English |  عربي

דוחות מיוחדים

כנס הסטודנטים

חיפוש

 עם

הודעות לעיתונות 2008 |  2007 |  2006 |  2005 |  2004 |  2003 | 2002 (אנגלית)  |  2001 (אנגלית)  |  2000 (אנגלית)

בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית דין לענייני מים, דחה ב-13 בספטמבר 2006 ערר שהגיש מרכז עדאלה בשם יותר ממאה משפחות ערביות-בדואיות המתגוררות בכפרים הלא-מוכרים בנגב, נגד סירובו של נציב המים לספק להן מי שתייה נקיים. במרכז עדאלה מתכוונים להגיש ערעור לבית משפט העליון נגד החלטת בית הדין.

בערר שהוגש על ידי עדאלה ב-20 באפריל 2005 נטען, כי התושבים שבשמם הוגש הערר זכאים למימוש זכותם ההומניטרית והבסיסית למים, הבאה להבטיח תנאי מחיה מינימליים. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן במשפט הבינלאומי. לאור זאת, טוענים בעדאלה, נימוקיו של בית הדין לדחיית הערר אינם רלוונטיים, שכן הם מתייחסים לדיון אחר, שלא הועלה על-ידי מגישי הערר. דיון זה נוגע לסוגיה פוליטית, שעניינה הסדרת התיישבותם של האזרחים הערבים-הבדואים בכפרים הלא-מוכרים.

למשל, בנמקו את החלטתו מציין השופט רון שפירא, אב בית הדין, בין היתר, כי הערר מתייחס לכאורה לחיבור למים, אולם מאחוריו מסתתרת סוגיה רחבה יותר של הסדרת "ההתיישבות הבדואית", כלשונו. על סמך הנחה מוטעית זו קבע בית המשפט כי אין לו ולא לנציב המים הסמכות להתערב בשיקולים הנוגעים להסדרת יישובים. בית המשפט הוסיף כי אין הוא מתעלם מהקיפוח והאפליה שמהם סובלים התושבים הבדואים, אולם לדעתו אין זו הדרך להסדרת בעיית הכפרים הלא מוכרים. המשמעות היא, כי בית המשפט אכן הכיר בזכות למים כזכות בסיסית הנגזרת מהזכות לכבוד ולחיים, אם כי קבע כי זכות זו איננה מוחלטת וניתן להגבילה. במקרה זה הגבלת הזכות נעשית, מכיוון שיש אינטרס ציבורי "ברור שלא לעודד התיישבויות בלתי חוקיות נוספות".

בעדאלה, כאמור, מביעים תמיהה על מסקנתו זו של בית המשפט ומדגישים כי הערר אינו מבקש כלל וכלל להסדיר את עניין ההתיישבויות והוא נסוב אך ורק על זכותם הבסיסית של תושבי הכפרים הלא מוכרים למים, גם אם עניין התיישבותם טרם הוסדר על ידי המדינה. עוד טוענים בעדאלה, כי החלטת בית המשפט הופכת למעשה את נציב המים לכלי שרת בידי הממשלה, הפועלת לנישול האזרחים הערבים-הבדואים תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, באמצעות אי הספקת שירותים בסיסיים, כמו הזכות למי שתייה נקיים.

הערר לבית המשפט הוגש בזמנו, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, בשמם של שישה מתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, שכל אחד מהם מייצג מספר רב של משפחות מכפר לא מוכר. קודם להגשת הערר הגיש עדאלה בשנת 2001 עתירה לבג"ץ בעניין זכאותם למים של תושבי כמה מהכפרים הלא מוכרים. בג"ץ קבע בזמנו בין היתר כי הדרך הנאותה למימוש זכויותיהם למים של תושבי הכפרים הלא מוכרים היא הגשת בקשות אינדיווידואליות לוועדה להקצאת מי שתייה שהיא המוסמכת להמליץ בפני נציב המים לבצע חיבורי מים. בעקבות המלצת בג"ץ הגישו התושבים בקשה לוועדה. זו דחתה את הבקשה ולכן הוגש הערר לבית המשפט המחוזי.

הערר הוגש בשמם של העותרים מר עבדאללה אבו מסאעד, המייצג 15 משפחות מהכפר הלא מוכר תל-אלמלח; מר טווילע אל-גנטמי, המייצג 11 משפחות מהכפר הלא מוכר גאטאמאת; מר אברהים אל-אטרש, מייצג 10 משפחות; מר סלים אבו אל-קיעאן, המייצג 34 משפחות מהכפר הלא מוכר אם אל-חיראן; מר עיד סלמאן אל-נבארי, המייצג 40 משפחות מהכפר הלא מוכר תל-ערד; מר אברהים סבייח אל-הוואשלה, המייצג 18 משפחות מהכפר הלא מוכר תלאע רשיד.

וע 609/05 עבדאללה אבו מסאעד ואח' נ' נציב המים ואח'. (ניתן ביום 13/09/06).

בדיון בבג"ץ שהתקיים ב-20 בספטמבר 2006 הורה בית המשפט למשרד הפנים, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה למסור לו עד סוף שנת 2006 עדכון בדבר סעיפי התקציב לשנת 2007 הנוגעים למענקי האיזון. בעתירה, שהוגשה על ידי עדאלה עוד ב-2001, בשם ועד ראשי הרשויות הערביות ועיריית נצרת, הועלתה הדרישה לקבוע קריטריונים ברורים, אחידים, גלויים ושוויוניים לחלוקת תקציב מענקי האיזון של הרשויות המקומיות בישראל.

בראש הרכב השופטים שדן בעתירה עמדה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, והוא כלל את השופטת עדנה ארבל והשופט דויד חשין. בדיון נכחו יו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות בישראל, מר שאוקי ח'טיב, ראש עיריית נצרת, מר ראמז ג'ראייסי, ואישים ערבים אחרים, אשר ציינו כי הממשלה הפרה הסכם עמם, שלפיו חלוקת מענקי האיזון תתבסס על עקרון השוויון.

התכלית העומדת מאחורי חלוקת מענקי האיזון לרשויות המקומיות הינה הקטנת הגירעון התקציבי שנוצר כתוצאה מגידול בהוצאות לעומת ההכנסות של אותן רשויות, במטרה לאפשר מתן רמת שירותים מינימלית וסבירה לתושבי הרשות המקומית. ואולם, בהשוואה שנערכה בין רשויות מקומיות בגודל דומה וברמה סוציו-אקונומית זהה, נמצא כי רשויות יהודיות בדרום הארץ קיבלו לכל תושב 35% יותר מרשויות ערביות ב-2002, ו-59% יותר ב-2003 (ראו: נייר עבודה "אי איזון במענקי איזון: פן מקומי של סדר יום לאומי", מאת: דן בן דוד ויובל ארז).

בדיון בעתירה שהתקיים ביוני 2003 הגישה המדינה הודעה שבה נטען, כי בהצעת התקציב של 2004 יהיה סעיף תקציבי לכלל הרשויות המקומיות במדינה. על סמך הודעה זו החליט בית המשפט כי יש לדחות את המשך הדיונים בעתירה כדי לאפשר לצדדים להגיע להסכם בדבר הקריטריונים להקצאת מענקי האיזון בהתאם להודעת המדינה.

בינואר 2004 הגישה פרקליטות המדינה הודעה ובה פירטה נוסחה חדשה לחישוב מענקי איזון. הנוסחה כללה מרכיבים שמטבעם נותנים עדיפות ליישובים יהודיים, דוגמת קליטת עלייה, סיווג אזורי עדיפות לאומית, סיווג יישובים לקווי עימות וכו'. בנוסחה לא ניתן משקל למצב הסוציו-אקונומי של הרשויות המקומיות. בתגובה טען ארגון עדאלה, כי רוב מרכיביה של הנוסחה המוצעת הינם מפלים בתוצאתם על רקע שייכות לאומית, וכי הנוסחה מגדילה למעשה את הפערים הקיימים ממילא בין הרשויות המקומיות הערביות לבין הרשויות המקומיות היהודיות בישראל הנמצאות באותה קבוצת שוויון. עוד נטען, כי המדינה בחרה בקריטריונים אשר נותנים משקל ניכר לשונות הטבעית בין היישובים הערביים ליישובים היהודיים בישראל וכי הנוסחה המוצעת מפלה יותר מהנוסחה הקיימת שאליה התייחסה העתירה.

העותרים התייחסו בתגובתם למרכיבי הנוסחה וניסו להוכיח כי רוב מרכיביה של הנוסחה הינם מפלים. למשל, לפי הנוסחה כל רשות מקומית המסווגת כאזור עדיפות לאומית א' תקבל הוספה של 4% למענק האיזון, במקום שהיישובים הערביים הוצאו ממפת אזורי העדיפות הלאומית. יישובים יהודיים שסווגו יישובים הנמצאים ב"קווי עימות" (התנחלויות בשטחים הכבושים ויישובים בגליל העליון) מקבלים הוספה של 4% במענק האיזון. רשימת היישובים האלה כוללת שלושה יישובים ערבים בלבד. בנוסף, כל היישובים היהודיים מקבלית תוספת של 10% יותר מהיישובים הערביים, מכיוון שהם מעניקים שירותים דתיים לפי חוק המועצות הדתיות. יישובים קולטי עלייה מקבלים 10% תוספת, מקום שהעולים החדשים מקבלים מענקים אינדיבידואליים. במקביל, וכמוזכר לעיל, לא נותנת הנוסחה משקל למצב הסוציו-אקונומי של היישוב, שכן הקריטריונים קובעים תוספת של 0% עד 4% ליישובים במצב סוציו-אקונומי קשה.

ארגון עדאלה הוסיף וטען, כי קריטריונים אלה נוגדים את המטרה העומדת מאחורי מענקי האיזון, ועל כן יש לתת משקל רב לקריטריון המצב הסוציו–אקונומי של היישוב.

בג"צ 6223/01, ועד ראשי הרשויות הערבים ואח' נגד שר הפנים ואח'

עשרות פעילים ומשפטנים העוסקים בתחום זכויות האדם השתתפו בכנס ראשון מסוגו, שמרכז עדאלה ארגן בנווה שלום. בשלושת ימי הכנס (מ-14 עד 16 בספטמבר 2006) לקחו חלק כ-100 סטודנטים ערבים למשפטים. הכנס נועד לחזק את המודעות לנושא זכויות האדם בקרב דור העתיד של עורכי הדין ולעודד את השימוש בידע בשטח זה גם בתחום המשפט הפרטי.

את הרצאת הפתיחה נשא מנכ"ל עדאלה, עו"ד חסן ג'בארין, שדיבר על חשיבות העיסוק בעריכת-דין למען שינוי חברתי. עו"ד ג'בארין התייחס לכמה עתירות בולטות שהגיש עדאלה, ואשר יצרו דיון ציבורי והעלו את המודעות הציבורית לזכויות הקולקטיביות של המיעוט הערבי בישראל.

הדיון הראשון שהובא בפני הסטודנטים, אותו הנחה ד"ר ת'אבת אבו-ראס, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון וחבר בהנהלת עדאלה, עסק במודלים שונים של ארגונים העוסקים בייצוג משפטי. עו"ד סחר פרנסיס מארגון "אל-דמיר", המטפל בזכויות אסירים בשטחים, שיתפה את הסטודנטים בפעילויות של ארגונה להגנה על אסירים פלסטינים, במיוחד נוכח ההפרה החמורה של זכויות העצורים בבתי-הדין הצבאיים הישראליים הנמצאים בשטחים. פרופ' קנת מן, הסניגור הציבורי הארצי לשעבר ומי שייסד את מוסד הסניגוריה הציבורית בישראל, התייחס בדבריו, בין היתר, לתרומת הסניגוריה הציבורית להבטחת ייצוג לעצורים ונאשמים בפלילים, בהשוואה למצב טרם הקמתה. פרופ' מן גם שיתף את הסטודנטים בדילמות שעמן מתמודד הסניגור הציבורי בתיקים בעלי צביון עקרוני. דילמות אלו, לדבריו, מאלצות אותו להתפשר לעתים על-מנת להבטיח את האינטרס הספציפי של הנאשם שהוא מייצג.

עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח בישראל, התייחס, בין יתר דבריו, לפעילויות המשפטיות של האגודה ולעתירות העקרוניות הרבות שהוגשו באמצעותה, ביניהן אלו שעסקו בקידום זכויותיו של המיעוט הערבי במדינה. נציג הקליניקה לזכויות האדם והאזרח באוניברסיטת תל אביב, עו"ד דורי ספיבק, מנה אף הוא את מכלול העתירות שעסקה בהן הקליניקה ואת התפקיד שממלאות הקליניקות לזכויות אדם בעידוד תלמידים לעסוק בנושא בעתיד.

פאנל נוסף עסק בשיח זכויות האדם בתחומי משפט שונים. עו"ד אביגדור פלדמן, שהשתתף בפאנל, הציג בפני הסטודנטים תיעוד של שחזור, כביכול, של רצח החייל אולג שייחט, על-ידי אחד הנאשמים שהודה כביכול ברצח, אך נמצא מאוחר יותר זכאי מכל אשמה. תוך כדי ההקרנה ניתח עו"ד פלדמן את הממצאים הנראים בסרט השחזור ובדרך זו הציג בפני הסטודנטים את סכנת ההרשעה של חפים מפשע בהסתמך על הודאתם בלבד, שהרי קיימת אפשרות שתהיה הודאה כוזבת אשר נגבתה תחת לחץ מצד הגוף החוקר.

באותו פאנל הציג עו"ד מוחמד דחלה, יו"ר הנהלת עדאלה לשעבר, את האסטרטגיות המשפטיות שנקט כשייצג פלסטינים מהשטחים הכבושים, בעתירה לבג"ץ נגד תוואי גדר ההפרדה (בג"ץ בית סוריק). על זכויות הערבים במקרקעין דיבר עו"ד סלים וקים, שהציג בפני הסטודנטים את הקושי המשפטי הטמון בייצוג בתיקים הנוגעים לאדמה וקרקע, במיוחד בהתחשב בעובדה שהחקיקה הישראלית היא זו שתרמה, בין היתר, לנישול הערבים מאדמותיהם. עו"ד וקים אף סיפר על כמה הצלחות שהיו בתחום זה. עו"ד יוסי וולפסון מהמוקד להגנת הפרט דיבר על הקורלציה בין זכויות אדם לנזיקין ועל השימוש שיש לעשות בדיני הנזיקין למען קידום זכויות אדם. עו"ד וולפסון התייחס, בין היתר, לחשיבות השימוש בתביעות נזיקיות נגד אנשי כוחות הביטחון. לדבריו, אלה עשויות לסייע במאבק נגד אלימות המשטרה והצבא. את הדיון הנחה ד"ר מיכאיל קרייני, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

אורח הכבוד של הכנס היה שופט בית המשפט העליון, מר סלים ג'ובראן. בהרצאתו התייחס השופט ג'ובראן לתפקידו של עורך-הדין בקידום זכויות אדם ולתפקיד הנכבד שממלאות עמותות לזכויות אדם בעניין זה. סטודנטים רבים ניצלו את ההזדמנות והפנו אל השופט שאלות הנוגעות לתפקיד השיפוטי ולקשיים שהשופט מתמודד עמם. עוד התייחס השופט ג'ובראן לשלבי חייו האישיים מאז שהיה עו"ד צעיר ועד להגיעו לכס השיפוט. כן ייעץ לסטודנטים על אופן ההופעה בפני בית המשפט.

פאנל הדיון האחרון עסק בנושא תקשורת, משפט וזכויות אדם ולקחו בו חלק גורמים העוסקים בתחום בהיבטיו השונים. גב' חולוד מסאלחה מארגון "אעלאם" הציגה ממצאים עדכניים על השתקפות הערבי בתקשורת העברית. יואב שטרן, כתב לענייני ערבים בעיתון "הארץ" אשר זכה לאחרונה בפרס מטעם האיחוד האירופי על סדרת כתבות הנוגעות לאום אל-פחם בתקופת הבחירות לכנסת ה-17, סיפר על הקשיים בכיסוי נושאים הנוגעים לזכויות הציבור הערבי בתקשורת העברית, על הניכור הקיים בין הערבים ליהודים במדינה ועל חשיבות שיתוף הפעולה עם התקשורת בצורה אמינה ועדכנית. עורכת מהדורת החדשות של הוט, גב' לורט אשקר, התייחסה לקשיים הגלומים בעבודתו של ערבי במערכת חדשות ישראלית ולמכשולים שבהם נתקלה בעבודתה מאז תחילתה של מלחמת לבנון השנייה, בעיקר בכל הנוגע לחופש הביטוי במסגרת מהדורת החדשות היומית שהיא עורכת. עו"ד עביר בכר מעדאלה, שהיתה אחראית על ארגון הכנס, דיברה על ההיבט המשפטי בהבטחת זכויות המיעוטים בתקשורת ועל חובת המדינה להבטיח ייצוג הולם לערבים בתקשורת הן במישור של נושאי הסיקור והן במישור ההעסקה בערוצי התקשורת הישראליים. את דבריה ביססה עו"ד בכר הן על החקיקה הישראלית והן על זכויותיו של המיעוט לשפה, לחופש ביטוי, לכבוד ולשוויון.

בסוף הכנס התקיימו ארבע סדנאות העוסקות בתחומים שונים: עו"ד סאוסן זהר מעדאלה הנחתה סדנה על משפט, נשים וזכויות חברתיות. סדנה נוספת, שאותה הנחו עו"ד סוהאד בשארה ומתכננת הערים הנא חמדאן מעדאלה, התייחסה לנושא הזכויות בקרקע וכללה הקרנת סרט על מצבם של תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. סדנה בהנחייתה של עו"ד עביר בכר עסקה במשפט הפלילי ובמעמדם המשפטי של האסירים הפלסטינים הפוליטיים. עו"ד עאדל בדיר, אף הוא מעדאלה, הנחה סדנה שעסקה בזכויות תרבותיות ודתיות.

תוכנית הכנס כללה פעילויות חברתיות מגוונות, שעסקו אף הן בתחום זכויות האדם. בין יתר הפעילויות הוקרנו שני סרטים דוקומנטריים: "באוקטובר רעדה הארץ", העוסק באירועי אוקטובר 2000 (במאית: ג'ולי גל); ו"ילדי ארנה", המספר את סיפורם של ילדים פלסטינים תושבי מחנה הפליטים ג'נין, מילדותם ועד להריגת חלק מהם בעת פלישת הצבא הישראלי למחנה ג'נין במבצע "חומת מגן" בשנת 2002 (במאי: ג'וליאנו מר-חמיס). צמד הסטנד-אפיסטים שמאס-נחאס, הציג מופע סאטירי-פוליטי-חברתי.

מרכז עדאלה הגיש ב-13 בספטמבר 2006 עתירה לבג"ץ, שבה דרש להוציא צו על תנאי נגד שר האוצר, אברהם הירשזון, המורה לו להשוות את מעמדם של ארבעה כפרים ערביים למעמד של "יישובי ספר". מעמד כזה יקנה לארבעת היישובים זכאות לפיצויים גבוהים יותר על נזקים שנגרמו להם במלחמת לבנון השנייה. ארבעת הכפרים (ערב אל-עראמשה, פסוטה, מעיליא וג'ש (גוש חלב)), ממוקמים בסמיכות גיאוגרפית ליישובים יהודיים שזכו למעמד של "יישוב ספר". ארבעת הכפרים אף סבלו מנזקים חמורים במלחמה, אולם שר האוצר, מסיבות שאינן ברורות, לא כלל אותם ברשימה זו, ומכאן הטענה להפליה. במקביל דרשה העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד סאוסן זהר מעדאלה, לקבוע קריטריונים ברורים, פומביים ושוויוניים לסיווג "יישובי ספר", הרלוונטיים לעניין הפיצויים בגין נזקי המלחמה.

עדאלה גם דורש להחיל את שיטת החישוב החלה על יישובי הספר על שאר היישובים באזור הצפון, אשר הוגדרו בהוראת השעה המיוחדת ככאלה שניזוקו במלחמה (יישובי הגבלה). משמעות הדבר היא החלת חישוב שוויוני לעניין הפיצויים, בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973, על כל אותם יישובים אשר נחשפו לסיכונים זהים במלחמת לבנון האחרונה.

בסעד שלישי נדרש השר שלא להשמיט את המוסדות ללא כוונת רווח ממעגל הזכאים לקבלת פיצוי בגין הנזקים העקיפים. לפי התקנות החדשות, מלכ"רים אשר שליש מהכנסתם מקורו בתרומות הוצאו מהגדרת "ניזוקים", ועל כן לא יהיו זכאים לקבלת פיצוי בגין הנזק העקיף, לרבות פיצוי על תשלומי משכורות לעובדיהם. בעתירה טענה עו"ד זהר כי בעניין זה מדובר בהפליה פסולה על בסיס צורת ההתאגדות.

העתירה הוגשה בשמם של שני בעלי עסקים מיישובי הצפון, מעיליא וג'ש, אשר נגרמו להם נזקים עסקיים בעקבות המלחמה. העובדה שיישוביהם הוכללו ברשימה של "יישובי הגבלה", על פי הגדרתו של משרד האוצר, מתוקף תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשס"ו-2006, מזכה אותם בפיצויים נמוכים מאלו שלהם זכאים "יישובי ספר".

כמו כן הוגשה העתירה בשמם של ארגונים ערביים, ובראשם ועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית בישראל, וכן "כיאן", ארגון פמיניסטי, אשר ניזוק מעצם אי-הכללתו כמלכ"ר בהגדרת ה"ניזוקים", כפי שהיא קבועה בתקנות כאמור. כן הוגשה העתירה בשמם של מועדון אנשי העסקים הערבים בישראל, אגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות ומרכז עדאלה.

עו"ד זהר טוענת בעתירה כי "המצב המשפטי המשתקף מההוראה המפלה מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד חוקתיות: הזכות לשוויון, הזכות לחופש העיסוק, הזכות לקניין והזכות לחופש ההתאגדות. ההוראה היא לא לתכלית ראויה ובלתי מידתית, ועל כן אינה עומדת במבחני פסקה ההגבלה הקבועה בחוקי היסוד".

העתירה נדונה בבג"ץ ביום ראשון, 17.9.2006, במסגרת איחוד הדיון עם עתירות נוספות שהוגשו, העוסקות בסוגיות דומות.

 לעתירה

ארגון עדאלה הגיש היום (5.9.2006) עתירה לבג"ץ, שבה הוא דורש מתן צו על תנאי שיורה על ביטול סעיף 4(א) לפקודת נציבות בתי-הסוהר מס' 04.34.00. שב"ס עושה שימוש בסעיף זה כדי להגביל פגישות של עצורים עם עורכי-דינם, עד כדי מניעת המפגש ביניהם למשך ימים רבים, בתואנה כי הביקור לא תואם מראש. יצויין כי, לשון הפקודה הנ"ל אינה מעניקה כל סמכות לשב"ס למנוע מפגש בין עורך-דין לעצור, אלא היא קובעת שעורך-דין המבקש לבקר עצור יודיע על כך מראש למפקד בית הכלא.

העותרים גם מבקשים לבטל את מדיניות שב"ס, שלפיה הוא מחליט לעתים קרובות, על דעת עצמו, לנעול את שערי בית הכלא למספר ימים בפני עורכי-הדין המבקשים לבקר אסירים פלסטינים המסווגים כאסירים ביטחוניים. שב"ס נוהג כך ללא כל סמכות שבדין.

מדיניות זו של השב"ס ננקטת בעיקר כשמדובר באסירים ועצורים המסווגים כביטחוניים. לפני למעלה מחודשיים, למשל, נמנעה משלושה עצורים חברי הפרלמנט הפלסטיני - מוחמד אבו-טיר, אחמד עטוואן וחאלד אבו-ערפה - האפשרות להיפגש עם עורכי דינם. השב"ס טען כי עורכי הדין לא תיאמו את הפגישה מראש. רק בעקבות עתירה שהגיש עדאלה ב-3 ביולי 2006 חזר בו שב"ס מעמדתו והצהיר בפני בית המשפט, כי הוא עומד להתיר לכלל עורכי-הדין להיכנס לבתי הכלא ולבקר את האסירים הפלסטינים, ובכללם חברי הפרלמנט הפלסטיני. עדאלה לא הסתפק בפתרון שהציע שב"ס ודרש מבית המשפט הכרעה עקרונית בכל הנוגע למדיניות שב"ס בהגבלת כניסת עורכי-דין לבית הכלא. בית המשפט נעתר לבקשת עדאלה והורה על תיקון העתירה, תוך התמקדות בעניין העקרוני. אי לכך הגיש עדאלה את עתירתו הנוכחית.

העתירה הוגשה באמצעות עורכת-הדין עביר בכר מעדאלה ובשם עורכי-הדין פאדי קוואסמי ופידא קעואר וארגון עדאלה. בעתירה מובאות דוגמאות רבות למניעת פגישה של עורכי-דין, עם עצירים המיוצגים על ידם, ללא כל סיבה ברורה או עילה חוקית. בעתירה נטען, כי האופן שבו מפרש שב"ס את סמכותו להגבלת מפגש בין עצור לעורך-דין מנוגד לאמור בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, הקובע את התנאים למניעת המפגש. עמימות לשון הפקודה, נטען בעתירה, מאפשרת לשב"ס לפרש אותה כאוות נפשו ובאופן שרירותי, עניין המביא לפגיעה בשלטון החוק ובחובה המשפטית להנהיג נורמה ברורה ונהירה לכל. אי לכך ביקשו העותרים את ביטול הפקודה, שאינה עומדת במבחן המידתיות. לחלופין הם ביקשו להסתפק בפרשנות שלפיה עורך-הדין אמור רק להודיע על הגעתו, ולא לבקש אישור לביקור. כמו כן נטען בעתירה, כי בימים שבהם נמנע המפגש בין העצירים לעורכי-דינם גובר הסיכון לפגיעה בשלמות גופם של העצורים ולגרימת נזק לבריאותם, לכבודם ולזכותם החוקתית להיוועץ עם עורכי-דינם ולפנות לערכאות משפטיות.

בג"ץ 5613/06 פאדי קוואסמי, עו"ד, ואח' נ' שירות בתי הסוהר (תלוי ועומד). הדיון נקבע לתאריך 25 באוקטובר 2006.