תגובת עדאלה מיום 25.3.2004
ביום חמישי, 15.11.2004, דן בג"ץ (הרכב: חשין, בייניש וג'ובראן) בעתירה שהגיש ארגון עדאלה בשנת 2001 בשם ועד ראשי הרשויות הערביות ןעיריית נצרת כנגד משרד הפנים, משרד האוצר וראש הממשלה, בדרישה לקבוע קריטריונים ברורים, אחידים, גלויים, ושוויוניים לחלוקת תקציב מענקי האיזון של הרשויות המקומיות בישראל. (בג"ץ 6223/01 הועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות בישראל נ' משרד הפנים). הרכב השופטים החליט, כי העתירה מעלה סוגייה חשובה ועל כן יש להרחיב את הרכב השופטים לשבעה שופטים. טרם נקבע מועד לדיון בעתירה.
התכלית העומדת מאחורי חלוקת מענקי האיזון לרשויות המקומיות הינה הקטנת הגירעון התקציבי שנוצר כתוצאה מגידול בהוצאות לעומת ההכנסות של אותן רשויות, וזאת במטרה לאפשר מתן רמת שירותים מינימלית וסבירה לתושבי הרשות המקומית.
מבדיקה מתברר, כי בהשוואה של רשויות מקומיות בגודל דומה וברמה סוציו אקונומית זהה בשנת 2002, מתברר שרשויות יהודיות בדרום הארץ קיבלו 35% יותר פר תושב מרשויות ערביות ב-2002, ו-59% יותר ב-2003. (ראו: נייר עבודה "אי איזון במענקי איזון: פן מקומי של סדר יום לאומי" מאת: דן בן דוד ויובל ארז)
עו"ד חסן ג'בארין טען, כי יש להחיל קריטריונים שוויוניים בעת חלוקת מענקי איזון לרשויות מקומיות. ביוני 2002 הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למשיבים להסביר מדוע אין להחיל קריטריונים אחידים בדבר הקצאת תקציבי האיזון לכלל הרשויות המקומיות בישראל.
ביוני 2003 התקיים דיון בעתירה ובמהלכו הגישה המדינה הודעה משלימה בה נטען, כי בהצעת התקציב של 2004 יהיה סעיף תקציבי עבור כלל הרשויות המקומיות במדינה. על סמך הודעה זו החליט בית המשפט כי יש לדחות את המשך הדיונים לעתירה כדי לאפשר לצדדים להגיע להסכם בדבר הקריטריונים להקצאת מענקי האיזון בהתאם להודעת המדינה.
בינואר 2004 הגישה פרקליטות המדינה הודעה ובה פירטה נוסחה חדשה לחישוב מענקי איזון. הנוסחה כללה מרכיבים שמטבעם נותנים עדיפות ליישובים יהודיים, דוגמת קליטת עלייה, סיווג אזורי עדאיפות לאומית, סיווג יישובים לקווי עימות וכו'. במקביל, לא ניתן משקל למצב הסוציו-אקונומי של הרשויות המקומיות. בתגובה, טען ארגון עדאלה, כי רוב מרכיביה של הנוסחה המוצעת הינם מפלים בתוצאתם על רקע שייכות לאומית, וכי הנוסחה מגדילה למעשה את הפערים הקיימים ממילא בין הרשויות המקומיות הערביות לבין הרשויות המקומיות היהודיות בישראל הנמצאים באותה קבוצת שוויון. עוד נטען, כי המדינה בחרה בקריטריונים אשר נותנים משקל ניכר לשונות הטבעית בין הישובים הערבים לישובים היהודים בישראל, וכי הנוסחה המוצעת מפלה יותר מהנוסחה הקיימת שהתייחסה אליה העתירה.
העותרים התייחסו בתגובתם למרכיבי הנוסחה וניסו להוכיח כי רוב מרכיביה של הנוסחה הינם מפלים. כך למשל, לפי הנוסחה כל רשות מקומית המסווגת כאזור עדיפות לאומית א' תקבל הוספה של 4% למענק האיזון, במקום שהיישובים הערבים הוצאו ממפת אזורי העדיפות הלאומית. יישובים יהודים שסווגו כיישובים הנמצאים ב"קווי עימות" (התנחלויות בשטחים הכבושים ויישובים בגליל העליון) מקבלים הוספה של 4% במענק האיזון. רשימת הישובים האלה כוללת שלושה ישובים ערבים בלבד. בנוסף, כל היישובים היהודיים מקבלית תוספת של 10% יותר מהיישובים הערבים מכיוון שהם מעניקים שירותים דתיים לפי חוק המועצות הדתיות. יישובים קולטי עלייה מקבלים גם כן 10% תוספת, מקום שהעולים החדשים מקבלים מענקים אינדיבידואליים. במקביל, וכמוזכר לעיל, לא נותנת הנוסחה משקל למצב הסוציו אקונומי של היישוב, שכן הקריטריונים קובעים תוספת הנעה בין 0% עד 4% ליישובים במצב סוציו אקונומי קשה.
ארגון עדאלה הוסיף וטען, כי קריטריונים אלה נוגדים את המטרה העומדת מאחורי מענקי האיזון, ועל כן יש לתת משקל רב לקריטריון מצב היישוב הסוציו אקונומי.
בג"צ 6223/01, ועד ראשי הרשויות הערבים ואח' נגד שר הפנים ואח'
עריכת: אווה מוסא, דוברת עדאלה