לפניית עדאלה מיום 7.7.2004
ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל פנה ביום רביעי, 7.7.2004, לנציב בתי הסוהר, מר יעקב גינת, וליועץ המשפטי לממשלה, מר מני מזוז, בדרישה להורות לכל הסוהרים על כל דרגותיהם בבתי הכלא בכלל, ובשטה ובגלבוע בפרט, להימנע מעריכת חיפושים בלתי חוקיים על גופם הערום של האסירים, במיוחד המסווגים כביטחוניים, וכן להימנע כליל משימוש בכוח כלפי האסירים.
הפנייה באה בעקבות תלונות רבות של אסירים המסווגים כביטחוניים שהגיעו למשרדי עדאלה, על האלימות המופרזת אשר נוהגים כלפיהם הסוהרים בבתי הכלא שטה וגלבוע במיוחד, דבר אשר הסב להם נזקים גופניים.
מבירור שנעשה עם כמה אסירים בכלא שטה הסתבר, כי רוב המקרים שבהם הותקפו האסירים באכזריות על ידי הסוהרים היו אותם מקרים שבהם הסוהרים ביקשו לערוך חיפוש חזותי על גופו העירום של האסיר והאחרון היה מסרב לכך היות ומדובר בצעד בלתי חוקי שנועד להשפילו ולא יותר. עוד נמסר לארגון עדאלה, כי לאחרונה כל אסיר המבקש לצאת מהתא שלו ולבקר אצל רופא בית הכלא מתבקש לפשוט את כל בגדיו ולאפשר לסוהרים לערוך עליו חיפוש ללא סיבה מוצדקת. הדבר, נטען בפנייה, הפך לנוהל שיטתי על אף שאין לו עיגון באף הוראת חוק.
כך למשל נמסר לארגון עדאלה, כי אחד האסירים נשאל באם ידוע לו מה הגובה שלו. משהשיב האסיר בשלילה, ציוו עליו כמה סוהרים, כשלושה במספרם אם לא יותר, להתפשט ולשכב על הרצפה. האסיר נאלץ בלית ברירה להתפשט ולשכב על הרצפה. אז החלו הסוהרים למדוד את גובהו של האסיר הנ"ל על-ידי ספירת המרצפות עליהם השתרע גופו של האסיר.
יצוין, כי בחודש ספטמבר 2003, פנה ארגון עדאלה אל שירות בתי הסוהר בעניינו של האסיר אבראהים סאלח אשר הוכה באכזריות על ידי הסוהרים בכלא שטה מאחר וסירב להתפשט באופן מוחלט. תלונה בעניינו הוגשה זה מכבר ע"י ארגון עדאלה ליחידת חקירת הסוהרים, יח"ס, ומפרקליטות מחוז הצפון נמסר לעדאלה, כי טרם הוחלט אם יש מקום להגיש כתב אישום נגד חמשת הסוהרים המעורבים בתקיפתו של מר סאלח. גם מר סאלח בזמנו הלין על כך, כי הוא נחשף לאלימות פיזית קשה ועד זוב דם משסירב להיענות לבקשת הסוהרים להתפשט כליל, בנסיבות שבהן הוא לא עורר חשד כלשהו ולא היתה הצדקה לכך.
הסמכות לביצוע חיפושים לסוגיהם על גופם של האסירים מתבססת בעיקר על האמור בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד) התשנ"ו – 1996. דברים דומים נאמרו אף בפקודות בתי הסוהר. שתי הוראות החקיקה הנ"ל מכילות פירוט אודות הדרך שבה יעשה חיפוש על גופו של אסיר.
הסמכות לערוך חיפוש חזותי על גופו העירום של האסיר נתונה אך ורק לקצין שרות בתי הסוהר וזאת רק כאשר מתעורר חשד שרמת ודאותו היא סבירה, כי אותו אסיר מחביא בבגדיו או בכליו חפץ אסור. עו"ד עביר בכר טענה בפנייה, כי הנהגת מדיניות לפיה כל אסיר המבקש להיבדק על-ידי רופא חייב לעבור חיפוש בעירום קודם לכך, הנה בלתי חוקית בהיותה סותרת בריש גלי את הוראות החוק המגדירות בדיוק אימתי קמה לסוהר סמכות לערוך בדיקה חזותית על גופו העירום של האסיר. "מלבד הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של האסיר" נטען בפנייה, "מדובר בפגיעה קשה בשלטון החוק אשר ביטויו כידוע, לא בשלטונם של שרות בתי הסוהר ופקודיו לפעול לפי שיקוליהם ומאווייהם, אלא בכך שהוא נשען על נורמות יציבות המחייבות כל רשות ציבורית באותה מידה וללא הבחנה".
יודגש, כי על פי פקודת בתי הסוהר, ביצוע חיפוש חזותי על גופו העירום של האסיר יעשה רק בכפוף להסכמתו. היה והאסיר התנגד, לא יערך חיפוש על גופו אלא בכפוף להסכמה בכתב שניתנה מקצין שרות בתי הסוהר וזאת לאחר שניתנה לאסיר הזדמנות לטעון בפני קצין בית הסוהר את סיבת הסירוב כי יעשה חיפוש על גופו העירום. ובאם החליט קצין בתי הסוהר כי יש מקום לערוך חיפוש חזותי על גופו העירום של האסיר, חובה עליו להודיע לאסיר כי ייתכן וישתמשו נגדו בכח סביר אשר מטרתו הנה קיום הבדיקה ותו לא.
"למצער", נטען בפנייה, "בכל המקרים שהובאו בפנינו לא קוים כלום מהוראות החוק הנ"ל ". עו"ד בכר טענה, כי תלונותיהם של האסירים מעידות על כך כי הם מתבקשים להתפשט חדשות לבקרים, מבלי שתוצג בפניהם הסכמה בכתב של קצין בית הסוהר ומבלי לאפשר להם להעלות את טענותיהם כנגד החיפוש. נהפוך הוא, ברגע שהאסיר מנסה להעלות את השגותיו הסוהרים מפליאים בו את מכותיהם, מפשיטים אותו בכוח ממשיכים להכותו לאחר שבגדיו הוסרו מעליו בכוח ובניגוד לרצונו.
יצוין, כי סוגיית החיפוש החזותי על גופו העירום של האסיר הובאה בפני בית הדין האירופי לזכויות האדם ביותר מהזדמנות אחת. בית הדין האירופי קבע באופן חד משמעי, כי חיפוש על גופו העירום של האסיר יעשה אך במקרים שבהם מתעורר הצורך לכך לשם שמירה על ביטחון בית הכלא ועל מנת למנוע ביצועה של עבירה. בית הדין אף קבע, כי ביצוע חיפוש על גופו העירום של האסיר בצורה בלתי חוקית וכדרך שבשגרה מהווה עינויים בהיותו נוגד את סעיף 3 לאמנה האירופאית לזכויות האדם האוסר עינויים
ארגון עדאלה ציין, כי האסירים המסווגים כביטחוניים כלואים בתנאי אבטחה כבדים והגבלות חמורות על חופש התנועה שלהם והקשר שלהם עם העולם החיצוני, ועל כן תמוה ביותר מדוע נאלץ אסיר המסווג כביטחוני להיות נתון לבדיקות קפדניות ובלתי חוקיות.
בפנייה הודגש, כי החיפוש על גופו העירום של האסיר גורם לפגיעה קשה בזכותו לכבוד ולפרטיות ועל אחת כמה וכמה שזה נעשה בצורה בלתי חוקית
עוד נטען בפנייה, כי פקודת שירות בתי הסוהר אומנם מתירה שימוש בכוח כלפי אסיר המתנגד לחיפוש אולם התנאי הוא, כי החיפוש כשלעצמו יהיה חוקי. "מכאן" נטען, כי "שימוש בכוח, לרבות סביר, כלפי אסיר המתנגד לחיפוש בלתי חוקי, איננו חוקי בעליל". בנוסף נטען, כי מסתמנת מגמה להשתמש בתירוץ "סירוב האסיר להתפשט" כעילה להתנפלות אלימה וחסרת רסן על האסירים על מנת "לחנכם" "ללמדם לקח" ולמען "יראו וירָאו".
על כן, טען ארגון עדאלה, כי סוהרי בתי הסוהר חורגים באופן שיטתי וקיצוני מסמכותם על-פי דין בכך שהם עורכים חיפושים בלתי חוקיים על גופם העירום של האסירים; מבזים אותם ומפעילים כח בלתי מידתי ובלתי סביר ללא הרשאה וסמכות שבדין.
עוד נטען, כי העלמת העין מהמתרחש בבתי הכלא, ובמיוחד בכלא שטה, ואי עריכת חקירה מקיפה ואינטנסיבית והימנעות מהעמדת האחראים לדין, תעודד סוהרים ומפקדים אחרים לנהוג כלפי האסירים והעצירים הנתונים למרותם בביזוי, השפלה ובאלימות מיותרת; וכן תגרום להישנותם של אירועים שבהם מתנכלים סוהרים לאסירים תוך ניצול לרעה ושלא כדין את מעמדם והכוח אשר ניתן בידיהם. על כן, דרש ארגון עדאלה בפנייתו מנציב בתי הסוהר להורות לכלל הסוהרים להימנע מחיפוש חזותי על גופם העירום של האסירים השוהים בבתי הסוהר וכן להימנע משימוש בכוח נגד האסירים. כמו כן, נדרש נציב בתי הסוהר להיזקק לסמכותו לפי סע' 131א (א) לפקודת בתי הסוהר ולהורות על מינוי ועדת חקירה מיוחדת ולחקור את כל הסוהרים המעורבים בתקיפת האסירים ובאילוצם להתפשט בניגוד לחוק, ולהעמידם לדין פלילי ומשמעתי.
בתגובה ראשונית למכתב ששלח משרד המשפטים, ביום 22.7.2004, הוא הודיע, כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומנהלת המחלקה הפלילית עומדות לבקר בבית הכלא על מנת לבדוק את הנושא, ובין היתר, לפגוש את האסירים שנפגעו ולשמוע את תלונותיהם.