בית המשפט הורה למדינה להשיב לשני דייגים תושבי עזה 150,000 שקלים שהופקדו כערובה לסירותיהם שהושמדו על ידי הצבא הישראלי
בית המשפט לימאות בחיפה קבע ביום 13.10.25 כי על המדינה להשיב סכום של 150,000 שקלים לשני דייגים, תושבי רצועת עזה. בחודשים פברואר ונובמבר 2022 נתפסו בידי חיל הים הישראלי שתי סירות השייכות לג'האד ומחמד הסי, שניהם בני אותה משפחת דייגים ותיקה מהרצועה.
לאחר תפיסת הסירות ע"י הצבא הישראלי והעברתן לישראל, פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית הדין לענייני ימאות, בבקשה ראשונה מסוגה לאפשר לה להחרים את הסירות לצמיתות, וזאת על בסיס חקיקה מלפני יותר מ- 160 שנה. המדינה טענה בבקשתה כי הסירות הוחרמו בשל הפרה של ההגבלות שקובעת ישראל על האיזור המותר לדיג מול חופי עזה. מנגד, ארגוני זכויות האדם "גישה" ו"עדאלה", שמייצגים את הדייגים, טענו כי ההגבלות שישראל כפתה בשטח הימי של עזה אינן חוקיות על פי הדין הבינלאומי, וכי מלכתחילה לא היתה לישראל סמכות לתפוס סירות העוסקות בדיג, ובוודאי שלא להחרים אותן לצמיתות.
במהלך הדיונים בתיק, קיבל בית המשפט את בקשת הדייגים וקבע בצו ביניים כי שתי הסירות יושבו לבעליהן, בכפוף להפקדת ערבויות בסך 150,000 שקלים, והתחייבות להשיב את הסירות לישראל למקרה שבית המשפט יקבל את עמדת המדינה. הסירות הושבו לבעליהן כשהן במצב גרוע ובלא כל הציוד שהיה עליהן בעת תפיסתן. בעקבות ההתקפה הישראלית על תשתיות כלכליות ואזרחיות ברצועת עזה לאחר ה- 7.10, ובין היתר פגיעה אנושה בענף הדייג, שתי הסירות הושמדו על ידי חיל הים הישראלי, בעודן עוגנות בנמל עזה ואף שלא היו מעורבות בלחימה. מצילומי לוויין שפורסמו על ידי Forensic Architecture, שהוגשו ע"י הארגונים לבית המשפט, עולה כי במהלך מתקפות ישראליות ממושכות, הצבא השמיד את כל ספינות הדיג בנמל עזה.
לנוכח השמדת הסירות, הארגונים המייצגים ביקשו מבית המשפט כי יורה על השבת הערבויות. לעומת זאת, המדינה התעקשה לשמור את סכום הערבות בקופתה בטענה כי אין הוכחה שהסירות הושמדו, וכי הנטל להוכיח שאכן כך קרה מוטל על הדייגים, למרות שהם עקרו לדרום הרצועה בעקבות ההתקפות הישראליות הקשות. יתרה מזו, המדינה אף ביקשה להמשיך את ההליך המשפטי הדן בבקשתה להחרים את הסירות לצמיתות.
ביום 13.10.25 פורסמה החלטתו של השופט רון סוקול, לפיה על המדינה להשיב את הערבויות למשיבים. בהחלטתו, קיבל השופט את הראיות שהציגו הארגונים לפיהן הסירות הושמדו, ולכן הדיון בדבר בקשתה של המדינה להחרים את הסירות הוא תיאורטי בלבד. השופט דחה בהחלטתו את עמדת המדינה כי על המשיבים מוטלת אחריות להוכיח שהסירות הושמדו, אף מעבר לראיות שהוצגו: "לא ניתן להתעלם מהנסיבות שבשטח ולדרוש מהמשיבים להביא ראיות טובות יותר בדבר מצב הספינות ובדבר השמדתן. טענת באת כוח המבקשת בדיון כי על המשיבים להביא ראיות ועדויות ישירות, וכי הם יכולים לגשת לנמל ולצלם את מצבן של הספינות היא טענה המתעלמת לחלוטין מהמציאות. אזורים נרחבים בעיר נהרסו וכל מי שמסתובב בעיר עלול להיפגע מאש הכוחות הלוחמים.. בנסיבות אלו אין לדרוש מהמשיבים לסכן את עצמם או אחרים, על מנת להציג ראיות טובות יותר".
מהארגונים "גישה" ו"עדאלה" נמסר בתגובה כי "לאחר פרוץ המלחמה, השמידה ישראל את הנמל ואת הסירות שעגנו בו, דבר שלא מנע ממנה להוסיף חטא על פשע כאשר ניסתה לשים את ידה על כספם של הדייגים שעברו עקירה, רעב וסכנת חיים מתמשכת. יש לברך על פסק הדין האוסר על חילוט הערבויות אשר הוחרמו בניגוד לחוק הבין לאומי, כחלק משורה ארוכה של התנכלויות לדייגי עזה לאורך שנים ארוכות."
