|
|||
31.10.2006 בית משפט השלום הסכים לעכב ביצוע צווי הריסה נגד משפחת אבו אלקיעאן מהכפר אום אלחיראן שבנגב עדאלה: הקלות שבה המדינה מקבלת צווי הריסה מבית משפט השלום בבאר שבע במעמד צד אחד היא תופעה חמורה, שלפיה המדינה מנצלת הליכים משפטיים על מנת לכפות על התושבים בכפרים הלא-מוכרים לעבור ליישובים שבהם היא מעוניינת לרכז את האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב לפני כשבוע, מספר ימים לפני עיד אלפיטר, נודע לחלק מתושבי הכפר הלא מוכר אום אלחיראן, כי המשטרה נערכת, לבקשת היחידה לפיקוח על הבנייה – מחוז דרום, לבצע צווי הריסה נגד שישה בתים בכפר אום אלחיראן, הנמצא באזור נחל יתיר שבנגב. נציגי המשפחות פנו אל גורמים שונים במשטרת מרחב הנגב ובמשרד הפנים כדי לקבל פרטים על צווי ההריסה, אולם נציג משרד הפנים סירב להמציא את פרטי הצווים, בטענה כי אינו יודע מי הם בעלי הבתים. ב-22 באוקטובר 2006 פנו המשפחות לבית משפט השלום בבאר שבע, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה ממרכז עדאלה, בבקשה לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד קבלת פרטי צווי ההריסה האמורים והגשת בקשות לביטולם. בבקשה ציינה עו"ד בשארה, כי סירובו של ממונה פיקוח על הבנייה – מחוז דרום, למסור כל מידע על צווי ההריסה בכפר אום אלחיראן מונע מהמשפחות, ומאחרים מתושבי הכפר, לקבל מידע חיוני ובסיסי על מצבם המשפטי ובכך מונע מהם את הזכויות האלמנטריות והבסיסיות להליך הוגן ולפנייה לערכאות כדי לבקש את ביטולם של אותם צווים. מהמידע שהיה בידי המבקשים הסתבר, כי צווי הריסה הוצאו נגד הבתים בכפר בשנת 2003 או 2005, על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, במעמד צד אחד. המבקשים טענו בבקשתם, כי המדינה הציגה מצג שווא בפני בית המשפט, כשטענה שאין באפשרותה לדעת מי הם בעלי הבתים שאת הריסתם ביקשה. בחודש אפריל 2004 הגישה המדינה תביעות לפינוי וסילוק יד נגד כל תושבי הכפר. בתביעות אלה יכלה המדינה לזהות את כלל הבניינים בכפר, את פרטי המתגוררים בכל בית (שמות ותעודות זהות) וכמובן את המיקום המדויק של כל בית. עובדה זו מוכיחה, כי המדינה פעלה בחוסר תום לב, תוך כדי ניצול לרעה של הליכי בית משפט ובניסיון לקבל החלטות שיפוטיות במעמד צד אחד. בנסיבות העניין ציינה עו"ד בשארה, אי מתן עיכוב הליכי ביצוע צווי ההריסה כמבוקש פוגע בזכותם החוקתית של המשפחות ושל כלל תושבי הכפר למדור. הזכות למדור נחשבת חלק מהזכות החוקתית לכבוד. כמו כן צוין בבקשה, כי עצם הגשת הבקשות לצווי הריסה, ביצועם של צווים אלה והשארת המשפחות ללא קורת גג, מהווים סכנה לחייהם ולגופם של המבקשים ותושבי הכפר, גברים כנשים וכילדים, המוגנים אף הם בחוקי היסוד. בית משפט השלום בבאר שבע, בהחלטה שהוציא ב-23 באוקטובר 2006, קיבל את בקשת המשפחות, בתנאי להפקדת התחייבות עצמית בלתי-מוגבלת ופיקדון בסך 10,000 שקל מכל אחד מהמבקשים. כן צוין בהחלטה כי המשפחות יגישו בקשות לביטול צווי ההריסה בתוך שבעה ימים, לאחר שהמדינה תמציא להם את העתקי וצווי ההריסה האמורים. בעדאלה פועלים לביטול התנאי שהציב בית המשפט. הכפר אום אלחיראן הוקם בשנת 1956 או בסמוך לכך, בתקופת הממשל הצבאי, כאשר בני השבט התבקשו, בצווים מטעם המושל הצבאי, לעבור ממקום מגוריהם אז, ואדי זובאלה (כיום אדמות בשליטת קיבוץ שובל) אל מקום מגוריהם הנוכחי. מאז מתגוררים בני השבט באותו מיקום, בכפר אום אלחיראן. כאמור, בשנת 2004, הגישה מדינת ישראל 27 תביעות לפינוי וסילוק יד נגד כלל תושבי הכפר, המונים כ-1,500 נפש. עדאלה מייצג את התושבים בתביעות אלה, שעודן תלויות ועומדות בפני בית משפט השלום בבאר שבע, וטרם ניתן בהן כל פסק דין. הבקשה לעיכוב צווי ההריסה הוגשה בשם סברי אבו אלקיעאן, תייסיר אבו אלקיעאן, עבד אלרחמאן אבו אלקיעאן, עטוה אבו אלקיעאן, ג'אסר אבו אלקיעאן ועלי אבו אלקיעאן. בש 9097/2006, סברי אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל
25.10.2006 בג"צ בפס"ד תקדימי: קידומו של תנ"צ סאו על-ידי השר לביטחון פנים בטל בהיותו מנוגד להמלצות ועדת אור בפס"ד תקדימי מיום 24.10.06, פסק בג"צ בדעת רוב (השופטים אריאלה פרוקצ'ה וסלים ג'ובראן) נגד דעתו של השופט אליקים רובינשטיין, כי קידומו של תנ"צ בנצי סאו על-ידי השר לבטחון פנים, אבי דיכטר, לתפקיד מזכיר השר לבטחון פנים, הינו בטל בהיותו מנוגד להמלצות ועדת אור, אשר הורתה שלא לקדם את סאו בתפקיד או בדרגה במשך 4 שנים מיום פרסום ההמלצות (ספטמבר 2003). בית המשפט הורה על ביטול מינוי זה תוך 30 ימים. פסק-הדין ניתן בעקבות עתירתם של ועד משפחות הרוגי אוקטובר 2000 וארגון עדאלה, שהוגשה ביום 1.6.06 באמצעות עו"ד מרואן דלאל נגד מינויו החדש של סאו לתפקיד מזכיר השר לביטחון פנים. סאו היה מפקד מג"ב צפון בעת אירועי אוקטובר 2000. הוא פיקד על כוחות משטרה שפעלו באזור אום אלפחם. ועדת אור קבעה כי התנהלותו היתה פגומה מיסודה, לא חוקית ואף מנוגדת לנוהלי המשטרה עצמה. התנהלות זו, נקבע על ידי ועדת אור, הובילה להריגתם של 3 אזרחים: מוסלח אבו ג'ראד, אחמד ג'בארין ומוחמד ג'בארין ולפציעתם של רבים אחרים. בעקבות ממצאים אלה המליצה ועדת אור כי סאו לא יקודם בדרגתו ובתפקידו למשך ארבע שנים מיום פרסום הדו"ח (1.9.2003). ב-14 בספטמבר 2003 אימצה הממשלה המלצה זאת במפורש (החלטה 772). על כן, טען עו"ד דלאל כי, מינויו של סאו סותר את המלצות ועדת אור, את החלטת הממשלה שאימצה אותה, ואת הדין הנוגע לחובה למנות אנשים בשירות הציבורי אשר לא יפגמו באמון הציבור ברשות. השופטת פרוקצ'ה נימקה את דעת הרוב, בין היתר כי: "יישומן של מסקנות ועדת אור הוא חלק בלתי-נפרד מהיעדים שבגללם החליטה ממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי אוקטובר. קיומם של המלצות אישיות בעניינם של בעלי תפקידים היא חלק חשוב בגדר הלקחים שיש להפיק מאותם אירועים". כמו כן, קבעה השופטת פרוקצ'ה כי, מהרגע שמסקנות ועדת אור אומצו על-ידי הממשלה הם הופכים לחלק ממדיניות מחייבת שבג"צ מוסמך לקיים ביקורת אודותיה. בג"צ קיבל את טיעוני העותרים, לפיהם מינויו של סאו הינו קידום, וכי תפקיד מזכיר השר לביטחון פנים הינו תפקיד בכיר ביותר בהיותו ממליץ לשר לביטחון פנים על דרכי פעילות אפשריות ומקשר בינו לבין הדרג המבצעי של המשטרה. הוא אף יכול להמליץ לשר על דרכי פעולה שונות מאלו שנוקט המפכ"ל, אף על פי שהוא פקוד של האחרון. המזכיר גם משתתף בישיבות הקבינט הביטחוני של הממשלה, שדן בנושאי ביטחון החורגים מאלה הנוגעים למשטרה בלבד. מנגד, דחה בג"צ את טענת פרקליטות המדינה לפיה, העברת סאו מתפקיד ראש מטה משמר הגבול לתפקיד הנוכחי, היינו למזכיר השר לביטחון פנים, אין בה קידום אלא מדובר בהעברה אופקית. השופט רובינשטיין בדעת מיעוט, ציין בין היתר: "סבורני שבמישור המשפט אין החלטת השר לביטחון פנים מגיעה לדרגת אי-סבירות קיצונית" המחייבת התערבות משפטית. ארגון עדאלה מציין כי "פסק דין זה נותן משקל משפטי מחייב להמלצות האישיות של ועדת אור שניתנו נגד המעורבים והאחראים לירי וההרג באוקטובר 2000. נמשיך לעקוב אחר יישום ההמלצות האישיות בעניין האחראים למען העמדתם לדין בגין הריגת שלושה עשר הצעירים הערבים ופציעתם של מאות.". בג"ץ 4584/06 ועד משפחות הרוגי אוקטובר 2000 ואח' נ' אבי דיכטר, השר לביטחון פנים
18.10.2006 פרקליטות המדינה מסרבת להגיש כתב אישום נגד שוטרים שהרגו בדם קר תושב טייבה עדאלה: הפרקליטות נותנת לגיטימציה להמשך מדיניות היד הקלה על ההדק ולהרג של אזרחים ערבים חפים מפשע על ידי שוטרים פרקליטות המדינה הודיעה כי היא דוחה את הערעור שהגיש מרכז עדאלה נגד החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לסגור את תיק החקירה נגד כמה שוטרים שירו והרגו את תושב טייבה מורסי ג'באלי ב-22 ביולי 2003. הערעור הוגש באמצעות עו"ד עביר בכר ב-2 במאי 2006. באירוע שבו נהרג ג'באלי ירו השוטרים גם לעבר חברו, שהאב ג'אבר, ופצעו אותו בכתפו. בהודעתה ציינה הפרקליטות כי למרות הנסיבות המצערות של האירוע, אין בידה מספיק ראיות כדי להגיש כתבי אישום נגד השוטרים בהתאם לחוק. ב-22 ביולי 2003, בסביבות השעה 12:00 בצהריים, יצאו המנוח ג'באלי וחברו ג'אבר ברכבם מבית קפה בטייבה לכיוון ביתם שבעיר. בשלב מסוים הבחין ג'אבר, שנהג ברכב, כי הוא נוסע בכיוון הנגדי לתנועה, ולכן מיהר לחזור למסלול התנועה, לכיוון העיר טייבה. באותו זמן, לדברי עדי ראייה, הגיע למקום רכב מג"ב וממנו יצאו שלושה שוטרים שהחלו לירות לעבר הרכב שבו נסעו השניים. מהיריות נפצע ג'באלי בראשו מאחור וג'אבר נפגע בכתפו. בעקבות האירוע פנתה עו"ד עביר בכר מעדאלה ליועץ המשפטי לממשלה אז, אליקים רובינשטיין, ולמנהל מח"ש, הרצל שבירו. היא הגישה תלונה נגד השוטרים המעורבים באירוע ודרשה לפתוח בחקירה פלילית נגדם ולהעמידם לדין באשמת הריגה ופציעה בנסיבות מחמירות. ואולם, ב-6 במארס 2005 הודיעה מח"ש כי החליטה לסגור את תיק החקירה, בטענה שהירי באותו אירוע לא נעשה בניגוד לחוק ולכן אי אפשר להעמיד לדין את השוטרים שירו ואין לראות בהם אשמים. מיד לאחר ההודעה על סגירת התיק הגיש מרכז עדאלה ערעור לפרקליטות המדינה נגד החלטת מח"ש. עדאלה דרש להורות למח"ש לשוב ולפתוח את החקירה בתיק ולפעול להעמדתם לדין של השוטרים המעורבים באירוע הירי. לבקשתו זו צירף עדאלה ראיות רבות ותצהירים של עדי ראייה שנכחו בבית הקפה הנמצא במרחק קצר ממקום האירוע. עדים אלה מעידים לכאורה, כי השוטרים החלו לירות לעבר הרכב ללא שום אזהרה קודמת, בלי שהפעילו סירנה משטרתית ואפילו לא ירו באוויר בכוונה להורות לרכב לעצור בהתאם לנוהלי הפתיחה באש. עו"ד בכר הדגישה בערעור כי הירי לא נעשה בנסיבות מוצדקות, מכיוון שהמנוח והנהג לא היוו סיכון כלשהו לשוטרים. תצלומי הרכב, שצולמו ביום האירוע, מראים כי מרבית היריות של השוטרים כוונו אל החלק העליון של הרכב. עובדה זו מעידה על כוונת השוטרים לפגוע בנהג ובנוסע שלידו, ועל כך שאין בסיס לטענה כי הם ירו כדי לעצור את הרכב. למרות כל האמור, פרקליטות המדינה בחרה לקבל את טענות המשטרה ולדחות את העדויות המוכיחות כי הירי היה מכוון ולא קדמה לו פעולת אזהרה כלשהי. השוטרים עצמם הצהירו כי המנוח כלל לא סיכן את חייהם. עם זאת, הם אמרו כי חשו איום, שכן תיאור הרכב שבו נסעו ג'באלי וג'אבר היה זהה לדיווח מודיעיני על רכב חשוד הנוסע באזור. במרכז עדאלה רואים בהחלטת הפרקליטות אקט מסוכן, אשר עשוי להתפרש בקרב השוטרים כמתן לגיטימציה להמשך הפגיעה באזרחים ערבים חפים מפשע והריגתם בדם קר, בלי שאנשי המשטרה יידרשו לתת את הדין על כך. כמו כן, טוענים בעדאלה, הפרקליטות קיבלה החלטה שגויה הנוגדת את ההוראות הבסיסיות לפתיחה באש ואת המלצות ועדת אור בעניין. קבלת טענות המשטרה ודחיית הטענות שהובאו על-ידי עדי הראייה הערבים היא עדות לכך שהפרקליטות מאמצת את ערכי העבודה שלפיהם נוהגת מח"ש, אשר מעדיפה בדרך כלל לקבל את עמדת השוטרים ולתת גיבוי לעבירות מצדם. חקירת השוטרים על ידי מח"ש, לעומת זאת, רצופה מחדלים בדרך כלל. בעדאלה פועלים לעתור לבית המשפט העליון נגד החלטת פרקליטות המדינה, בדרישה לפתוח מחדש את החקירה בתיק ולהעמיד לדין את השוטרים המעורבים באירוע.
18.10.2006 בקשות לביטול צווי הריסה כנגד 6 בתים בנגב, המאכלסים כ- 40 נפשות, מבלי לאפשר להם זכות הגנה ארגון עדאלה הגיש היום (9.10.06) שש בקשות לביטול צווי הריסה שהוציא בית משפט השלום בבאר שבע, ואשר ניתנו בימים 23.8.06 ו- 26.7.06, ללא הרשעה ובמעמד צד אחד, לבתיהם של שש משפחות מכפר אלסרה הבלתי מוכר שבנגב, והמאכלסים כ- 40 נפשות, מרביתם ילדים ונשים. כאמור, החלטת בית-המשפט התקבלה במעמד צד אחד וללא הרשעה, על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תוך הסתמכות על טענת המדינה, לפיה לא הצליחה לאתר מי בנה את המבנים. עו"ד סוהאד בשארה, שהגישה את בקשות הביטול באמצעות עדאלה, ציינה כי טענות אלו אינן נכונות, וכי בעלי המבנה ידועים ומוכרים, לאור העובדה כי פנו ביוזמתם לרשויות האחראיות מיד לאחר שקיבלו צווי התראה, על-מנת להגיע עימן להסדר, המקובל על תושבי הכפר. עוד נטען בבקשות, כי החלטת בית המשפט מוטעית לנוכח העובדה כי טענות המדינה נתקבלו ללא הבאתן של ראיות כלשהן, וכי לא הובאו כל פרטים אודות קיומו של אינטרס ציבורי חיוני ומיידי המאפשר מתן צווי הריסה על פי חוק התכנון והבניה. כמו כן, נטען בבקשות הביטול, מדובר בתופעה מדאיגה לפיה, כל שני וחמישי ניגשים נציגי המדינה לבית המשפט עם בקשות סיטונאיות למתן צווי הריסה ללא הרשעה, ובית המשפט נענה לבקשות אלה. בכך למעשה נפגעת הזכות לדיור, שהינה זכות חוקתית הנחשבת כחלק מזכות היסוד של האדם לכבוד ונחרץ גורלם של בתים המאכלסים משפחות עם ילדים ללא מדור חלופי. המבקשים הוסיפו, כי התנהגות המדינה בנסיבות העניין, נובעת מחוסר תום לב וניצול הליכים לרעה, תוך ניצול חוק התכנון והבניה, על-מנת להפעיל לחצים על תושבי הכפר לנטוש את המקום ולעבור ולהתגורר באחד מריכוזי הבדואים הקיימים, והשנויים במחלוקת. יצויין, כי כפר אלסרה הינו כפר ערבי בדואי לא מוכר אשר הוקם לפני שנים רבות, עוד לפני קום המדינה. בכפר זה מתגוררים כיום כ- 300 תושבים. אחרי קום המדינה, לא נתבקשו תושבי הכפר לעזוב את המקום והמדינה לא ביקשה לתפוס חזקה באדמותיהם מכל סיבה שתהא. במסגרת הליך הסדר קרקעות שמקיים משרד המשפטים, מאז שנות ה- 70, הגישו תושבי הכפר תזכירי תביעה, אולם ההליך האמור טרם הסתיים וטרם נרשמה האדמה על שמם.
15.10.2006 עם הגשת דו"ח "הנאשמים", ארגון עדאלה דורש: לפתוח בחקירה נגד מח"ש וחוקריה בגין הפרת חובת אמונים ופגיעה באמון הציבור ארגון עדאלה מגיש היום דו"ח רחב היקף, תחת הכותרת "הנאשמים", ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הדו"ח מתייחס למחדליהן של רשויות אכיפת החוק ובראשן המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) מאז אוקטובר 2000, בכל הנוגע לחקירת אירועי ההרג של 13 האזרחים באותו חודש. דו"ח זה, המחזיק 133 עמודים, חושף בעיקר את שיטת העבודה הרשלנית של מח"ש ואת אי מילוי חובתה לחקור את העבירות שעברו שוטרים ומפקדיהם באוקטובר 2000. בין היתר, הדו"ח חושף לראשונה כיצד הסתירה מח"ש עובדות מהותיות מעיני הציבור והציגה בדו"ח שהוציאה בחודש ספטמבר אשתקד (2005), מצג שווא, שלפיו היא "חקרה את אירועי ההרג בחקירה מאומצת". ארגון עדאלה חיבר את הדו"ח בעקבות עיון באלפי עמודים של מסמכים ופרוטוקולים שהיו בפני ועדת אור, וכן האזנה וצפייה לקלטות שונות, הרלוונטיות לעניין הריגתם של 13 אזרחים ערבים ופציעתם של עשרות אחרים בחודש אוקטובר 2000. החומרים שלמד עדאלה אמורים היו להיות נר לרגלי מח"ש בחקירתה, אולם מסתבר שהמציאות שונה. אלה הממצאים העיקריים הנכללים בדו"ח מטעם עדאלה: •מח"ש כלל לא חקרה חמישה מקרי הרג, בניגוד להוראת ועדת אור כי תעשה כן; מח"ש הציגה מצג שווא בפני הציבור כאילו ביצעה חקירה מאומצת, אולם לאמיתו של דבר היא לא אספה דבר מטעמה. •גם כאשר חקרה מח"ש חלק מהאירועים, חקירותיה היו רשלניות, קלוקלות ושטחיות לחלוטין; כך, למשל, חוקרי מח"ש לא העמידו שוטרים רבים על הסתירות שהתגלו בין הגרסאות שמסרו למח"ש לבין דבריהם בפני ועדת אור; מח"ש הסתפקה באמירה כי השוטר סותר את דבריו, אך לא עימתה אותו עם אותן סתירות וסגרה את התיק. •מח"ש לא הביאה בדל של ראיה חדשה על הראיות שהובאו בפני ועדת אור, ובכל זאת הגיעה למסקנות הפוכות מאלה של ועדת החקירה הממלכתית; למשל, ועדת אור קבעה באופן ברור ועל סמך ראיות רבות, כי השוטרים גיא רייף וראשד מורשד הם האחראים להריגתם של שלושה אזרחים. מח"ש, לעומת זאת, מטילה ספק במסקנה זו אך אינה מביאה כל ראיה חדשה כדי לתמוך בטענתה. •מח"ש הסתירה את העובדה, כי שוטרים סירבו לשתף פעולה עמה, ובכלל זה סירבו להיבדק בפוליגרף, וטענה כי משפחות ההרוגים הן אלו שסירבו לשתף פעולה; שוטרים שסירבו לשתף פעולה עם מח"ש המשיכו לשרת בתפקידם ולא ננקטו נגדם צעדים כלשהם. •מח"ש סיכמה את חקירתו של אליק רון, שוועדת אור מצאה כי היה אחראי להפעלה בלתי חוקית של צלפים באום אל-פחם, על פני עמוד אחד בלבד. חקירתו בוועדת אור משתרעת על 801 עמודים. •מח"ש הצדיקה את ירי הצלפים מתוך הסתמכות על עדותו של שוטר שהוזמן כעד הגנה מטעם אליק רון. ועדת אור נזפה ברון על שהביא תצהיר הגנה תומך מאותו שוטר, אך מח"ש לא היססה לסמוך את ממצאיה על אותו אדם. •מח"ש הצדיקה את ירי הצלפים בלי שעיינה בקלטות המהוות ראיות מרכזיות המצביעות על העדר חוקיות בהפעלה של אותם צלפים; ועדת אור צפתה בקלטות אלו. •מח"ש לא בדקה ולא עיינה בדו"ח משטרתי, שהצדיק ירי צלפים גם בהעדר סכנה מיידית לחייהם של שוטרים. •משה ולדמן, שפיקד על ירי הצלפים בנצרת, לא נשאל כלל על האירוע מיום 8.10.2000 בנצרת, שבו נהרגו שני אזרחים. ועדת אור קבעה, כי ולדמן הוא זה שנתן ההוראה הבלתי חוקית לירות לעבר המפגינים. •מח"ש הסתירה את העובדה כי במקרה הרג אחד אבד הכדור שהוצא מגופתו של המנוח, לאחר שזה נמצא ברשותה קודם לכן. •מח"ש פסלה בלי בסיס מספיק מהימנות של עדים שנמצאו מהימנים מאוד על ידי ועדת אור; מח"ש גם לא היססה לפסול את מהימנותם של עדים ניטרליים, בלי לזמנם לחקירה בפניה. •הדו"ח של עדאלה מוכיח, כי מחדליה של מח"ש החלו מהרגע הראשון של האירועים באוקטובר 2000. על כן ארגון עדאלה סבור כי רשויות אכיפת החוק הפרו את עקרון שלטון החוק, בכך שלא קיימו את חובתן בדין לפתוח בחקירה פלילית מיידית נגד השוטרים. •לנוכח האמור לעיל עדאלה מסיק: מח"ש מעלה באמון הציבור והפרה את חובת האמונים. •ארגון עדאלה, בשם משפחות ההרוגים, דורש כי תיפתח חקירה מיידית נגד מח"ש, בגלל מחדליה הקיצוניים מאז אוקטובר 2000 ועד להגשת הדו"ח מטעמה בחודש ספטמבר 2005. •ארגון עדאלה, בשם משפחות ההרוגים, דורש להשעות לאלתר את כל האחראים למחדליה של מח"ש ובראשם ערן שנדר, מנהל מח"ש בשנת 2000 וכיום פרקליט המדינה.
|
