לכתב העתירה
לפסק הדין
ביום 2.6.2004 קיבל בג"ץ (בהרכב השופטים ד' דורנר, א' פרוקצ'יה וא' לוי), את עתירת עדאלה והתכנית למשפט ורווחה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב כנגד מדיניות הממשלה בבחירת היישובים הנכללים בתוכנית אופ"ק לטיפול נקודתי ביישובים בהם קיים שיעור אבטלה חריג וקיימת מצוקה חברתית כלכלית מתמשכת.
יצויין, כי תוכנית אופ"ק נועדה לפתח ולקדם יישובים בהם קיים שיעור אבטלה גבוה במיוחד ומצב סוציו- אוקונומי נמוך. בינואר 2000 החליטה ממשלת ישראל לכלול במסגרת 11 הישובים בהם תיושם תוכנית אופ"ק יישוב ערבי אחד בלבד- הכפר הערבי הבדווי תל שבע שבנגב, למרות שעל-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שירות התעסוקה, משרד החינוך ודו"חות שונים אחרים, מצטיירת תמונה קשה מאוד, ולפיה מרבית היישובים הערביים בישראל נמצאים במצב סוציו- אוקונומי גרוע ביותר, אף חמור בהרבה ממצבם של היישובים היהודיים שנכללו בתוכנית האמורה.
ביולי 2002 הגישו ארגון עדאלה והתכנית למשפט ורווחה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, באמצעות עורכות הדין גדיר ניקולא ועינת אלבין, בשמם ובשם הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות ומועצות מקומיות ערביות מוכות אבטלה, עתירה לבג"צ כנגד מדיניות הממשלה בבחירת היישובים הנכללים בתוכנית אופ"ק. בעתירה דרשו העותרים, כי ייווספו יישובים ערביים לתוכנית אופ"ק, וכי יקבעו קריטריונים גלויים, ברורים ושוויוניים, על בסיס חברתי-כלכלי עם תשומת לב למצב האבטלה, התשתיות, החינוך ותעסוקת הנשים ביישובים.
בג"צ דחה את טענת המדינה, לפיה אין מקום להוספת ישובים ערביים לתוכנית אופק היות ולישובים הערביים תוכנית משלהם - "תוכנית פיתוח רב-שנתית של העדפה מתקנת", וקבע כי:
"התוכנית הרב-שנתית – מערכתית היא ויעודה הוא לצמצם את הפער שבין הישובים הערביים, הסובלים מהיעדר שירותים ותשתיות מינימליים, לבין הישובים היהודיים, שבהם אף מצבם של העניים טוב הרבה יותר. לעומת זאת, אופק היא תוכנית לטיפול נקודתי, בגדרו ניתן סיוע לכל ישוב על-פי צרכיו בתחומים השונים, ובהם החינוך, התעסוקה והרווחה. הוצאת ישובים ערביים מתוכניות חברתיות כלכליות נקודתיות, שייעודן מוגדר ושונה, מהווה אפליה פסולה, המונעת אף את השגת מטרתה של התוכנית המתקנת – צמצום הפער בין יישובים ערביים לבין יישובים יהודיים." |
בפסק הדין נדחתה הדוקטרינה של פרקליטות המדינה, לפיה אם ישנה תוכנית מיוחדת החלה על האוכלוסייה הערבית אין חובה להחיל תוכניות כלכליות- חברתיות החלות על ישובים ערביים. בפסק-דינה של השופטת דורנר נקבע באופן הברור ביותר, כי המדינה אינה יכולה עוד להישען על "התוכנית הרב שנתית לפיתוח המגזר הערבי" לשם הוצאתם של הישובים הערביים מתוכניות סיוע חברתיות-כלכליות שהממשלה יוזמת. השופטת דורנר הבהירה, כי:
"ישובים ערביים זכאים להיכלל לעתיד לבוא בתוכניות חברתיות-כלכליות למיניהן על-יסוד קריטריונים שוויוניים, באם לא יוכח כי ייעודן של תוכניות אלה – כפי שהוא בא לידי ביטוי בתוכנית התקציבית – הוא זהה לייעודה של התוכנית המתקנת"