העתירהארגון עדאלה הגיש בסוף החודש שעבר (31.5.2007) עתירה לבג"צ נגד שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה, בשמן של שתי משפחות ערביות, בדרישה לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (תיקון מס' 2) ולהחיל את נוהל ההתאזרחות המדורג הנהוג בישראל באופן שווה על כל בן זוג זר הנישא לאזרח ישראלי.
החוק אוסר על אזרחי מדינת ישראל לקיים חיי משפחה במדינת ישראל עם בני/ות זוגם אם הם/ן פלסטינים תושבי השטחים הכבושים או ממוצא איראני, עיראקי, סורי או לבנוני. כמו כן, איסור זה חל על כל מי שבמקום מושבו או מגוריו מתנהלת פעילות המסכנת את בטחון המדינה או אזרחיה, וזאת לפי חוות דעת גורמי בטחון. עורכי הדין חסן ג'בארין וסאוסן זהר טענו בעתירה, כי חוק האזרחות -תיקון מס' 2- יוצר שלושה מסלולים הייררכיים להתאזרחות במדינת ישראל: הראשון ובדרגה העליונה של הסולם ההייררכי הוא ליהודים, המסלול השני הוא לזרים (לא יהודים ולא ערבים) שעליהם חלים ההליך המדורג והחלטות ממשלתיות שונות והוא נמצא בדרגה האמצעית של ההייררכיה. והמסלול השלישי, הנמצא בתחתית ההייררכיה, הוא לאזרחים הערבים. "יצירתם של שלושה מסלולים אתניים אלה כתוצאה מחוק האזרחות – תיקון מס' 2, מנוגדת לעקרון השוויון בין כלל האזרחים והתושבים ואף סותרת את פסיקת בית המשפט העליון אשר קבעה, כי בענייני פנים מסלולי ההתאזרחות יהיו שווים", נטען בעתירה.
ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948 הטילה חובה על כל המדינות החברות לכבד את עקרון איסור האפליה כלפי כל אדם באשר הוא. בעתירה נטען, העותרים אינם טוענים שכל אדם שיש לו זיקה לאזרחי המדינה זכאי להיכנס אל המדינה, אלא הטענה היא שאין לשלול מבן אדם את הזכות לכניסה על בסיס שיוכו הקיבוצי, במיוחד כאשר יש לו זיקה ממשית לאזרחי המדינה.
עדאלה טען בעתירה, כי חוק זה הינו בלתי חוקתי, מכיוון שהוא שולל את כניסתם של בני אדם שיש להם זיקה ממשית ולגיטימית לחלק מאזרחי המדינה על בסיס שייכותם האתנית ובכך הוא פוגע בזכותם החוקתית לכבוד הן של בני אדם אלה והן של האזרחים שיש להם זיקה ממשית ולגיטימית עמם. בנוסף, נטען, כי החוק פוגע בזכויותיהם החוקתיות של האזרחים הערבים לשוויון ולחיי המשפחה על בסיס שייכותו האתנית של בן/ת הזוג. עוד נטען, כי החוק פוגע בחירות ובאוטונומיה האישית של האזרח לבחור את בן/ת זוגו ולקיים עמו/ה חיי משפחה ללא הגבלות שרירותיות כלשהן.
יצויין, כי בתאריך 14.5.06 אישר בג"צ את חוק האזרחות והכניסה לישראל שנחקק כהוראת שעה באוגוסט 2003, ודחה את העתירות שהוגשו. עם זאת, קביעות רוב השופטים בפסק הדין, אשר כוללת דעת שופטי המיעוט מורות כי התיקון הראשון של חוק האזרחות אינו חוקתי. "אולם, בחקיקת חוק האזרחות – תיקון מס' 2, לא כיבד המחוקק את קביעותיהם של רוב השופטים ואף ראה בתוצאת פס"ד עדאלה כמאשרת את המשך הפגיעה, בבחינת מדרון חלקלק", נטען בעתירה.
המחוקק אף לא הביא מידע ו/או נתונים כלשהם המבססים ומנמקים את הרחבת האיסור הגורף, על מי שגם מוצאו האתני (תושב או אזרח) הוא איראני, עיראקי, סורי ולבנוני. כמו כן קבע המחוקק, באמצעות סעיפי החוק הזה, כי הרשימה של האיסורים על רקע שייכות אתנית אינה סופית וסגורה אלא היא עלולה להתרחב בעתיד ולכלול איסורים נוספים בהתאם לשיקול דעתה והחלטותיה של הרשות המבצעת.
בשנת 2003 ובעקבות חקיקתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, הוציאה ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית שתי החלטות. הראשונה, מס' 63(2), שבה קראה למדינת ישראל לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל בהיותו פוגע בחיי המשפחה של רבים מהאזרחים הערבים הנשואים לפלסטינים מהשטחים הכבושים.
ההחלטה השנייה נתקבלה בחודש אוגוסט 2004, בעקבות הארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (החלטה מס' 65(2)). גם בהחלטה זו קראה הוועדה למדינת ישראל לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל. הוועדה ציינה, כי חוק זה מנוגד לאמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית אשר נחתמה על ידי ישראל בשנת 1966 ואושררה על ידה בשנת 1979.
לאחרונה נדון הדו"ח שהגישה ממשלת ישראל בפני ועדת האו"ם בדבר יישום האמנה הבינלאומית בישראל. הוועדה הציבה מספר שאלות על חוק הכניסה לישראל, הארכת תוקפו וחקיקת חוק האזרחות – תיקון מס' 2 ובמסקנותיה הסופיות מתאריך 9.3.07 חזרה וקראה למדינת ישראל לבטל את חוק האזרחות. כמו כן קראה הוועדה לממשלת ישראל להבטיח, כי הגבלות על איחוד משפחות יהיו רק במקרים חריגים וחיוניים ולא על בסיס שייכות אתנית או על בסיס תושבותו או שייכותו של המבקש לקבוצת אוכלוסייה מסוימת.
ארגון עדאלה הדגיש בעתירה, כי חוק האזרחות – תיקון מס' 2- מונע מהאזרחים הערבים לקיים חיי משפחה הן עם בני זוג בני האומה שלהם, האומה הערבית, והן עם בני זוג מבני עמם, העם הפלסטיני. פגיעה בזכויות אלו הינה חמורה ביותר במיוחד כשמדובר במיעוט לאומי יליד ולא במיעוט מהגר. הגבלת קיום ומימוש חיי משפחה בין האזרחים הערבים לבין בני עמם ואומתם, מנוגדת לכללי המשפט הבינלאומי.