גיליון מס' 45, פברואר 2008 האלה חורי-בשאראת מרצה למשפט פלילי בינלאומי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר למשפטים של המכללה למינהל, וחברה בהנהלת עדאלה ארגוני זכויות אדם צריכים להמשיך להגיש לבג"ץ עתירות המתייחסות לשטחים הכבושים, אם בכוונתם להמשיך ולפנות גם לערוצים אחרים שמציע המשפט הבינלאומי כדי להיאבק נגד הפטור מעונש שמעניקה ישראל ולדרוש צדק וקבלת אחריות בינלאומית. בתי הדין הפליליים הבינלאומיים שהוקמו אד-הוק בשנים האחרונות תרמו תרומות חשובות לשלטון החוק. עם זאת, לבתי דין אלה יש סמכות מוגבלת במרחב ובזמן. יתרה מזו, לבית הדין  הבינלאומי הפלילי (ICC) אין סמכות לדון בהפרות ישראליות של המשפט הבינלאומי ההומניטרי, מפני שישראל לא אישררה את אמנת רומא והאפשרות  לרכוש סמכות שיפוט באמצעות הפניות מטעם מועצת הביטחון של האו"ם אינה מציאותית. לפיכך, האופציה היחידה להגשת תביעות במישור הבינלאומי, כדי לאלץ את ישראל לקבל אחריות למעשיה בשטחים, היא החלת סמכות שיפוט אוניברסלית. סמכות שיפוט אוניברסלית היא עיקרון במשפט הבינלאומי, שמאפשר לבתי משפט של מדינות לדון בתביעות העוסקות בפשעים בינלאומיים חמורים, בלי התחשבות במקום שבו בוצעו, בזהותם הלאומית של העבריין והקורבן או בקשר אחר כלשהו בין האירוע לבין המדינה שבה  מוגשת התביעה. לפיכך, זהו כלי חשוב ביותר להבאתם לדין של אנשים שביצעו פשעים חמורים, שאחרת היו נמלטים ממתן דין וחשבון על מעשיהם. למרות זאת, לפני שארגוני זכויות אדם משתמשים בכלי זה, עליהם למצות את הסעדים שהם יכולים לקבל בבתי המשפט הישראליים. לפי המשפט הבינלאומי, יש לתת למדינות הזדמנות לדון בעוולות המיוחסות להן או לאנשים הפועלים מטעמן במערכת המשפט המקומית. יתר על כן, כדי להבטיח שסמכות השיפוט האוניברסלית תופעל ככלי המקדם את הצדק, שאינו מנוצל להגשת תביעות ממניעים פוליטיים, המדינה המעוניינת  להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית חייבת ראשית כל לתת למדינה של הנאשם את האפשרות לפעול על פי ההאשמות הרלוונטיות. באמצעות המשך ההגשה של עתירות לבג"ץ, ארגוני זכויות אדם גם מספקים  בטוחה זו  מפני ניצול   הדוקטרינה של סמכות שיפוט אוניברסלית.