עדאלה: משפטו של ג’בארין הוא משפט פוליטי שמטרתו להפליל את המחאה נגד המלחמה
במהלך יום החקירה השני, התמקדו נציגי הפרקליטות בסיסמאות שנאמרו במהלך ההפגנה, בניסיון להציגן כקריאות הסתה – זאת ללא בסיס ראייתי. החקירה נסבה סביב סיסמאות מסורתיות שנאמרות מזה עשורים על-ידי הציבור הפלסטיני בתוך הקו הירוק, הקוראות להסרת המצור מרצועת עזה, להפסקת הלחימה ולהבטחת כבוד וחירות אנושיים, לצד אמירות דתיות שגרתיות. סיסמאות אלו מעולם לא הובילו למעצרים, אך בהליך הנוכחי נעשה ניסיון להשתמש בהן ככלי להרשעה.
באמצעות השאלות שהופנו, ניסתה הפרקליטות לקשור בין הדרישה להפסקת המלחמה לבין תמיכה באירועי השבעה באוקטובר, תוך התעלמות מוחלטת מהקשר האמיתי של ההפגנה – מחאה בעקבות הפצצת בית החולים אל-מעמדי בעזה. בנוסף, הפרקליטות התעלמה מהבהרות שמסר מוחמד ג’בארין במהלך עדותו, בהן הדגיש את ההבחנה בין אזרחים ללוחמים, והכחיש כל קשר בין הקריאות שהושמעו להפגנה לבין כל פעולה צבאית. למרות זאת, חזר התובע שוב ושוב על ניסיונות לקשור את הדברים לאירועים ביטחוניים.
ג’בארין עצמו אמר במהלך הדיון כי נושא ההפגנה היה חד וברור: דרישה לסיום המלחמה והזדהות עם אזרחים חפים מפשע. הוא הדגיש כי אין לטשטש את הגבול בין אוכלוסייה אזרחית לצדדים הלוחמים, וציין כי ההפגנה אורגנה באחריות, תוך שמירה על אופייה השקט ונמנעות מעימותים.
למרות ניסיונות הפרקליטות, לא הצליחה המדינה להוכיח כל קשר בין הנאשם לבין אירועי השבעה באוקטובר, ואף הודתה במפורש כי לא היה זכר לכך בדבריו של ג’בארין או בסיסמאות שנשמעו במהלך ההפגנה. עובדה זו מוכיחה באופן ברור כי מדובר במשפט פוליטי מובהק, שמקורו בהתנגדות לגיטימית למלחמה.
בהתייחסות שפרסם מרכז עדאלה נמסר כי מהלך הדיון מלמד שמדובר ברדיפה פוליטית לכל דבר, שמטרתה להעניש אזרחים בגין עמדותיהם ולא בשל מעשים קונקרטיים – בניגוד לעקרונות היסוד של המשפט הפלילי, שבו נשפט אדם לפי מעשיו ולא לפי דעותיו הפוליטיות. המרכז הוסיף כי השופט עצר מספר שאלות של הפרקליטות שלא נגעו כלל לכתב האישום, דבר שמעיד על חולשת התיק.
לסיכום, נמסר מעדאלה: "מה שאנו עדים לו הוא שימוש במערכת אכיפת החוק והתביעה ככלי להפללת מחאה פוליטית ולפגיעה בזכויות יסוד המעוגנות במשפט המקומי והבינלאומי – ובראשן הזכות לחופש הביטוי וההפגנה."
