חושב ומתקשר עם זולתו, בין בכתב ובין בעל-פה. לימוד האסיר האנאלפביתי קרוא וכתוב בשפת אמו, הנו ביטוי למימוש זכותו כאדם לשפה, לקיום האנושי ולשיקום. בפנייה צוין, כי "הפונקציה שממלאת שפתו של האדם בהתקשרות בינו לבין רעהו, מקבלת משנה חשיבות כשעסקינן באסירים הכלואים מאחורי סורג ובריח ומנותקים מהעולם החיצון. שליטתו של האסיר בשפת האם שלו ולו ברמה בסיסית של קריאה וכתיבה, יש בה כדי לתרום רבות לחיזוק הקשר בינו לבין בני משפחתו, חברי הקהילה שלו ואף מוסדות המדינה. קשר זה, יש בו כדי להשפיע באופן חיובי ובמישרין הן על התנהגותו של האסיר בבית הכלא והן על סיכויי שיקומו והשתלבותו מחדש בחברה לכשישתחרר".
אי לכך, ארגון עדאלה דרש מנציב שרות בתי הסוהר להורות בהקדם על הקמת תוכניות לימוד מיוחדות המיועדות ללימוד השפה הערבית לאסירים הערבים.
לפניה
הודעה לעיתונות
23.5.2005
האו"ם העניק לעדאלה מעמד של ארגון מייעץ באו"ם המאפשר השתתפות פעילה במועצה הכלכלית חברתית
ביום 5 במאי 2005, המליצה ועדת המועצה הכלכלית חברתית לארגונים הלא ממשלתיים באו"ם להעניק למרכז עדאלה מעמד מייעץ במועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם (ECOSOC).
מעמד זה ניתן על ידי המועצה הכלכלית-חברתית בהמלצת הועדה לארגונים הלא ממשלתיים, המורכבת מנציגי 19 מדינות החברות באו"ם. בנוסף לעדאלה המליצה הוועדה על הענקת המעמד ל-27 ארגונים נוספים ממדינות שונות ובכלל זה ל ארגון זכויות האישה הפלסטינית בירושלים - המרכז לסיוע ולייעוץ משפטי לאישה (WCLAC).
יש לציין, כי ארגונים לא ממשלתיים הזוכים למעמד מייעץ במועצה הכלכלית-חברתית ((ECOSOC זכאים להשתתף בדיונים של המועצה הכלכלית-חברתית; בכנסים בין-לאומיים שהאו"ם מארגן ובדיוניהם של גופים משנה של האו"ם, ובכלל זה לשאת דברים ולהגיש מסמכי עמדה.
ד"ר מרואן דווירי, יו"ר הנהלת עדאלה, אמר בתגובה, כי "הזכייה במעמד מייעץ באו"ם היא אבן דרך חשובה בקידום הפעילויות של עדאלה במישור הבינלאומי. המעמד המייעץ יאפשר לעדאלה להגביר את פעילותה לחיוב ישראל לקיים את התחייבויותיה לפי האמנות הבינלאומיות בדבר זכויות האדם".
ע"פ הכללים הבינלאומיים של האו"ם, "הועדה לארגונים הלא ממשלתיים משתמשת בקריטריונים שונים למתן המלצה על הענקת מעמד מייעץ במועצה הכלכלית-חברתית כמו המנדט של הארגון, מערך הפיקוח הפנימי וניהול העניינים הפיננסיים של הארגון". כמו כן, "מעמד מייעץ מיוחד מיועד לארגונים מהתחומים שהמועצה הכלכלית-חברתית פעילה בהם".
המועצה הכלכלית-חברתית, לפי האו"ם, הינה "הפורום המרכזי לדיון בסוגיות הכלכליות והחברתיות הבינלאומיות, ולניסוח המלצות בעניין מדיניות אשר מופנות למדינות החברות ולארגון האו"ם". המועצה פועלת, בין השאר, "לעידוד כיבוד זכויות האדם וחירויות היסוד על ידי מדינות העולם".
הודעה לעיתונות
10.5.2005
WELFARE הקרן הפלסטינית המובילה, העניקה את פרס המצוינות
לשלוש עמותות פלסטיניות ובהן עדאלה
ביום רביעי ה- 4.5.2005, העניקה הקרן הפלסטינית המובילה WELFARE, את פרס המצוינות. הפרס הוענק בטקס שהתקיים בירדן, בחסותה של המלכה ראניה אל-עבדאללה ובנוכחות אורחים פלסטינים מכל רחבי העולם, לעדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ולשני ארגונים פלסטינים מירושלים המזרחית ומהגדה המערבית: המרכז לסיוע ויעוץ משפטי לאשה ופורום המדענים הצעירים.
זוכי הפרס נבחרו ע"י ועדת שופטים מבין מועמדים רבים, ובהם מוסדות וארגונים פלסטיניים מישראל, מהגדה המערבית, מרצועת עזה ומלבנון, לאחר בדיקה מעמיקה של מכלול הפעילות של הארגונים המועמדים ועל בסיס קריטריונים של מצוינות בתחומים שונים ובכלל זה מנהיגות ארגונית והשפעה על הקהילה, קידום הזכויות ופיתוח הרווחה של העם הפלסטיני וכן המינהל התקין, המבנה וניהול הכספים של הארגון.
עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל עדאלה, אשר ייצג את עדאלה בטקס קיבל בשם הארגון את התעודה וכן פרס כספי בסך 10,000$. עו"ד ג'בארין ציין בעת קבלת הפרס, כי "למרות שעדאלה קיבל בעבר פרסים בינלאומיים חשובים, הייחוד והחשיבות המיוחדת שעדאלה רואה בקבלת פרס זה היא בזהות הקרן המעניקה אותו, שהיא מהחשובים שבמוסדות העם הפלסטיני".
בטקס לקחו חלק נציגים של שני הארגונים הנוספים שזכו בפרס, הגב' מהא אבו דיה מהמרכז לסיוע ויעוץ משפטי לאישה ופרופ' ווליד דיב מפורום המדענים הצעירים וכן הוצגו בו סרטים קצרים, של הבמאי ג'ורג' חליפה המתעדים את פעילות הארגונים זוכי הפרס.
דר' מרואן דווירי, יו"ר הנהלת עדאלה, ציין כי הוא רואה בפרס "הערכה לפעילות המקצועית שעושה עדאלה בנחישות למען זכויות המיעוט הערבי בישראל ".
יצויין, כי קרן WELFARE, אשר נוסדה בשנת 1983 כארגון פלסטיני לא ממשלתי ומגייסת את תקציבה מתורמים פלסטינים ברחבי העולם, מהווה בעקביות, מאז היווסדה, מקור חשוב לתקציבי פיתוח לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, בישראל ובלבנון.
הודעה לעיתונות
10.5.2005
ארגון עדאלה לשרים וליועץ המשפטי לממשלה: החלטת ועדת השרים לתקן ולהאריך את תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל לא פותרת את פגמיו החוקתיים ואף מחמירה את הוראותיו במסווה של תיקון החוק
ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל פנה היום אל כל חברי הממשלה ואל היועץ המשפטי לממשלה וקרא להם למנוע את הבאת ההצעה להארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר אמור לפקוע ביום 31 במאי 2005, לאישור הכנסת.
עו"ד ארנה כהן, אשר פנתה מטעם עדאלה לשרים וליועץ המשפטי לממשלה, ציינה במכתבה, כי בתיקונים לחוק המוצעים ע"י הועדה אין כדי לתקן את הפגמים החוקתיים הקשים בהם לוקה חוק גזעני זה, המפר על בסיס אתני זכויות יסוד חוקתיות ובהן הזכות לחיי משפחה, לכבוד האדם, לשוויון, לחירות אישית, ולפרטיות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומוגנות ע"י המשפט הבינלאומי. עוד הדגישה, כי הלכה למעשה, התיקונים המוצעים ע"י הועדה אף מחמירים את האופן בו מפר החוק את עקרון החפות והאחריות האישית ואת פגיעתו הקשה בליבת הערכים של כל חברה דמוקרטית, והם מרוקנים מתוכן את משמעות האזרחות של המיעוט הערבי בישראל.
למכתב
הודעה לעיתונות
6.5.2005
עדאלה בערר לפרקליט המדינה:
לבטל החלטת מח"ש ולהעמיד לדין את השוטרים שירו למוות במנוח מורסי ג'באלי ופצעו את שיהאב ג'אבר
ביום 3.05.05 פנה ארגון עדאלה לפרקליט המדינה, מר ערן שנדר, בדרישה לבטל את החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים שירו למוות במורסי ג'באלי ופצעו את שיהאב ג'אבר, בעילת "העדר אשמה".
יצוין, כי ביום 22/07/03 סמוך לשעה 12:00 בצהריים יצא מורסי וחברו שיהאב מבית קפה בעיר טייבה לכיוון העיר, בחזרה הביתה. שניהם נסעו ברכב מסוג סובארו טנדר. שיהאב, אשר נהג ברכב, נכנס בטעות לכביש ומצא עצמו נוסע בניגוד לכיוון התנועה. משגילה את טעותו נכנס לנתיב צדדי והחל לעשות פרסה לכיוון העיר. בעודו עושה פרסה נעמד מולו ג'יפ משטרתי, ממנו ירדו שלושה אנשי משמר גבול, והחלו לירות לעבר הרכב בו נסע המנוח וחברו. כתוצאה מהירי נהרג מורסי ג'באלי ונפצע שיהאב ג'אבר מקליע שחדר לכתפו הימנית.
ביום 23/07/03, ובעקבות האירוע, פנה ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד עביר בכר, ליועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, ואל מנהל מח"ש, הרצל שבירו, ודרש לפתוח בחקירה פלילית והשעיית השוטרים המעורבים בירי עד לסיום החקירה. אולם, ביום 6/03/05 החליטה מח"ש לסגור את תיק החקירה בעילת "העדר אשמה", והודיעה, בין היתר, כי הירי שבוצע לעבר הרכב ושכתוצאה ממנו נפגע ונהרג המנוח מורסי ונפצע שיהאב , היה מוצדק, ואינו מגבש עבירה פלילית.
עדי ראייה שהיו במרחק קצר ממקום האירוע העידו בפני מח"ש, כי הם ראו במו עיניהם כיצד נעמד פתאום ג'יפ משטרתי ממנו ירדו שלושה שוטרי משמר גבול, אשר החלו לירות לעבר מכונית הסובארו בה נסע המנוח וחברו. כל עדי הראיה, ובכללם שיהאב ג'אבר שנפצע מהירי, מסרו, כי קודם לירי הם לא שמעו אף קריאה, כריזה, קול של סירנה משטרתית או יריות באוויר, כאיתות לרכב הסובארו לעצור.
בניגוד לדברי עדי הראייה, השוטרים החשודים טענו בהודעותיהם בפני מח"ש, כי הם הזהירו את המנוח כמה פעמים בין אם ע"י מערכת כריזה, או הפעלת סירנה, או יריות באוויר, או צעקות. כמו כן, אישרו השוטרים בפני מח"ש, כי הם לא הרגישו סכנת חיים, והירי בוצע כיוון שתיאור הרכב בו נסע המנוח תאם תיאור רכב חשוד אחר שקיים חשש לגביו שחדר למדינה לביצוע פיגוע.
עו"ד עביר בכר טענה בערר, כי העמדת השוטרים לדין מתחייבת נוכח הסתירות שהתגלו בהודעותיהם לבין הממצאים האובייקטיבים בשטח. כך למשל, שלושת השוטרים החשודים טענו שהירי כוון תחילה לגלגלי הרכב. לעומת זאת, ממצאי זירת האירוע מוכיחים, כי רק שני חורים נמצאו בגלגלים לעומת למעלה מ-10 חורי חדירת קליעים, נמצאו בחלון הסמוך לראשו של המנוח ושל חברו שנהג ברכב. בנוסף, חוות הדעת הפתולוגית של גופתו של המנוח מראה, כי לפחות 9 קליעים חדרו לגופו, בכללם קליע אחד בראש שגרם למותו.
סתירות אחרות נמצאו, בין היתר, בדבריהם של השוטרים בעניין המרחק בינם לבין הרכב במהלך הירי. אחד השוטרים טען, כי המרחק היה מטר אחד, אחר טען מקסימום 12 מטרים והשלישי טען 25 מטרים.
בערר נטען, כי חרף אי הדיוקים והסתירות המהותיות בין דברי השוטרים, בינם לבין עצמם, ובין הממצאים האובייקטיביים בשטח לבין עדויותיהם, החליטה מח"ש לפטור אותם מכל אשמה ואחריות פלילית, לרבות הריגה, הריגה ברשלנות וחבלה חמורה.
ארגון עדאלה מדגיש, כי השוטרים אשר ירו לעבר הרכב, חרגו רבתי ממידת הזהירות והנהלים המחייבים אותם; לא ביצעו נוהל מעצר כדין ועשו שימוש בלתי חוקי בנשק ועל כן יש להעמידם לדין. אי העמדתם של השוטרים לדין רק תתרום להרג הבא של אזרחים בכלל, וערבים בפרט, על ידי אש כוחות המשטרה. מצב דברים זה מחייב בחינה של הראיות על-ידי בית המשפט, אשר הוא בלבד מוסמך להכריע בשאלת האחריות הפלילית.
לפניה
