| אנו
מציינים היום את יום האסיר הפלסטיני, במחאה על המשך החזקתם של למעלה מעשרת
אלפים אסירים פלסטינים בידי ישראל. מאז 1948 ממשיכה ישראל להשתמש בשלילת
חירותם של הפלסטינים כערובה להשגת יעדיה הלאומיים והמדיניים. עינויים
בחקירה נמשכים גם בימינו, משפטי סרק צבאיים ללא הליך הוגן עדיין מתנהלים
וההעברה הבלתי חוקית של האסירים משטחי מגוריהם אל שטחי המדינה – בניגוד
לאמנות הבינלאומיות – עדיין מתנהלת באין מפריע. משטר החיים בבתי הכלא שבהם
כלואים הפלסטינים מבוסס על הפרדה, שאיננה שונה מההפרדה בין השחורים ללבנים
בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. להבדיל מדרום אפריקה, שבה ההפרדה ננקטה
ישירות נגד השחורים, ההפרדה בבתי הכלא בישראל נעשית בעקיפין. אמצעי
ההפרדה
העיקרי הוא ההגדרה "אסיר ביטחוני". הרוב המוחלט כמעט של אסירים המסווגים
תחת הגדרה זו הם פלסטינים. ההגדרה "אסיר ביטחוני" משמשת כסות להפרדה
הגזעית בין האסירים בכל הנוגע לתנאי המחיה בבית הכלא. בדרום אפריקה, גזעו
של האסיר השחור שימש, למשל, כנימוק לאי זכאותו למזון בכמויות דומות לאלה
שהיו מנת חלקו של האסיר הלבן; בישראל משמשת הגדרתם של הפלסטינים "אסירים
ביטחוניים" נימוק לשלילת זכאותם למיטה ואף להימנעות מפעולות הדברה וחיטוי
בתאיהם (ראו תקנה 22 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)
(תנאי אחזקה במעצר), התשנ"ז-1997). הגדרתם של האסירים הפלסטינים "אסירים
ביטחוניים" נהפכה לכלי עזר, המשמש את המדינה על כל רשויותיה לקידום תפיסה
אידיאולוגית המבוססת על משטר הפרדה, שרואה בפלסטיני חפץ דומם שמקומו
מאחורי חומות, גדרות וסורגים בלבד.
|
