פורסם בעיתון כל אל-ערב^[1]

 

מדוע להציע חוקה, אפילו שהיא נקראת דמוקרטית? אתם יודעים היטב שבתנאים הנוכחיים אין סיכוי שישראל תאמץ אותה.

 

אין ספק שמצבה הנוכחי של ישראל הוא הגרוע ביותר לניהול דיון על האפשרות לאמץ חוקה מכל סוג שהוא – דמוקרטית או לא דמוקרטית. הניסיון ההיסטורי מתהליכים לאימוץ חוקות שניהלו מדינות אחרות, מלמד שאישורן בא ברגעים היסטוריים מכוננים, כדוגמת הכרזה על עצמאות, ניצחון של מהפכה או שינוי רדיקלי באופי המשטר. ההתעניינות שלנו בסוגיה של הכנת חוקה דמוקרטית התעוררה כאשר התוודענו לניסיונות רציניים של קבוצות מובילות בחברה הישראלית לדחוק בשלטון לאמץ חוקה שאינה משקפת זכויות וערכים דמוקרטיים, אלא מתבססת על מכנה משותף בחברה היהודית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הקמפיין של "חוקה בהסכמה". הניסיון של האליטות האלה שונה מקודמיו. הוא מתאפיין בדרישה עקבית ועיקשת לאמץ חוקה לישראל, למרות הידיעה שהרכבה הנוכחי של הכנסת אינו מאפשר יצירת חוקה שמכבדת סטנדרטים דמוקרטיים בסיסיים. מול ניסיונות אלה שאפנו להציב הצעה לחוקה, הנשענת על שתי הנחות יסוד שנעדרו מהניסיונות לקבוע חוקה למדינה. ההנחה הראשונה היא שהחברה הערבית היא סובייקט שנושא היסטוריה, זכויות, אינטרסים ורגשות, ואין היא אובייקט שניתן להדירו או לעשות עמו חסד. ההנחה השנייה היא שאין להתמקח על הדמוקרטיות של החוקה שאנו מכינים, עובדה שבהכרח מציבה אתגר לחוקות המוצעות ואף למשטר החוקתי הנוהג כיום בישראל.

 

"החוקה הדמוקרטית" הוכנה במשך שנתיים, ובהן נערכו דיונים רבים ומפרים בין חברי המרכז: הצוות, ההנהלה והאסיפה הכללית. נעזרנו רבות בהתנסויות פוליטיות ורעיוניות שהצטברו בחברה הערבית-הפלסטינית ובחברות אחרות.

 

בנוסף למה שאמרתי קודם, קיימות כמה נקודות אשר מייחדות את "החוקה הדמוקרטית". ראשית, החוקה שאנו מציעים אינה יוצאת מנקודת הנחה שקיימת בעלות לקבוצה אחת על המדינה, מוסדותיה ומשאביה הטבעיים. מובן מאליו שהחוקה שלנו אינה רואה בישראל את מדינתו של העם היהודי או מדינה יהודית דמוקרטית. הדמוקרטיה החוקתית שאנו מדמיינים בחוקה מגדירה את המדינה דמוקרטית, דו-לשונית ורב תרבותית. שנית, על פי "החוקה הדמוקרטית", האזרחות במדינה היא אזרחות שוויונית. נובע מכך שהמצב הנוכחי, שעל פיו קיימת העדפה לכל אדם יהודי בסוגיית האזרחות, בהסתמך על חוק השבות, ומצד שני חל איסור על איחוד משפחות פלסטיניות משני צדי הקו הירוק, מתנגש עם החוקה הדמוקרטית המוצעת על ידינו. שלישית, יצירת מכניזם בכנסת שמעניק לחברי הכנסת הערבים זכות וטו על החוקים הפוגעים בזכויות האזרחים הערבים. רביעית, החוקה המוצעת מבטיחה החזרת אדמות ונכסים, ונכסי הוואקף המוסלמי אשר הפקיעה ישראל מאז שנת 1948. חמישית, הבטחת זכויות חברתיות וכלכליות בתוך החוקה. זכויות אלה בדרך כלל נזנחו בתהליך הקבלה של חוקות ואף יוחס להן משקל פחות מהזכויות הפוליטיות. לדעתנו תפיסה זו מיושנת ומשקפת תודעת זכויות שסועה. בהקשר זה, פסק דין חשוב של בית המשפט לחוקה בדרום אפריקה משנת 2000, הוא מקור השראה מרכזי. פסק דין זה הדגיש שאין ערך לזכויות הפוליטיות בלי להבטיח את הזכויות החברתיות והכלכליות.

 

כן. ניסינו להפיק תועלת מניסיונם של עמים אחרים, למרות הידיעה שניסיונות היסטוריים אינם זהים. בחנו את החוקה של דרום אפריקה, אשר נחשבת דמוקרטיה אידיאלית, לפחות ברמת הטקסט. הסתכלנו בנוסף על ההסדרים החוקתיים הנוהגים בקנדה, בלגיה, אירלנד, מקדוניה ומדינות נוספות. בקנדה, למשל, בדקנו את המעמד של שתי השפות בחוקה – האנגלית והצרפתית – וכן את הגדרת החברה כחברה דמוקרטית וחופשית. בבלגיה ובאירלנד בדקנו את עיגון היחסים בין הקבוצות השונות בתוך החוקות של שתי המדינות. באשר למקדוניה, בדקנו את זכות הווטו המוענקת לחברי הפרלמנט של המיעוט על חוקים אשר פוגעים בזכויותיו. בנוסף, הפקנו תועלת מהאמנות הבינלאומיות שעניינן זכויות האדם, זכויות המיעוטים וזכויות עמים ילידים.

אין ספק בכך. החוקה לא פותרת את הבעיות הפוליטיות במדינה. תפקידה העיקרי הוא הסדרת היחסים בין היחידים והקבוצות מצד אחד, ובינם לבין המדינה מהצד השני. אנו סבורים שאימוץ עקרונות הצדק וההגינות בתהליך של כינון חוקה תורם להפחתת רמת המתחים בכל מדינה. אבל בהעדר תרבות דמוקרטית, יתמוטט כל טקסט חוקתי במבחן הראשון, תהיה אשר תהיה רמתו הדמוקרטית.

 

הרב תרבותיות שהחוקה מדברת עליה, מבטיחה בנייה של מוסדות נבחרים על ידי המיעוט הלאומי. השלטון המרכזי יהיה חייב לממן את המוסדות האלה, ולא מתוך מעשה חסד, אלא כחלק מחובותיו כלפי חברה בעלת ייחוד תרבותי אשר משלמת מסים. בניית מוסדות תורמת לשמירה על המרקם החברתי של כל חברה, ובייחוד זה של החברה הערבית. החוקה שאנו מציעים מבטיחה בנייה של מוסדות נבחרים על ידי המיעוט הלאומי, בלי שהמדינה תהיה עוינת לכך תוך הפרת הזכויות הבסיסיות של אזרחים אלה. אבל אפילו אפשרות זו אינה מבטיחה אי-התפרקות, במקרה שקיימים כוחות חברתיים שתורמים לכך. הפתרון הוא כמובן התנגדות לכוחות אלה.

ההצעה שלנו מבטיחה את זכויות היחיד, גם כאשר המוסדות הנבחרים מממשים את סמכויותיהם על פי החוקה המוצעת. מוסדות אלה כפופים לערכי החוקה הבסיסיים, כמו כבוד האדם, חירותו ושוויונו.

התפרסם מסמך לגבי "החזון העתידי" של החברה הערבית, ומסמכים נוספים נמצאים בשלבי הכנה. החשיבות של מסמכים אלה נעוצה בכך שכל אחד מהם, על פי מיקומו ומומחיותו, תורם לדיון על מעמדה ומקומה של החברה הערבית הפלסטינית בהקשרים ההיסטוריים, הסוציו-אקונומיים והחוקיים. מסמכים אלה מופצים בספירה הציבורית וראויים לדיון.

כן. המטרה היא לנהל דיון רציני עם האליטות בחברה היהודית. אליטות אלה דורשות מהחברה הערבית לבחור בין שתי חלופות: החלופה הראשונה היא לקבל את המצב הקיים, כלומר העדר חוקה דמוקרטית וביטחונות מזעריים ובלתי מספקים לזכויות באמצעות בית המשפט העליון. החלופה השנייה היא הדרישה לאמץ חוקות שנותנות הכשר לשוליות של האזרחים הערבים ואינן מבטיחות להם מינימום של שוויון וצדק. בנוסף לכך אנו מתכוונים לנהל קמפיין לגיוס מומחים בינלאומיים בתחומי זכויות האדם והמשפט החוקתי, לתמיכה בהצעת "החוקה הדמוקרטית" ולהצגתה מעל במות בינלאומיות.

---