English |  عربي

דוחות מיוחדים

כנס הסטודנטים

חיפוש

 עם

הודעות לעיתונות 2008 |  2007 |  2006 |  2005 |  2004 |  2003 | 2002 (אנגלית)  |  2001 (אנגלית)  |  2000 (אנגלית)

ביום 13/7/2006 דן בג"ץ בעתירתם של תשעה ארגוני זכויות אדם מישראל ומהשטחים הכבושים, בדרישה לבטל את התיקון לחוק, המונע מאזרחים פלסטינים לתבוע פיצויים ממדינת ישראל בגין נזקים, שגרמו להם כוחות הבטחון, גם כאשר מדובר בנזקים, שנגרמו שלא במסגרת פעילות לחימה. את העתירה הגישו בחודש ספטמבר שעבר עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המוקד להגנת הפרט, והאגודה לזכויות האזרח בשמם וכן בשם אל-חאק - החוק בשרות האדם מהגדה המערבית, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מעזה, בצלם, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים, ושומרי משפט – רבנים לזכויות האדם, באמצעות עו"הד חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה, עו"ד גיל גן-מור מהמוקד להגנת הפרט ועו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח.

העתירה נידונה בפני השופטות איילה פרוקצ'יה, אסתר חיות ודבורה ברלינר אשר הוציאו צו על תנאי וקבעו כי, הצדדים יגישו בהקדם האפשרי את נוסח הסכמתם בעניין הוצאת צו הביניים. כמו כן, נקבע כי המשך הדיון בעתירה יהיה ב- 30/8/2006 ובפני הרכב מורחב בראשות הנשיא אהרן ברק.

תכליתו של התיקון לחוק הנזיקים האזרחיים, שאושר בכנסת לפני כשנה, היא לשלול מתושבי השטחים הכבושים, מנתיני "מדינות אויב" ומפעילי "ארגוני מחבלים" את הזכות לפיצויים בגין נזקים, שנגרמו להם על ידי כוחות הבטחון, גם שלא במסגרת פעולה שהוגדרה כמלחמתית (למעט חריגים זניחים ביותר). החוק המתוקן מסמיך את שר הבטחון להכריז על כל אזור מחוץ לגבולות המדינה כ"אזור עימות", גם אם לא התקיימה בו לחימה כלשהי, הכרזה אשר שוללת מכל מי שניזוק באזור זה את הזכות לתבוע את נזקו בבית המשפט. זאת ועוד, החוק חל באופן רטרואקטיבי על נזקים, שנגרמו החל מיום 29.9.00, ועל תביעות התלויות ועומדות בפני בתי המשפט.

הארגונים טענו, כי מדובר בחוק, המפר באופן בוטה את עקרונות המשפט ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, החלים בשטחים הכבושים, ופוגע בזכויות יסוד, באופן המנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, הם טענו, הוא אינו חוקתי. חוק זה, נאמר עוד, מוסר מסר ערכי חמור וקיצוני, לפיו לחייהם ולזכויותיהם של הנפגעים תושבי אזור העימות אין ערך, כי בית המשפט לא יתן להם כל סעד, וכי הפוגע בהם ייצא פטור בלא כלום. מדובר, לפיכך, בחוק בלתי מוסרי וגזעני. הוראותיו של חוק זה, נטען עוד על ידי העותרים, מסלקות, הלכה למעשה, את הבקרה על פעולות הצבא בשטחים הכבושים. הן מעודדות אי קיום חקירות ואי העמדה לדין של האחראים למקרי מוות ופציעה, שנגרמו מירי רשלני או בזדון, להתעללות ולעינויים, לביזה ולהרס של רכוש אזרחי. בכך פוגע החוק בזכויות היסוד לחיים ולשלמות הגוף, לשוויון ולכבוד, לקניין, ובזכות החוקתית לגישה אל בתי המשפט. הפגיעה חמורה במיוחד, מודגש בעתירה, כי היא שוללת באופן גורף מתן סעד בגין הפגיעה בזכויות היסוד, שלילה שהיא כמו שלילת הזכויות עצמן.

בג"ץ מתבקש בעתירה לקבוע, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חל על כל תושבי אזור הנמצא בשליטת ישראל. בשנה שעברה קבע בג"ץ בפסק הדין בעניין חוק תוכנית ההתנתקות, כי חוק היסוד חל גם על מתנחלים, המתגוררים בשטחים. קביעה, כי חוק היסוד אינו חל על פלסטינים בשטחים, תיצור משטר של אפרטהייד חוקתי.

הארגונים העותרים מתייחסים גם לאחד מטיעוניהם המרכזיים של יוזמי החוק, לפיו על כל צד לשאת בנזקיו: מדינת ישראל תישא בנזקי אזרחיה, והצד הפלסטיני ישא בנזקיו. לא רק שאין אח ורע לעקרון גורף זה במשפט הבינלאומי, נאמר בעתירה, אלא שהוא מבוסס על ההנחה, כי יחסי הכוח והשליטה בין הישראלים לבין הפלסטינים הינם שווים, וכי מדובר בשתי מדינות עצמאיות, או לכל הפחות בשתי ישויות מדיניות, אשר אין ביניהן יחסי שליטה וכפיפות. הגיון זה מתעלם מהעובדה הברורה והידועה, שלפיה היחסים בין שתי הקבוצות הם יחסים של מדינה כובשת ותושבים נכבשים, וכי המדינה הכובשת מחויבת לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ולהגנה על תושבי השטח הכבוש.

בג"ץ 8276/05 עדאלה ואח' נגד שר הביטחון

ארגון עדאלה פנה לפרקליט המדינה, ערן שנדר, ולשר לביטחון פנים, אבי דיכטר, בדרישה להורות למשטרה להימנע מלהפריע לכתבי רשת הטלוויזיה הערבית אל-ג'זירה בעבודתם לסיקור אירועי המלחמה בצפון. פניית עדאלה נשלחה ביום שני, 17 ביולי 2006, בעקבות דיווחים בתקשורת כי שני כתבים של אל-ג'זירה, וליד עומרי ואליאס כאראם, עוכבו לחקירה שלוש פעמים ביממה אחת בטענה שהם מדווחים על מקום הנפילה של קטיושות. בזירת האירועים שממנה דיווחו השניים נכחו כתבים רבים מרשתות אחרות, אבל רק כתבי אל-ג'זירה עוכבו לחקירה.

בפנייה הדחופה שנוסחה על ידי עו"ד עביר בכר מעדאלה, נטען כי עיכובם החוזר ונשנה של כתבי רשת אל-ג'זירה אינו רק צעד בלתי חוקי שאינו נשען על כל אסמכתא שבדין, אלא גם התנכלות בוטה לשמה. כתבי אל-ג'זירה מדווחים מהשטח ומסקרים את אשר עיניהם רואות ואוזניהם שומעות, בדיוק כפי שעושים עיתונאים אחרים, זרים וישראלים כאחד.

עוד נטען בפנייה, כי היחס המפלה והמתנכל כלפי אותם כתבים מעלה חשד כבד שמא זהותה הערבית של רשת אל-ג'זירה וזהותם של עיתונאיה, הם אלה שעומדים מאחורי ההתנכלות להם וההפרעה לעבודתם העיתונאית המקצועית. חשש זה מתעצם נוכח העובדה, כי איש מבין העיתונאים "הלא ערבים" הנמצאים בשטח לא עוכב על ידי המשטרה.

עו"ד בכר הוסיפה, כי עיכובם של הכתבים פוגע לא רק בעבודתם, במשלח ידם ובאינטרסים של אל-ג'זירה, אלא גם במאות אלפי צופים ערבים, ובמיוחד באזרחי ישראל הערבים, שאל-ג'זירה היא בשבילם מקור מידע אמין ומקצועי ביותר. אי לכך ונוכח הפגיעה בזכויותיהם של כתבי אל-ג'זירה ובזכותו של הציבור לדעת ולקבל דיווח אמין, מקצועי ובזמן אמת, ונוכח העובדה כי מאחורי עיכובם של הכתבים מסתתרים שיקולים זרים ומפלים על רקע לאום, דרש ארגון עדאלה לשחרר את וליד עומרי לאלתר ולהורות למשטרה להימנע מכל עיכוב או התנכלות נוספת לכתבי הרשת.

ארגון עדאלה פנה ב-6 ביולי 2006 לשירות בתי הסוהר, בדרישה להורות על החזרת שידורי הערוצים בשפה הערבית לאסירים. פניית עדאלה באה בעקבות תלונותיהם של אסירים רבים, שטענו כי מאז נפילתו של החייל גלעד שליט בשבי, הופסקו השידורים בשפה הערבית וכי לאסירים לא נותרה ברירה אלא לצפות בשידורי הערוצים הישראליים בעברית.

עדאלה טען בפנייתו, כי הפסקת השידורים בשפה הערבית היא בלתי חוקית, בהיותה שרירותית, גורפת, מפלה ופוגעת מעל הנדרש בזכויותיהם החוקתיות של האסירים הערבים לשפה, לחופש ביטוי, לחופש הבחירה, לכבוד ולשוויון.

עוד נטען בפנייה, כי הפסקת שידורי הטלוויזיה בשפה הערבית פוגעת בזכותם של האסירים הערבים לגישה לאמצעי התקשורת, שהיא דרך להגשמת זכותו של האסיר לחופש ביטוי. עו"ד עביר בכר, שניסחה את הפנייה, הוסיפה כי שלילת זכותם של האסירים הערבים לצפות בערוצים המשדרים בשפתם מהווה פגיעה אנושה בזכותם של האסירים לשפה, הנגזרת מזכותם לכבוד, לשוויון ולאוטונומיה אישית.

יש לציין, כי מספרם של הכלואים הערבים הנמצאים בבתי הכלא בישראל עולה על מספרם של האסירים היהודים. מתן האפשרות לאסיר יהודי לממש את אישיותו ואת זכותו לחופש ביטוי בשפתו ושלילת אפשרות זו מהאסיר הערבי, מהווים אפליה קבוצתית פסולה על רקע לאום. בכך מפר שירות בתי הסוהר, כרשות מינהלית-ציבורית, את חובתו הבסיסית לנהוג באסירים בשוויוניות ובהגינות, ללא הבדל דת, גזע או לאום.

בפנייה הדגיש עדאלה, כי הפסקת שידורי הערוצים בערבית מצטרפת לשורה של צעדים נוקשים שננקטו לאחרונה נגד 9,000 האסירים הפלסטינים. צעדים אלה הם בגדר ענישה קולקטיבית נגד האסירים הפלסטינים. מאז נפילתו בשבי של החייל הישראלי הופסקו ביקורי המשפחות. גם כניסתם של עורכי הדין לבתי הכלא כמעט והופסקה כליל. אין ספק כי צעדים אלה, בצירוף הפסקת השידורים בשפה הערבית, נועדו לבודד את האסירים הפלסטינים ולנתקם מהעולם החיצון. עדאלה טען, כי ענישה קולקטיבית זו אינה חוקית בעליל וכי שב"ס נקט אותה ללא כל סמכות שבדין.

עיריית נס ציונה הסכימה ב-2 ביולי לספק הסעות לשישה תלמידים ערבים המתגוררים בשטח השיפוט שלה, הלומדים בבית ספר ברמלה. על פי הסכם שגובש עם הרשות המקומית ומשרד החינוך, עיריית נס ציונה תישא בעלויות הסעתם של התלמידים החל משנת הלימודים תשס"ז.

ב-5 ביולי נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב תוקף של פסק דין להסכם המחייב את עיריית נס ציונה ואת משרד החינוך להסיע את התלמידים הערבים תושבי נס ציונה לבית הספר ברמלה.

ההסכם הושג בעקבות עתירה שהגיש מרכז עדאלה ב-25 בינואר 2006 לבית המשפט המחוזי בתל אביב. העתירה הופנתה נגד משרד החינוך ועיריית נס ציונה, בעקבות ביטול ההסעה של התלמידים לרמלה. העתירה מתייחסת לשישה תלמידים ערבים תושבי נס ציונה, הלומדים בבית הספר אל-ג'ואריש ברמלה. ההסעות לבית הספר הופסקו בתחילת שנת הלימודים הקודמת, תשס"ו (2005/2004), בלי שלמשפחות התלמידים נמסרה הודעה מקדימה על כך. את העתירה הגיש עורך הדין מוראד אלסאנע מעדאלה, בשם עדאלה ובשם ששת הילדים והוריהם.

הילדים הם בנים למשפחת אבו עובייד, המתגוררת בנס ציונה עוד מ-1960. בית הספר אל-ג'ואריש נמצא במרחק של כ-12 קילומטרים מבתיהם של התלמידים. עד להחלטה על ביטול ההסעות לבית הספר, עיריית נס ציונה סיפקה לתלמידים הערבים שירות זה. בנימוק להחלטתה לבטל את ההסעות טענה העירייה כי כתובתן הרשמית של משפחות התלמידים אינה בנס ציונה עצמה. מאז ביטול ההסעות נאלצו הורי התלמידים להסיע אותם בעצמם לבית הספר, או להשאיר אותם בבית אם לא מצאו דרך אחרת לקחת אותם ללימודים.

בעתירה דרש מרכז עדאלה ממשרד החינוך ומעיריית נס ציונה לחדש את ההסעה לתלמידים, מכיוון שגישה לבית הספר היא חלק יסודי מהזכות הבסיסית לחינוך, שמימושה מובטח בחוק לימוד חובה – התש"ט-1949. זכות זו מעוגנת גם בתקנות משרד החינוך, והרשות המקומית מחויבת לספק הסעות לתלמידים הגרים בשטח השיפוט שלה. משפחותיהם של התלמידים הלומדים בבית הספר אל-ג'ואריש מתגוררות בנס ציונה, ולכן הימנעות הרשות המקומית מהסעתם לבית הספר היא פגיעה בהוראת החוק.

עדאלה הדגיש בעתירה, כי בנוסף לעול הכלכלי שהחלטת העירייה העמיסה על שכמם של הורי התלמידים, "הפסקת ההסעה של התלמידים לבית הספר שלהם ברמלה היא הפרה של זכותם הבסיסית לחינוך, שתוביל בתורה לנשירתם ממערכת החינוך".

בדיון הראשון בעתירה, שהתקיים ב-10 באפריל 2006, רמז בית המשפט לעיריית נס ציונה ולמשרד החינוך על חובתם להסיע את התלמידים ולשאת בעלויות הסעתם. בית המשפט אף הורה לעותרים לספק לו תצהיר נוסף, שבו יפורטו עובדות שלטענת המשיבים היו חסרות בעתירה.

בית המשפט חייב את המשיבים בהוצאות משפט בסך של כ-4,630 שקלים, בהתאם להסכם בין הצדדים.

עת"מ 1104/06, נור אבו עבייד ואח' נ' עיריית נס-ציונה ואח', בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב

ועדת האו"ם לביעור כל סוגי האפליה הגזעית פירסמה ביוני את רשימת השאלות שיוצגו לישראל במפגש בז'נווה, שבו תיבחן באופן יסודי עמידתה של ישראל בסעיפי האמנה הבינלאומית לביעור כל סוגי האפליה הגזעית (CERD). שאלות הוועדה, שיוצגו ב-3-2 באוגוסט, מתייחסות לאין-ספור תחומים שבהם מפירה ישראל את האמנה בכל הנוגע לאזרחיה הערבים הפלסטינים. ההפרות תוארו על ידי עדאלה בדו"ח שהוגש לוועדה ב-15 בדצמבר 2005.

הוועדה פירסמה את רשימת השאלות בעקבות בדיקה ראשונית של הדו"ח התקופתי העשירי והדו"ח התקופתי השלושה עשר, שהוגשו על ידי המדינה במאי 2005. כן נסקרו דו"חות שהגישו, בתגובה לדו"ח הממשלתי, עדאלה וכמה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים, ישראליים ובינלאומיים. הדו"ח של עדאלה כלל נתונים על האפליה נגד המיעוט הערבי בישראל, ניתוח של הנתונים וביקורת על כמה מהטיעונים שהעלתה המדינה בדו"חותיה.

עדאלה הציג, בין השאר, את הסוגיות הבאות: עקרון השוויון אינו מקבל הגנה חוקתית בישראל, כישלון הממשלה ביישום התוכנית הרב-שנתית לפיתוח המגזר הערבי וחוסר השקיפות של פעילות הממשלה בעניין זה, תת ייצוג משפטי ופוליטי של הערבים אזרחי ישראל, אי הכרה באתרים קדושים לא יהודיים ואי הגנה עליהם, התיקון לחוק הנזיקים המונע מפלסטינים לתבוע פיצויים מישראל, מניעת איחוד משפחות, ההצעה לתיקון חוק סדר הדין הפלילי, הפרות של הזכות לביטחון אישי, המדיניות המפלה הגורמת להפרת זכויותיהם של האזרחים הפלסטינים לדיור ולחינוך.

רשימת השאלות של הוועדה כוללת כמה נושאים שנדונו בדו"ח של עדאלה:

הזכות לשוויון: הוועדה ביקשה מישראל לספק לה מידע על האופן שבו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן מפני אפליה גזעית. הוועדה שאלה גם כיצד יישום האמנה לביעור כל סוגי האפליה הגזעית משתקף בחקיקה הישראלית ובפסיקת בית המשפט העליון. שאלות אחרות דרשו קבלת מידע על ההבחנה בין "לאום יהודי" ל"אזרחות ישראלית" ועל ההשלכות של הבחנה זו בכל הנוגע להנאה מזכויות אזרח.

הטבות הנובעות משירות צבאי: הוועדה ביקשה מישראל לפרט כיצד המדינה מעניקה הטבות בדיור ובחינוך לחיילים ולאזרחים המשרתים במילואים ולתאר כיצד הטבות אלה תואמות את סעיפי אמנת CERD בהשוואה לערבים אזרחי ישראל, שרובם המכריע פטורים משירות צבאי או בוחרים שלא להתגייס לצבא.

התוכנית הרב-שנתית: הוועדה דרשה מישראל לספק לה מידע נוסף על האופן שבו הוקצו התקציבים המיועדים לתוכנית הרב-שנתית לפיתוח המגזר הערבי. הוועדה גם ביקשה מישראל להתייחס לחששות בנוגע לדרך שבה תוכנית זו תוקצבה ויושמה, בהשוואה לתוכניות פיתוח לקהילות יהודיות בישראל.

הצעת חוק סדר הדין הפלילי ואפליה בהרשעה פלילית ובכליאה: הוועדה ביקשה מישראל למסור את תגובתה בנוגע לאופן שבו קריטריונים להתניית אזרחות ותושבות המפורטים בהצעת החוק נוגעים לזכויותיהם של יחידים החשודים בביצוע עבירות ביטחון. הוועדה גם ביקשה מישראל להגיב על נתונים שסופקו לה, המצביעים על "אי שוויון משמעותי בין אזרחים ערבים ליהודים בשיעורי ההרשעה והכליאה בגין עבירות פליליות".

הזכות לביטחון אישי וועדת אור: הוועדה ביקשה מישראל להתייחס לחששות שהעלה עדאלה בדו"ח שהגיש, שלפיהם תלונות על יחס אלים של המשטרה כלפי אזרחים פלסטינים נחקרות בדרך כלל באופן לא הולם ולא יעיל. בדו"ח גם הועלו חששות כי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש) אינה פועלת באופן עצמאי. הוועדה ביקשה עוד מישראל לספק לה מידע על העמדה לדין של שוטרים ואנשי כוחות הביטחון הנושאים באחריות להריגתם של פלסטינים אזרחי ישראל בהפגנות שהיו באוקטובר 2000.

מניעת איחוד משפחות: הוועדה בדקה אם החששות שהביעה בנוגע לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 הובאו בחשבון על ידי בג"ץ, שאישר את החוק בפסק דין שהוציא ב-14 במאי 2005. ב-2003 ו-2004 ועדת CERD קראה לישראל לבטל את החוק, מכיוון שהוא מפר את האמנה לביעור כל סוגי האפליה הגזעית.

אי צדק בקרקעות ובתכנון: הוועדה העלתה כמה שאלות בנוגע לאפליה במדיניות שנוקטת ישראל בתחום הקרקעות והתכנון. הוועדה ביקשה מישראל לפרט אילו אמצעים ננקטים כדי להבטיח את השתתפותם המלאה והשוויונית של הפלסטינים אזרחי ישראל בתכנון הערים והכפרים הערביים. במיוחד ביקשה הוועדה נתונים על חלקם היחסי של הערבים בין חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה והתעניינה אם הממשלה מקצה באופן שוויוני תקציבים לכפרים ערביים ויהודיים. הוועדה גם ביקשה מידע עדכני על יישום פסק הדין שניתן בשנת 2000 בבג"ץ קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל (בג"ץ 6698/95) ומידע נוסף על ועדות הקבלה הפועלות ביישובים יהודיים, ובכלל זה מידע על הקריטריונים שלפיהם דוחות הוועדות מועמדים המבקשים להצטרף ליישוב.

הכפרים הבדוויים הלא מוכרים: הוועדה ביקשה מישראל להסביר מדוע המדינה מתכננת ליישב מחדש את אזרחיה הבדווים תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, במקום להכיר ביישובים הבדוויים הקיימים. הוועדה גם דרשה מידע על הקריטריונים המשפטיים והתכנוניים להכרה ביישובים ובמועצות מקומיות ושאלה אם קריטריונים אלה מיושמים באופן שוויוני.

אפליה בחינוך: הוועדה ביקשה נתונים על המשאבים המוקצים בתחום החינוך לכל ילד יהודי ולכל ילד ערבי וביקשה מישראל להתייחס לחששות שלפיהם "הבחינות הפסיכומטריות להערכת כישורים, יכולת ואישיות מפלות בעקיפין תלמידים ערבים ומקשות עליהם את הגישה להשכלה גבוהה".

הגנה על אתרים קדושים לא יהודיים: הוועדה דרשה מידע נוסף על עתירה שהגיש עדאלה לבג"ץ, בדרישה שהמשרד לענייני דתות ינסח תקנות להגנה על אתרים מוסלמיים קדושים בישראל. הוועדה גם ביקשה מישראל להתייחס לעובדה שבעת שהגישה את דו"חותיה התקופתיים, כל 120 האתרים שהוכרזו קדושים על ידי המשרד לענייני דתות היו אתרים יהודיים. החוק המונע מפלסטינים לתבוע פיצויים מישראל: הוועדה ביקשה מישראל להסביר איך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשס"ה-2005, המונע באופן כמעט מוחלט מפלסטינים מהשטחים הכבושים לתבוע מישראל פיצויים על נזק או פגיעה גופנית שנגרמו להם כתוצאה מפעילות כוחות הביטחון הישראליים, תואם את עקרון אי-האפליה.

לפרטים נוספים ראו:

NGO Report of Adalah to the UN Committee on the Elimination of Racial Discrimination, 15 December 2005

Questions Put by the Rapporteur in Connection with the Consideration of the 10th to 13th Periodic Reports of Israel, June 2006

ביום שלישי, 4 ביולי 2006, הוציא בג"ץ החלטה המאפשרת לעצורים חברי הפרלמנט הפלסטיני להיפגש עם עורכי-דינם לאלתר. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה שהגיש ארגון עדאלה נגד שירות בתי הסוהר. חברי הפרלמנט הפלסטיני אחמד עטון, מוחמד אבו טיר וחאלד אבו ערפה, תושבי ירושלים המזרחית, נעצרו ב-29 ביוני 2006 ומאותו יום ועד להגשת העתירה לא התאפשר להם כלל להיפגש עם עורכי-דינם. יממה לאחר מעצרם שלל שר הפנים, רוני בר-און, את רישיון ישיבת הקבע שברשותם.

העתירה הוגשה באמצעות עורכת-הדין עביר בכר מעדאלה ובשם עורכי-הדין פאדי קוואסמי ופידא קעואר ומרכז עדאלה. בעתירה נטען, כי מניעת המפגש בין העצורים לבין עורכי-דינם פוגעת באופן בלתי מידתי בזכותם החוקתית של העצורים להיוועץ בעורכי-דינם. כמו כן נטען, כי האיסור רק יגביר את הסיכון לפגיעה בשלמות גופם של העצורים ולגרימת נזק לבריאותם, לכבודם ולזכותם לפנות לערכאות משפטיות. עדאלה הדגיש בעתירה, כי מניעת המפגש בין העצורים לעורכי-דינם אינה פוגעת רק בזכותם לייצוג משפטי, אלא גם שוללת מהם את האפשרות לפנות לבית המשפט בעתירה נגד שלילת תושבותם, במיוחד מכיוון שהיא חושפת אותם לסכנת גירוש מהמדינה אם יוחלט לשחררם ממעצר.

נוסף על עניינם הספציפי של העצורים, חברי הפרלמנט הפלסטיני, העתירה ביקשה לבטל את כל המגבלות הבלתי חוקיות המוטלות על האסירים הפלסטינים המסווגים כביטחוניים, ובמיוחד את המגבלות בכל הנוגע למפגש בינם לבין עורכי-דינם. לפני למעלה משנתיים הוציא שב"ס הנחיה פנימית, המונעת כניסתם של עורכי הדין לביקור עצורים ואסירים כל עוד לא תיאמו זאת מראש עם שב"ס. הנחיה זו יושמה גם במקרים דחופים, שלא סבלו כל דיחוי. בג"ץ התבקש בעתירה להורות לשב"ס לבטל את החלטתו השרירותית והגורפת, מאז חטיפת החייל הישראלי, למנוע את כניסתם של כלל עורכי-הדין לבתי הכלא לביקור אסירים פלסטינים המסווגים כביטחוניים. החלטה זו, נטען בעתירה, היא בלתי חוקית במיוחד נוכח העובדה כי אין לשב"ס כל סמכות חוקית להורות על סגירת שערי בתי הכלא באופן הרמטי בפני עורכי הדין.

בדיון הדחוף שהתקיים ב-4 ביולי 2006 לפני הרכב של שלושה שופטי בג"ץ - מרים נאור, עדנה ארבל ודוד חשין - חזר בו שב"ס מעמדתו והצהיר כי הוא עומד להתיר לכלל עורכי הדין להיכנס לבתי הכלא ולבקר את האסירים הפלסטינים. אי לכך ביקש שב"ס מבית המשפט להורות על דחיית העתירה עקב התייתרותה. עו"ד עביר בכר מעדאלה התנגדה לכך וטענה בפני בית המשפט, כי פתרון הבעיה הספציפית איננו מביא בהכרח לפתרון העניין העקרוני שהועלה בעתירה, הנוגע לכלל המגבלות המוטלות על כניסתם של עורכי דין לביקור האסירים הפלסטינים. בסוף הדיון הורה בג"ץ לעדאלה לתקן את העתירה בתוך עשרה ימים ולהרחיב בעניין ההגבלות המוטלות על מפגשים בין אסירים פלסטינים לעורכי-דינם. הדיון הבא נקבע ל-25 באוקטובר 2006.

בג"ץ 5613/06 פאדי קוואסמי, עו"ד, ואח' נ' שירות בתי הסוהר (תלוי ועומד)