ב-27 ביולי 2006 הופיע מנכ"ל עדאלה, חסן ג'בארין, לפני הוועדה המיוחדת של האו"ם החוקרת את הפעולות שנוקטת ישראל, שיש להן השפעה על זכויות האדם של בני העם הפלסטיני וערבים אחרים תושבי השטחים הכבושים. בפגישה, שהיתה בעמאן, בירת ירדן, מסר עו"ד ג'בארין מידע על התפתחויות מהזמן האחרון הנוגעות לבית המשפט העליון ועל ההשפעה המשפטית שלהן על המצב ברצועת עזה, ביטול זכויות התושבות בירושלים ומניעת איחוד משפחות. הוועדה היא גוף הפועל מטעם העצרת הכללית של האו"ם. היא תגיש דו"ח לעצרת הכללית באוקטובר 2007. חברי הוועדה הנוכחית הם מר פ' קריאווסאם מסרי לנקה (יו"ר), מר מ"ב לי מסנגל ומר ח' עלי ממלזיה. להלן תקציר העדות שמסר עו"ד ג'בארין.
התפתחויות בבית המשפט העליון
בדצמבר 2006 פרש נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, אחרי 28 שנים בבית המשפט (2006-1978) והשופטת דורית ביניש מונתה לנשיאת בית המשפט העליון. מאז שביניש נכנסה לתפקידה פתחו ממשלת ישראל ושר המשפטים בהתקפה כבדה על בית המשפט העליון. שר המשפטים, דניאל פרידמן, הוא מבקר חריף של מה שמוגדר על ידו השתלטות לא לגיטימית של בית המשפט העליון על סמכויות המחוקק. אפשר לומר שבית המשפט נמצא במצור.
פרידמן, לדוגמה, הציע להוציא את כל שופטי בית המשפט העליון המכהנים מהוועדה למינוי שופטים ולהקים גוף נפרד שיכין רשימת מועמדים לשיפוט. צעד זה יגדיל את ההשפעה הפוליטית על מינויי שופטים. עד היום לא מונה שום מועמד לבית המשפט העליון ללא הסכמתם של שלושת שופטי העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים. פרידמן גם קידם הצעת חוק שלפיה תוגבל הקדנציה של נשיא בית המשפט העליון לשבע שנים; היסטורית, שופטי בית המשפט העליון משרתים בתפקיד זה עד הגיעם לגיל 70 ואז עליהם לפרוש. פרידמן גם מנסה להגביל את כוחו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית של החקיקה המתקבלת בכנסת. התקפה זו משפיעה על בית המשפט העליון בכלל, ובעיקר בבואו לדון בעתירות הנוגעות לפלסטינים אזרחי ישראל ולפלסטינים בשטחים הכבושים.
ככלל, אפשר לאפיין את בית המשפט העליון כבית משפט אקטיביסטי בכל הנוגע לתיקים שבהם מעורבים פרטים יהודים או סוגיות שקשורות לציבור היהודי. אבל בתיקים הנוגעים לפלסטינים גישתו של בית המשפט היא פורמליסטית בעיקרה. בית המשפט העליון אינו מוכן להתערב בתיקים שבהם מעורבים פלסטינים: מאז ינואר 2007 לא היו מקרים שבהם התערב בית המשפט בסוגיות כאלה.
בכל הנוגע ליישום החלטות שבהן פסק בית המשפט העליון לטובת פלסטינים או הגן על זכויותיהם, ממשלת ישראל ממאנת לממש את הפסיקה. בדצמבר 2006, לדוגמה, פסק בית המשפט שמחסום בטון שנבנה סביב חברון היה ניסיון לפעול בניגוד לפסיקה קודמת של בית המשפט, שאסרה על המדינה לבנות את חומת ההפרדה לאורך הכביש, והורה לצבא להסיר את המחסום בתוך שישה חודשים. המדינה לא צייתה להחלטת בית המשפט וביולי 2007 שב בית המשפט והוציא צו שבו הורה לצבא ליישם את ההחלטה ולפנות את המחסום.
הכנסת, מצדה, מנסה להפוך פסיקות של בית המשפט העליון המקדמות את זכויות הפלסטינים. לדוגמה, בדצמבר 2006 השיגו כמה ארגוני זכויות אדם וביניהם עדאלה פסק דין תקדימי של בג"ץ, שקבע כי פלסטינים יכולים להגיש לבתי משפט ישראליים תביעות לפיצויים על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפעולות הצבא בשטחים. למרות הפסיקה, הכנסת שוקלת כעת הצעת חוק חדשה שנועדה לעקוף פסיקה זו. החוק החדש הוצע על ידי משרד המשפטים, המנסה לפטור את ישראל מתשלום פיצויי נזיקין לפלסטינים, לפחות ברצועת עזה. בקרב חברי הכנסת היהודים לא נשמעה ביקורת משמעותית על הצעת חוק זו.
2. ההשפעה המשפטית על רצועת עזה
א. מעבר קרני
אחת ההשלכות של הלחימה בין פתח לחמאס וההשתלטות המלאה של חמאס על רצועת עזה ביוני 2007 היא שישראל טוענת כי אין לה כל שליטה אפקטיבית על עזה. ביוני וביולי 2007 עדאלה, אל-חאק, מרכז אל-מזאן והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם – עזה הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח מחדש את מעבר קרני כדי לאפשר הוצאת סחורות וחומרים חיוניים אל תוך רצועת עזה וממנה. הארגונים טענו כי סגירת המעבר המרכזי הזה מאז אמצע יוני 2007 גורמת משבר הומניטרי בעזה.
המדינה טוענת שבעבר תיאמה ישראל את ניהול מעבר קרני עם הרשות הפלסטינית, אבל מכיוון שזו נמצאת בשליטת חמאס, שהוא ארגון טרור, המדינה אינה יכולה לשאת ולתת אתה. לפיכך, לטענת ישראל, אין שותפים פלסטינים למשא ומתן בכל הנוגע לרצועת עזה.
ב. חוק סדר הדין הפלילי – מעצר של חשודים ב"עבירות ביטחוניות"
ביוני 2006 חוקקה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירות ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006. החוק מגדיר הליכים נוקשים יותר הננקטים נגד חשודים ב"עבירות ביטחוניות", אבל הוא מיושם באופן מפלה, משום שהרוב המכריע של "החשודים הביטחוניים" הם פלסטינים מרצועת עזה. לפי נתונים שמסר שירות בתי הסוהר, ב-6 בנובמבר 2006 היו במתקני הכליאה והמעצר בישראל 9,498 "אסירים ביטחוניים". רק 12 מהם היו יהודים (ראו מכתב משירות בתי הסוהר לעדאלה, 6 בנובמבר 2006).
החוק חסר הגנות הליכיות בסיסיות ליחידים החשודים בעבירות ביטחוניות. הפגמים המשפטיים העיקריים בחוק הם שהוא:
1. מאפשר להחזיק חשוד במעצר עד 96 שעות לפני שהוא מובא לפני שופט, פי שניים מהתקופה המוגדרת בחוק סדר הדין הפלילי בישראל – 48 שעות;
2. מאפשר להחזיק עצור במשך 35 יום בלי שיוגש נגדו כתב אישום, לעומת 30 יום לפי חוק סדר הדין הפלילי;
3. מאשר לבית משפט להאריך את תקופת המעצר של עצור, שבית משפט קבע כי ייעצר לתקופה של פחות מ-20 יום, ליותר מ-20 יום, בהעדרו של העצור. זאת, אם צו המעצר המקורי ניתן בנוכחות העצור. בתקופת ההארכה, החשוד אינו יכול לקבל ייעוץ משפטי;
4. מאפשר, כמו חוק סדר הדין הפלילי, להחזיק אדם במעצר עד 21 יום, בלי מפגש עם עורך דין. תקנה זו מנוגדת למשפט זכויות האדם הבינלאומי ולסטנדרטים המקובלים בעולם;
החוק התקבל לאחר "ההתנתקות" מרצועת עזה, שבעקבותיה חדלה ישראל ליישם צווים צבאיים בכל הנוגע ל"חשודים ביטחוניים" מעזה. לכן האמצעים הנוקשים והליקויים המשפטיים בחוק החדש משפיעים בראש ובראשונה על אוכלוסיית עזה.
ג. תביעה לפתוח בחקירה פלילית בנוגע למקרי הרג והרס נרחב של בתים בעזה בשנת 2004
בשנת 2004 ביצע הצבא הישראלי מבצעים צבאיים גדולים בעזה, שכתוצאה מהם נגרמו הרג של אזרחים והרס נרחב של בתים ברצועה. שני המבצעים העיקריים היו "קשת בענן" (24-18 במאי 2004) ו"ימי תשובה" (30 בספטמבר עד 15 באוקטובר 2004). באפריל 2007 עדאלה הגיש עתירה לבג"ץ, שבה דרש כי בית המשפט יורה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית בנוגע להרג האזרחים והרס הבתים שנגרמו באתם מבצעים. עדאלה טען כי הפעולות שנקטו מפקדי הצבא הישראלי וקציניו בשני המבצעים הן עבירות פליליות לפי החוק הישראלי, כמו גם לפי המשפט הבינלאומי; בשני המבצעים ביצע הצבא מעשי הרג מכוונים והיה אחראי להרס נרחב וחסר הצדקה של רכוש אזרחי. מעשים אלה מוגדרים הפרות חמורות של אמנת ז'נבה הרביעית ולכן הם בגדר פשעי מלחמה.
עדאלה ציפה כי היועץ המשפטי לממשלה יבקש מבית המשפט לדחות את העתירה; למרות זאת, היועץ המשפטי והפרקליט הצבאי הראשי אמרו בתגובה כי יש לקיים דיון בעתירה. הפרקליט הצבאי הראשי אמר בתגובה לעתירה כי לצבא יש אינטרס בקיום דיון בבג"ץ במקרים אלה, כדי שיוכל להוכיח כי נקט את כל האמצעים הדרושים. העתירה תלויה ועומדת.
3. שלילת זכויות תושבות ומניעת איחוד משפחות
א. תיק חמאס – חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית מירושלים
מיד לאחר ניצחונו של חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, שנערכו בינואר 2006, וחטיפת החייל הישראלי גלעד שליט בעזה ביוני 2006, שלל שר הפנים את זכויות התושבות של ארבעה מחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית המשתייכים לתנועת חמאס. לפי משרד הפנים, נאמנותם של הארבעה נתונה או לישראל או ליישות זרה. במאי 2007 הגישו עדאלה והאגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בקשה לשמש עמיתי בית המשפט. שני הארגונים טענו בבקשה כי בהתבסס על המשפט הבינלאומי, ישראל אינה יכולה לשלול את התושבות של חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית ולאסור עליהם לגור בירושלים, משום שצעדים אלה הם בגדר גירוש לא חוקי משטח כבוש. עדאלה והאגודה לזכויות האזרח הפנו גם לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בכל הנוגע למעמדה של ירושלים.
עדאלה והאגודה לזכויות האזרח הדגישו בנוסף, כי לפי החוק הישראלי אין לשלול מאדם זכויות אזרחות וזכויות תושבות מנימוקים פוליטיים; חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית התמודדו בבחירות פתוחות וחופשיות, שנוהלו בפיקוח של מוסדות בינלאומיים ואושרו על ידי ישראל. לכן ישראל אינה יכולה לעשות שימוש בבחירתם כדי לשלול את תושבותם. יתרה מזו, אם ישראל עושה זאת, תקדים זה יעניק לגיטימציה לגירוש פלסטינים רבים שנולדו בירושלים.
ב. תיק חוק האזרחות החדש
חוק האזרחות והכניסה לישראל, שנחקק לראשונה כהוראת שעה בשנת 2003, מונע מפלסטינים תושבי השטחים הנשואים לאזרחי ישראל – שרובם המכריע הם פלסטינים אזרחי ישראל – לחיות עם בני זוגם בישראל. במאי 2006 דחה בג"ץ, בהרכב מורחב של אחד עשר שופטים, עתירות שהוגשו בדרישה לבטל את החוק. העתירות נדחו ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה. השופט השישי, שהצטרף להחלטת הרוב, פסק שהחוק אינו מידתי ושיש לשנותו. הוא קבע גם כי יש להעניק למדינה שישה חודשים כדי להקל את המגבלות על איחוד משפחות. במארס 2007, הכנסת לא רק שלא החליטה להקל את האיסור על איחוד משפחות, אלא אף הרחיבה את תחולת החוק ומאז נאסר איחוד משפחות גם עם בני זוג מ"מדינות אויב", שהן על פי החוק החדש סוריה, לבנון, עיראק ואיראן. פלסטינים אזרחי ישראל מקיימים קשרי משפחה וקשרים אחרים עם פליטים פלסטינים החיים בסוריה ובלבנון. הכנסת גם אישרה את הארכת תוקף החוק עד ליולי 2008.
במאי 2007 הגיש עדאלה עתירה נגד החוק החדש. בעתירה נטען כי מדובר בחוק הנגוע באפליה על בסיס גזעי וכי הוא מפר את זכותם של הפלסטינים לחיי משפחה. בדיון הראשון בעתירה אמרה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, שהיתה חלק משופטי המיעוט בפסק הדין בעתירה הקודמת נגד חוק האזרחות, שניתן במאי 2006, שהפרשנות שלה בנוגע למצב המשפטי בעניין החוק היא שקיימת פסיקה סופית של בית המשפט המאשרת את החוק. פרשנות זו של פסק הדין שונה באופן יסודי מזו של עדאלה ועותרים אחרים שתקפו את החוק. הדיון הבא בעתירה נקבע לאוקטובר 2007. יש מרווח צר לתקווה בנוגע לתוצאת הדיון בעתירה זו, מכיוון שבית המשפט העליון נתון תחת מתקפה ולכן הוא נזהר מלהתערב בתיקים הנוגעים לפלסטינים.
ראוי לציין כי במארס 2007 פירסמה ועדת האו"ם למעקב אחר יישום האמנה לביעור כל סוגי האפליה הגזעית (UN CERD) את מסקנותיה הסופיות בנוגע לישראל. הוועדה קבעה כי:
הוועדה ממליצה שהמדינה שהיא צד לאמנה תבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) ותשקול מחדש את מדיניותה, מתוך השקפה המעודדת איחוד משפחות על בסיס של אי-אפליה. המדינה צריכה להבטיח שהמגבלות על איחוד משפחות נחוצות לחלוטין ומוגבלות בהיקפן, וכי הן אינן מיושמות על בסיס של לאומיות, תושבות או השתייכות לקהילה מסוימת.