ביום, 9.11.2004, דן בג"ץ (בהרכב מורחב של 7 שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק) בעתירה שהגיש ארגון עדאלה באוקטובר 2003 (בג"צ 9289/03), באמצעות עו"ד סוהאד בשארה, בשם הארגון ובשם הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות, בדרישה לבטל את החלטת מינהל מקרקעי ישראל מס' 952, אשר מעניקה הנחות בשיעור של 90% בדמי החכירה לקרקע לבנייה לחיילים משוחררים, בישובים באזורי הגליל והנגב, הכוללים עד 500 יחידות דיור, והכלולים באזורי עדיפות א' ו ב'. רשימת הישובים בהם ניתן לקבל את ההנחה כללה תחילה כ- 423 ישובים יהודיים בגליל ובנגב, ללא אף ישוב ערבי.

בדיון הדגישה עו"ד בשארה כי תנאי השירות הצבאי הנו תנאי מפלה כנגד אזרחי המדינה הערבים, על בסיס שיוכם הלאומי, מאחר ואזרחי המדינה הערבים, בד"כ פטורים משירות צבאי ובפועל אינם משרתים בצבא. עוד הוסיף עדאלה, כי היות וההטבות המוענקות על פי חוק קליטת חיילים משוחררים – 1994 הנן רחבות באופיין ומהותן ביחס לחוק חיילים משוחריים-1984, והיות וחוק קליטת חיילים משוחררים מקצה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה (80 מיליון שקל נכון לינואר 2004) לסיוע נוסף לחיילים משוחררים, אזי כל הטבה המוענקת בנוסך להטבות אלה שבחוק, יש בה בכדי להוציא את אזרחי המדינה הערבים מתחולתה ומפלה כנגדם.

במהלך הדיון, בית המשפט העליון מתח ביקורת על הכללת קריטריון השירות הצבאי, בציינו כי תנאי זה מפלה כנגד אזרחי המדינה הערבים, וביקש מפרקליטות המדינה להסביר את הכללת הקריטריון כתנאי לקבלת ההטבה. עוד ביקש בית המשפט העליון הסבר אודות קריטריון גודל הישוב ומספר יחידות הדיור שבו.

פרקליטות המדינה טענה בתשובה, כי ביסוד ההחלטה ישנן שתי תכליות, האחת: לחזק את הישובים הקטנים באזורי עדיפות לאומית, והשניה: להטיב עם החיילים המשוחררים אשר לפעמים "מסכנים את חייהם" במהלך שירותם הצבאי. מנגד, טען עדאלה, כי החלטת המינהל בעניין זה הנה שרירותית וכי המשיבים לא הביאו כל נתונים אודות מצבם הסוציו-אקונומי של ישובים אלה התומכים בטענה כי הם אכן זקוקים לסיוע. בנוסף טען עדאלה, כי החלטת הממשלה המפלה בעניין חלוקת המדינה לאזורי עדיפות, מוציאה מתחולתה ישובים ערבים קטנים המסווגים באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר ואשר סובלים מצפיפות יתר.

יצוין, כי בתגובת המדינה לעתירה, טענה פרקליטות המדינה, כי לאחר בחינה נוספת בכל הנוגע לרשימת הישובים עליהם חלה ההחלטה, נמצא כי נפלו שיבושים ברשימות שפורסמו, ובכלל זאת לא נכללו בהם מספר יישובים ערביים, העונים על הפרמטרים הגיאוגרפיים שנקבעו בהחלטה. ועל כן, הודיעה הפרקליטות על הוספת 15 יישובים ערבים קטנים לרשימה והם: אל עוזייר, רומאנה, ניין, טייבה, מוקייבלה, סנדלה, שיח דנון, עין אל-אסד, סלמה, כמאנה, חוסינה, ראס אלעין, דמיידה, סואעד חמירה וואדי אלחמאם. לעניין זה ציין עדאלה, כי הוספה זו של הישובים היא חסרת משמעות אופרטיבית, היות וקריטריון השירות הצבאי יחסום תחולת ההחלטה על אזרחי המדינה הערבים כאמור.

יתירה מזו, טען עדאלה, כי המשיבים כשלו בהסברת הקשר בין קריטריון השירות הצבאי לצורך מתן ההטבה, לבין מהות ההטבה המעניקה כאמור הטבות ניכרות בחכירת קרקע מדינה, לצורך עידוד ההתיישבות בנגב ובגליל. כך גם כשלו המשיבים בלתת הסבר אודות אי הענקת ההטבה לכלל הציבור. עוד נטען בהקשר זה, כי השרירות והקיצוניות של ההחלטה בולט בסתירות הפנימיות בהחלטה ובהעדר כל הגיון בה. כך למשל, אין שום קשר רציונאלי, הגיוני או סביר בין תנאי הסף המתייחס לחיילים משוחררים לבין התכלית המוצהרת של ההחלטה המבקשת לעודד מעבר תושבים לגליל ולנגב. חייל משוחרר ועשיר מהגליל יכול לזכות בקרקע כמעט בחינם, ולאחר חמש שנים ימכור את זכויותיו לאחר, לכל אדם אחר אף מי שהורשע בגין השתמטות מהשירות בצבא, לפי מחיר השוק. ואילו תושבי מרכז הארץ שלא שירתו בצבא אך מוגדרים כנזקקי דיור, ומעוניינים לעבור להשתקע בגליל או הנגב, לא יכולים לזכות בהטבה. בכך, חלוקת הקרקע לפי ההחלטה זו גורמת להתעשרותו הגדולה, המפתיעה והמקרית של היחיד שלא נזקק ובמקום שאין בו מצוקת דיור. פרקליטות המדינה טענה לעניין זה, כי אמנם עדיף היה אילו ההטבה ניתנה לכלל הציבור, אלא שהצורך להגביל את קבוצת מקבלי ההטבה נבעה משיקולים תקציביים. על פי אותו היגיון, טען עדאלה, ניתן יהיה לפתור כל בעיה תקציבית על ידי הגבלה שרירותית מתוך שיקולים לא ענייניים, של קבוצת מקבלי ההטבות.

יצויין בנוסף, כי על אף בקשתה של עו"ד בשארה במהלך הדיון לתת צו ביניים בעתירה, המורה למשיבים להימנע מביצוע החלטה 952 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, נשוא העתירה, בית המשפט העליון לא הוציא צו, אולם הוא הוציא צו על תנאי בעתירה.

פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר אחרי הגשת מסמכים נוספים מטעם הצדדים.

יצויין כי עתירה נוספת כנגד החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מס' 952 הנ"ל הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח (בג"צ 10248/03) ואוחדה עם עתירת עדאלה.

לכתב העתירה

עריכת: אווה מוסא, דוברת עדאלה