ביום רביעי 21.7.2004 אישרה הכנסת (60 בעד, 29 נגד) בצו את הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג- 2003, לחצי שנה נוספת. בעקבות כך, הגיש ארגון עדאלה בקשה לבג"ץ למתן צו ביניים למניעת החלת החוק עד אשר יכריע בג"ץ בעתירה שהגיש הארגון בשנה שעברה לביטול הוראות החוק.

כזכור, החוק אושר בכנסת ביום 31.7.2003, כהוראת שעה לשנה. החוק האמור מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד ליום 12 במאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני יום 12 במאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. ביום 3.8.2003 עתר ארגון עדאלה לבג"ץ בשמם של שתי משפחות שנפגעו מהחוק, וכן בשמם של כל חברי הכנסת הערבים וועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, בדרישה לבטל את הוראות החוק. בית המשפט איחד את הדיון בעתירת עדאלה ובעתירות נוספות שהוגשו לאחר מכן כנגד החוק, ע"י האגודה לזכויות האזרח, סיעת מר"צ, המוקד להגנת הפרט ועותרים פרטניים, וביום 9 בנובמבר 2003 ניתן צו על תנאי בעתירות. נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, העביר את הדיון להרכב הרחב ביותר האפשרי, 13 שופטים. הדיון בעתירות הסתיים בינואר 2004, אך טרם ניתן פסק דין.

בבקשה למתן צו ביניים, שהוגשה באמצעות עו"ד ארנה כהן, נטען, כי פגיעתו הקשה של החוק בזכויות היסוד החוקתיות של נפגעי החוק מחמירה ככל שתחולתו מתמשכת. עדאלה הדגיש, כי הפירוד הכפוי של המשפחות הנפגעות החל עוד קודם לחקיקת החוק, עם קבלת החלטת הממשלה ביום 12 במאי 2002, ובמקצת מהמקרים עוד במרץ 2002, עם החלטת שר הפנים על הקפאת הטיפול בבקשות למתן מעמד לפלסטינים.

עוד הודגש בבקשה, כי העתירה מעלה סוגייה עקרונית ביותר בדבר אי חוקתיות החוק הנדון והיא מבססת את טיעוניה המפורטים על הפסיקה העליונה, המשפט המשווה והמשפט הבינלאומי. "סיכויי העתירה להתקבל הינם גבוהים בשל הפגמים החוקתיים החמורים שיש בחוק ובתהליך החקיקה, חומרת הפגיעה בזכויות חוקתיות, ובעיקר בשל היות החוק מתנה את מתן המעמד בשייכות האתנית של בן הזוג של האזרח", נטען בבקשה.

עוד נטען בבקשה, כי הארכת תוקף החוק, העומד לבחינת בית המשפט, חותרת תחת טענת הפרקליטות, בתגובתה לעתירה, כי המדובר בחוק חוקתי ומידתי בהיותו זמני ותקף לשנה בלבד. "טענת המשיבים, כי המדובר בהוראת שעה לשנה אחת בלבד הופרכה", טענה עו"ד כהן, והממשלה לא הצביעה על נסיבות מיוחדות כלשהן המצדיקות את הארכת תוקף החוק, על אף הפגיעה החמורה בזכויות חוקתיות וזכויות יסוד בסיסיות.

עוד נטען בבקשה, כי מאזני הנוחות נוטים לטובת המבקשים ותומכים במתן צו ביניים. "המשך הפעלת החוק יגרום למשפחות הנפגעות ממנו נזק וסבל קשים ביותר ובלתי הפיכים. לעומת זאת לא יגרם כל נזק למשיבים מאי הפעלתו, שהרי הנוהל הכללי למתן מעמד בישראל, מכח סעיף 7 לחוק האזרחות, קרי ההליך המדורג להתאזרחות בני זוג, אשר קדם לחוק, נותר בעינו וממשיך להיות מופעל [ע"י שר הפנים] בבקשות למתן מעמד בישראל המוגשות ע"י אזרחים ישראלים הנשואים לאזרחי מדינות חוץ", נטען בבקשה. בנוסף, נטען, כי ההליך המדורג קובע שההחלטה בבקשה תתקבל, בין היתר, "בכפוף להעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה". על פי הנוהל שר הפנים רשאי לקיים בדיקות ולסרב בקשות למתן מעמד ו/או לבטל מעמד שניתן, וזאת על בסיס בדיקה אינדיבידואלית, החל ממועד הגשת הבקשה ובמשך כל ארבע וחצי השנים של בחינת הבקשה למתן מעמד.

יצויין כי עוד בטרם ההצבעה על החוק, ארגון עדאלה פנה לחברי הממשלה, ביום 14.7.2004, ואל חברי הכנסת, ביום 18.7.2004, בבקשה להצביע נגד ההצעה להאריך את תוקפו של החוק.

הצעת חוק גזענית נוספת אושרה ע" הכנסת בקריאה טרומית

ביום 21.7.2004, אישרה הכנסת, בקריאה טרומית, הצעת חוק גזענית נוספת (ברוב של 59 בעד, 28 נגד ו- 7 נמנעים) הצעת חוק לתיקון חוק הכניסה לישראל (תיקון - סמכויות שר הפנים) התשס"ד-2004 (פ/2353).

הצעת חוק זו הונחה על שולחן הכנסת ביום 14 ביוני 2004, כהצעת חוק פרטית, והיא נועדה לשלול את שיקול הדעת של שר הפנים במתן אשרות לתושבות קבע ותושבות ארעית ממי ששהה בישראל ללא היתר, שבקשתו לקבלת מעמד סורבה בעבר או שבקשתו נסמכת על קרבה למי שקיבל מעמד בישראל מכח קרבה משפחתית לאזרח או תושב.

בנוסף, הצעת החוק מקימה סמכות לשר הפנים לקבוע מכסה מוגבלת של אשרות לתושבות ארעית ולתושבות קבע שינתנו על ידו בכל שנה, וכן סמכות להגביל את מספר האשרות שינתנו למי שמבקשים מעמד בישראל מכח נישואיהם לאזרחים ישראלים. תכלית הצעת החוק הינה "דמוגרפית", כפי שצויין מפורשות בדברי ההסבר לה.

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה ביום 27 ביוני 2004, ברוב של ארבעה חברים כנגד דעתו החולקת של שר הפנים, על תמיכת הממשלה בהצעת החוק. שר הפנים הגיש ערר לממשלה על החלטה זו, בו ציין, בין היתר, כי "מספר רעיונות המופיעים בהצעת החוק הם בלתי ראויים ועלולים לגרום לכשל חמור". ביום ראשון, ה-18 ביולי 2004, דנה הממשלה בערר שהגיש שר הפנים, והחליטה לדחותו ולתמוך בהצעת החוק.

לאחר אישור ההצעה על ידי הממשלה, פנה ארגון עדאלה, ביום 20.7.2004, באמצעות עו"ד ארנה כהן, אל חברי הכנסת וביקשם להתנגד לחוק בהצבעה הטרומית. במכתב טען הארגון, כי החוק המוצע ישלול כל אפשרות למתן מעמד בישראל לבני זוג והורים של אזרחים רבים; החוק יפגע באלפי משפחות של אזרחים ישראלים הנשואים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה וכן באזרחים הנשואים לעובדים זרים ולאזרחי מדינות חוץ; החוק יגרום לפירוד כפוי של אזרחים ממשפחתם, תוך הפרה חמורה של זכויותיהם החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומעוגנות באמנות הבינלאומיות שישראל הינה צד להן. עוד נטען, כי חוק המוצע הינו בלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה. הוא אינו מידתי בהיותו בלתי סביר באופן קיצוני, שרירותי וגורף. הוא מפר את עקרונות היסוד של משטר דמוקרטי.

יודגש, כי גם כיום הסמכות של שר הפנים לסרב לתת מעמד בישראל לבני זוג של אזרחים ותושבים הינה רחבה יתר על המידה, ורבים מאד המקרים בהם שר הפנים מסרב ליתן מעמד בישראל לבני זוג, ילדים וקרובי משפחה של אזרחים ותושבים תוך הפרת זכויותיהם החוקתיות. החוק המוצע מחמיר אף יותר את הפגיעה הקשה הקיימת בזכויות יסוד החוקתיות של אזרחי המדינה ותושביה.

 לדוח המיוחד על איחוד משפחות