| לעתירות שהגשנו לבג"ץ בעשור הקודם, בשמם של ארגונים ערביים שונים בתחום החינוך, יש שני מאפיינים עיקריים: הראשון הוא העיסוק בקיומה של זכות הגישה לחינוך, כגון העדר בתי ספר באזורים מסוימים, ובמיוחד בנגב, העדר קיומם של גני ילדים, סלילת כבישים לבתי ספר, הסעות לבתי ספר מרוחקים, חיבור בתי ספר לתשתיות וכו'. השני הוא העיסוק באפליה ישירה בתקציבים, כגון תחולתן של תוכניות אגף שחר ללימודי העשרה על תלמידים יהודים בלבד, סיווגם של 553 יישובים כאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך, שביניהם רק ארבעה כפרים ערביים קטנים, ועוד. בחודש שעבר הגשנו עתירה מסוג אחר, בשמם של הורים ערבים מחיפה. עתירה זו דורשת להקים בית ספר ערבי ממלכתי ייחודי לאמנות. כיום קיימים כ-25 בתי ספר ייחודים לאמנות ברחבי הארץ, אך אין ביניהם ולו בית ספר ערבי אחד. עתירה זו יכולה ללמד על מידת האפליה שממנה סובלת מערכת החינוך הערבית בישראל ועל הפער התהומי בינה לבין מערכת החינוך העברית. בעת שמשרד החינוך תומך בעשרות בתי ספר ייחודים ממלכתיים בתחומים מגוונים: אמנות, מוסיקה, דמוקרטיה, מדע, טכנולוגיה, ניהול עצמי, תקשורת וכו', הגופים הערביים עדיין נאבקים על עצם הקמתם של בתי ספר יסודיים רגילים.
|
