התגובות
של המוסדות הרשמיים הישראליים למסמכי החזון הערביים היו היסטריות. תגובות
אלו הן ממאפייניו של כל משטר קולוניאלי, שרואה בכל קריאת תיגר על מבנהו
החוקתי, המושתת על יסודות הדיכוי, איום אסטרטגי. כזו היתה תגובת משטר
האפרטהייד בשנות החמישים של המאה העשרים, אז הציע הקונגרס הלאומי האפריקאי
את הצ'רטר של החירות, שביקש להפוך את דרום אפריקה למדינת כל
אזרחיה. במהלך שנת 1956 רוב מנסחי הצ'רטר הואשמו בבגידה והועמדו
לדין. בשנת 1996
נהפך הצ'רטר לחלק מהמבוא לחוקה החדשה
של דרום אפריקה. התגובות
במישור הבינלאומי למסמכי החזון הערביים, הנשענים על נורמות בינלאומיות
בדבר זכויות האזרח וזכויות האדם, היו אוהדות, מעודדות ותומכות. על כן
ציינה הפילוסופית ג'ודית בטלר מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, בצדק, כי
הטיוטה של "[החוקה הדמוקרטית של עדאלה] מציעה הפרדה שיטתית בין מדינה
ללאום, ומבחינה זו היא תואמת את התפיסה הפוליטית של חנה ארנדט". עם פרסום
הטיוטה הכריז ארגון עדאלה כי יקיים דיון לגיבוש הנוסח
הסופי של החוקה הדמוקרטית. בימים אלה מכין עדאלה קבוצות דיון, שבהן ישתתפו
פעילים, אקדמאים ואינטלקטואלים פלסטינים מן המולדת ומן הגולה, יהודים
ישראלים ומומחים בינלאומיים, שיסקרו הערות והצעות חדשות לקראת הכנת הנוסח
הסופי של הצעת החוקה. אחת ההצעות הרציניות שיידונו היא הפיכת הטיוטה לחוקה
דמוקרטית של משטר על-לאומי בכל פלסטין ההיסטורית. האמנה האירופית לזכויות
האדם יכולה לשמש דוגמה טובה לדיון זה. זו תהיה אחת מהפעילויות שלנו ב-2008
לקראת
שישים שנה ל"אל-נכבה".
