אחריות לפשעי מלחמה בעזה

מאמר

הזכות לתעסוקה

הזכות לחינוך

זכויות אסירים

קרקעות ותכנון

ב-27 בדצמבר 2008 פתחה ישראל במתקפה צבאית רחבת היקף על רצעות עזה. המבצע, שכונה "עופרת יצוקה", נמשך 23 ימים והוגדר אחד המבצעים הגדולים והרחבים ביותר שניהל הצבא הישראלי בכל 42 השנים שבהן היתה הרצועה נתונה לכיבוש ולשליטת ישראל. היקף הפגיעה באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית היה חסר תקדים. נזק רב נגרם לבתי מגורים, למפעלי מסחר ולתשתיות הציבוריות.

אזרחי ישראל הפלסטינים יצאו לרחובות בהמוניהם, כדי למחות נגד המתקפה הצבאית ולהתקומם נגד הפגיעות הקשות באוכלוסייה האזרחית בעזה, שאירעו מדי יום ביומו. לקולות המחאה של האזרחים הערבים הצטרפו ישראלים שהתנגדו למתקפה הצבאית וביקשו אף הם לממש את זכותם למחות נגדה ולדרוש את הפסקתה. 

הדו"ח שלפניכם מתאר את האופן שבו הגיבו רשויות אכיפת החוק על מחאתם של המתנגדים למתקפה הצבאית על עזה. הדו"ח חושף כיצד הפכו המשטרה, הפרקליטות, השב"כ, בתי המשפט ואפילו מוסדות אקדמיים מסוימים את המעצר לשיטה קלה ומהירה לדיכוי מחאתם של המתנגדים למתקפה הצבאית ומצביע על הקלות שבה אפשר לשלול לשווא את חירותו של מפגין.

מחברות הדו"ח הן עורכות הדין עביר בכר ורנא עסלי מעדאלה המשך..