|
|
| חדש! |
|
| מחברות עדאלה, גיליון מס' 5, אביב
2009 – על ההפללה |
|
 |
|
גיליון
זה של מחברות עדאלה פותח את דפיו לבחינת הדרכים שבהן מדינת ישראל מתייחסת
לצורות שונות של פעילות פוליטית והתנגדות כאל עבירות פליליות, בעילות של
"עבירות ביטחוניות" או "טרור".
בעוד שתכלית פעילותה של מערכת המשפט הפלילי נתפשת בדרך כלל כהרחקת
"עבריינים" מכלל הציבור, מדינות מנצלות אותה לא אחת לצרכים אחרים. אלה
נעים בטווח שבין תכליות כלליות, כמו יצירת גוף אזרחים צייתני, לבין יעדים
מיוחדים כמו בלימת גלי הגירה או דיכוי קבוצות "בלתי רצויות". על אלה
נמנות, בין השאר, קבוצות שחבריהן מאמינים בדתות מסוימות או אוחזים בהשקפות
פוליטיות מסוימות, בעלי נטיות מסוימות או סובלים מנכויות נפשיות. מדינות
גם מנצלות את החוק הפלילי כדי להגביל את תנועותיהן של אוכלוסיות מסוימות
בתוך גבולותיהן (חוקי המעבר בדרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד הם דוגמה לכך),
כדי לאסור נישואים בין-גזעיים (לדוגמה, "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד
הגרמני" בגרמניה הנאצית, והחוק שאסר על נישואי תערובת בארצות הברית עד
1967) וכדי למנוע את כניסתן של קבוצות לאומיות מסוימות לתחומן (לדוגמה,
החוק הישראלי למניעת הסתננות מ-1954).ישראל
גם משתמשת במערכת המשפט הפלילי כאמצעי להדרת מעשים וביטויים פוליטיים של
אזרחיה הפלסטינים מהספירה של הפעילות הלגיטימית, ואגב כך מאיינת את הממד
הפוליטי של מעשים וביטויים כאלה. באופן דומה בתי משפט ובתי כלא צבאיים,
הפועלים בכוח גלוי וחשוף כדי להתלות זכויות מסוימות, ממלאים תפקיד מרכזי
ביצירת התייחסות פלילית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית של השטחים הפלסטיניים
הכבושים ובדיכוי התנגדותה לכיבוש. עוד =>
|
|
| הזמנה |
|
 |
|
אנו גאים לארח את:
נעמי
קליין
|
|
| דו"ח חדש |
|
 |
|
| עינויים של ילדים פלסטינים והתעללות |
|
|
