הורשעו בגלל קריאות נגד המלחמה: המקרה של מוחמד ג’בארין ואחמד ח’ליפה
תיק פלילי מס’ 11191-11-23 | בית משפט השלום חיפה |
שני פלסטינים אזרחי ישראל הורשעו בעבירות טרור בגין קריאת סיסמאות נגד המלחמה בהפגנה שקטה — הרשעה חסרת תקדים בגין ביטוי המוגן בדין
.
המחאה והמעצרים
____________________________________________________________________
ב-19 באוקטובר 2023, 12 יום לאחר שישראל פתחה במלחמה בעזה, ויומיים לאחר הפצצת בית החולים הבפטיסטי אל-אהלי בעזה, שבה נהרגו קרוב ל-500 בני אדם, התכנסו בין 70 ל-100 מתושבי אום אל-פחם להפגנה נגד המלחמה. נכון לאותה העת, דיווחו גורמי בריאות פלסטיניים על כ-3,785 הרוגים בעזה, בהם כ-1,000 נשים וכ-1,500 ילדים. בתחילת הצעדה, פנה אחמד ח’ליפה, עורך דין לזכויות אדם, לקהל וביקש מהמשתתפים להיצמד לקריאות המסורתיות המקובלות ולפעול לפי ההוראות החוקיות. ההפגנה התנהלה בשלום ועברה ללא אירועים חריגים.
ואולם, עם סיום ההפגנה, בדיוק כאשר החל ח’ליפה להודות למשתתפים על בואם, הגיעו למקום כוחות משטרה גדולים, שלפי המדווח השתמשו ברימוני הלם לפיזור ההתקהלות, ועצרו אחד-עשר משתתפים, ובהם ארבעה קטינים. תשעה שוחררו ימים ספורים לאחר מכן בלא כתב אישום. שניים נשארו במעצר: מוחמד ג’בארין ואחמד ח’ליפה – שניהם היו בין המפגינים שכרזו סיסמאות באמצעות מגאפון.
ביום 6 בנובמבר 2023 הגישה המדינה כתב אישום נגד השניים, לפי סעיף 24 לחוק המאבק בטרור, תשע״ו–2016 בעוון: הזדהות עם ארגון טרור (עד 3 שנות מאסר), הסתה לטרור בדרך של קריאה ישירה (עד 5 שנים), והסתה לטרור באמצעות פרסום תוכן העלול להביא לידי מעשה טרור (עד 5 שנים). האישומים התבססו אך ורק על תוכנן של סיסמאות מחאה פלסטיניות מסורתיות, הנקראות ע"י פלסטינים במחאות מזה עשרות שנים, ושמעולם לא הוגשו בגינן כתבי אישום בעבר.
הנאשמים
________________________________________________________________
מוחמד ג’בארין, בן 31 בעת מעצרו, מדריך קבוצות נוער ומורה מאום אל-פחם. הוא הוחזק במעצר עד תום ההליכים במשך שמונה חודשים, שלאחריו הושם במעצר בית מלא הרחק מעירו, אום אל-פחם, באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים שכללו איסור שימוש במרשתת למשך חודשים רבים נוספים.
אחמד ח’ליפה, בן 42 בעת מעצרו, עורך דין לזכויות אדם, שזה עתה נבחר כחבר במועצת העיר אום אל-פחם. הוא הוחזק במעצר עד תום ההליכים עד ה-9 בפברואר 2024 – ארבעה חודשים – אז הורה בית המשפט העליון על שחרורו למעצר בית מלא הרחק מעירו, אום אל-פחם, באיזוק אלקטרוני ותנאים מחמירים שכללו איסור שימוש במרשתת.
שני הנאשמים הם חברים בולטים בתנועת חיראק אל-פחמאווי, רשת פעילים מקומית באום אל-פחם שהתארגנה למאבק בפשיעה.
הדיל אבו-סאלח ומאיסאנה מוראני, עורכות דין מטעם עדאלה, יחד עם מנכ"ל עדאלה ד"ר חסן ג’בארין, מייצגות את מוחמד ג'בארין – ואת אחמד ח'ליפה במשותף עם עורכת הדין אפנאן ח’ליפה מטעם קרן מגיני זכויות האדם.
כתב האישום
___________________________________________________________________
הקריאות העומדות במוקד התיק הן סיסמאות מחאה ערביות מסורתיות, המשמשות מזה עשרות שנים בהפגנות פלסטיניות בתוך ישראל – לרבות המחאות נגד תכנית פראוור, נגד הריסות בתים בשייח' ג'ראח ונגד פעולות צבאיות ישראליות בעזה ובג'נין, ואף בהפגנות בנושאים חברתיים. עדים מטעם המשטרה שהעידו בבית המשפט אישרו כי:
- לא הונפו בהפגנה דגלים של ארגון כלשהו
- לא הושמעו סיסמאות שהזכירו או תמכו בארגון חמוש כלשהו
- אף משתתף לא התפרע ולא תקף איש
אף לא אחת מן הקריאות המפורטות בכתב האישום אינה מזהה בשם ארגון טרור כלשהו, קוראת לביצוע מעשה אלים כלשהו, או עומדת בהגדרה הסטטוטורית של "מעשה טרור" לפי חוק המאבק בטרור, תשע״ו–2016 – המחייבת איום חמור על שלמות הגוף, על רכוש, על תשתיות ציבוריות או על בריאות הציבור. החלק העובדתי של כתב האישום משתרע על פני שני עמודים, וכלל אינו מציין מהו הארגון שעליו נטען שהנאשמים "הזדהו עימו".
במהלך ההליך המשפטי, ביום 8.4.24, הודה בא כוח הפרקליטות מפורשות כי:
"בסופו של יום, המדינה רואה בכלל הקריאות כמקשה אחת; זה מה שהופך את כתב האישום לעבירות המיוחסות בו. כפי שחברותיי אמרו וטענו [...] ייתכן שכל קריאה בנפרד היא לא תגלם עבירה. כמקשה אחת כן מקימות את העבירה."
תגובת ההגנה: אין בדין הישראלי עבירה פלילית שלפיה אמירות בלתי מסיתות נעשות פליליות מכוח הצטברותן. עבירת הפרסום מתייחסת לפרסום קונקרטי, ואם אין אף לא פרסום מסית אחד, אין עבירה.
הקריאות והאישומים
____________________________________________________________________
כתב האישום כולו מבוסס על סיסמאות מחאה ערביות מסורתיות. להלן האופן שבו הציגה התביעה כמה מן הקריאות שהיא תופסת כחמורות במיוחד, והאופן שבו ההגנה, הנתמכת בניתוח לשוני מומחה, מסבירה את משמעותן האמיתית. ההגנה הגישה חוות דעת מומחה של פרופ' יונתן מנדל, חוקר ישראלי מוביל בתחום הבלשנות והתרבות הערבית, שכבר התקבל כמומחה אמין על ידי בתי המשפט בישראל בתיקים קודמים.
|
המקור, בערבית |
תרגום ופרשנות של התביעה
|
עמדת ההגנה / ניתוח מומחה |
|
يا غزة صمود صمود من أرضك طلعوا الأسود |
"הו עזה, החזיקי מעמד, החזיקי מעמד. מאדמתך עלו 'האריות'." התביעה טוענת כי "אריות" מתייחס ללוחמי חמאס שביצעו את מתקפות 7 באוקטובר. |
מילת המפתח היא סומוּד (עמידה איתנה/התמדה), מושג יסוד פלסטיני המסמן עמידה איתנה לא-אלימה. 'אריות' הוא מונח עידוד ערבי מסורתי, המשמש מזה עשרות שנים. ג’בארין העיד בבית המשפט: "כשילד קטן בוכה, אומרים לו 'אל תבכה, אתה אריה, תחזיק מעמד'. הכוונה היא לקורבנות האזרחיים החפים מפשע." פרופ’ מנדל: "אריות" משלים את החריזה; המונח "סומוּד" מניע את הסיסמה. אין קשר ל-7 באוקטובר.
|
|
من أم الفحم تحية لغزة الأبية |
"ברכות מאום אל-פחם לעזה הגאה". התביעה טוענת כי "גאה" מרמז על גאווה במתקפות 7 באוקטובר. |
תרגום מדויק: "ברכות מאום אל-פחם לעזה האצילה / המכובדת". פרופ’ מנדל: המונח אבִּיּה (أبية) מסמן תכונת אופי קבועה, מתמשכת, אצילות – לא גאווה הקשורה לאירוע מסוים. הבחירה ב"גאה" במקום ב"אצילה" או "מכובדת" יוצרת דימוי מטעה ומפליל.
|
|
غزة هاشم ما بتركع للدبابة والمدفع |
"עזה של האשם לא תכרע / לא תיכנע לטנק ולתותח". הוצג כהאדרת ההתנגדות החמושה. |
קריאה נגד הפעלת כוח צבאי כפתרון. פרופ’ מנדל: לעזה יש משמעות היסטורית ואסלאמית עמוקה — הקריאה מבטאת עמידה איתנה, לא תוקפנות. היא חוזרת בכל פעם שעזה נתונה תחת מתקפה. ח’ליפה טען בבית המשפט: "הסיסמא הזו קובעת שפתרון צבאי, טנקים ותותחים, אינם התשובה."
|
|
ما في حل ما في حل إلا بتقليع المحتل |
"אין פתרון, אין פתרון, זולת עקירת הכובש" התביעה טוענת כי עקירה מרמזת על גירוש אלים. |
תרגום מדויק: "אין פתרון אלא בהוצאת / בסיום הכיבוש." ח’ליפה העיד בבית המשפט: "יש לסיים את הכיבוש בכל אדמות 1967, ויש להקים מדינה פלסטינית עצמאית." זוהי עמדה פוליטית לגיטימית, לא הסתה.
|
|
بالروح بالدم نفديك يا غزة |
"בנפש ובדם נפדה אותך, הו עזה" נקשר בתמיכה ב-7 באוקטובר. |
הסיסמא נקראת ברציפות מ-1948, כולל בהפגנות נגד פשיעה בתוך קהילות פלסטיניות בישראל. למעשה, סגן פרקליט המדינה לשעבר סירב לפתוח בחקירה פלילית בזמנו בגין ביטויים זהים כמעט, בקבעו כי הם "אינם מקימים מפורשות תמיכה בטרור", וכן כי המקום לברר את האמרות הוא בזירה הציבורית ולא בהליך הפלילי. |
מעצר עד תום ההליכים ממושך בתנאים קשים
__________________________________________
עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להשית על שני הפעילים מעצר עד תום ההליכים, כחלק מהמדיניות של "אפס סובלנות" שפרקליטות המדינה נוקטת מאז 7 באוקטובר בכל האישומים בגין הסתה לטרור. לפי גורם בפרקליטות המדינה, נכון למאי 2024, כ-80% מכתבי האישום שהוגשו לאחר 7 באוקטובר בגין עבירות ביטוי לפי חוק המאבק בטרור — שהוגשו כמעט אך ורק נגד פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים תושבי מזרח ירושלים — הובילו למעצר עד תום ההליכים. למרות טיעוני ההגנה, שלפיהם עבירות ביטוי אינן מצדיקות מעצר מתמשך, בית משפט השלום בחיפה הסכים למעצרם של השניים. ח’ליפה שוחרר לבסוף למעצר בית לאחר ארבעה חודשים, בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון מ-9 בפברואר 2024, שביטל שתי החלטות של ערכאות נמוכות יותר – ואולם הוא הותיר על כנו למשך חודשים רבים נוספים את איסור השימוש באינטרנט, פיקוח אלקטרוני, והאיסור על שהות בעירו, אום אל-פחם. ג’בארין שהה למעלה משמונה חודשים בכלא, עד יוני 2024, אז הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על שחרורו למעצר בית בתנאים מחמירים. במהלך מעצרם, סבלו שני הפעילים מהתעללות ומתנאים מחרידים, שהם חלק מדפוס נרחב יותר של התעללות שיטתית בעצירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, שמאז אוקטובר 2023 חלה בו החרפה משמעותית.
לפי עדותו של מוחמד ג’בארין, שנמסרה בדיון בבית המשפט ב-16 באפריל 2024:
"אין עצור אחד, ואני מדבר על עצמי ועל האחרים שאתי, שהולך לישון, כשהוא שבע. [...] כל יום יש נהלים חדשים, כמו למשל, שעלינו לשבת על הברכיים והידיים מאחורי הגב [...] האוכל מגיע מלא בשערות. אין לנו מכבסה כדי לכבס את הבגדים. יש מחלות אצלנו, כמו סקביאס."
בעדותו של אחמד ח’ליפה, שנמסרה בדיון בבית משפט השלום בחיפה ב-28 בדצמבר 2023, הוא מתאר כיצד היה עד למותו של אסיר אחר, לאחר שהתעלמו מתלונותיו על כאבי בטן קשים במשך יומיים:
"לידי יש תא ענישה, שמו אותו שם. כל חמישי, שישי, שבת הוא צועק, אח הבטון שלי, הבטן שלי, המעיים שלי, זה, ורק משתיקים אותו "שש" [...] ביום שישי הוא שתק, הוא התאפק עד שבת, שבת לא יכל, אז שוב "הבטן שלי המעיים שלי [...]עד עכשיו אני שומע את הקול שלו. לקחו אותו [...] שמו אותו בתא הפרדה ואותו לילה הוא מת שם (בוכה)."
ח’ליפה דיווח כי במהלך דיון משפטי בווידאו, סוהרים איימו עליו שוב ושוב כי ינקמו בו אם יעיד על תנאי המעצר, וכי איומים אלה הושמעו בעודו מופיע בפני שופט.
ארבע עילות עצמאיות לזיכוי
________________________________________________________________
סיכומי ההגנה, שהוגשו ביום 22 בפברואר 2026, מציגים ארבעה בסיסים משפטיים מובחנים לזיכוי מלא בכל האישומים.
- החוק אינו חוקתי
העבירות המיוחסות לפי סעיפים 24(א)(1) ו-24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור משתמשות במונחים כה רחבים ועמומים — "דברי שבח, אהדה או עידוד" למעשה טרור או לארגון טרור — עד שהן כושלות באמת המידה החוקתית של ודאות משפטית בדין הפלילי. בית המשפט העליון קבע כי נורמות פליליות חייבות להיות מדויקות, בהירות וחד-משמעיות. כפי שציין בעבר המשפטן פרופ’ מרדכי קרמניצר, הוראות אלה עלולות להפליל גם דיון פוליטי, ניתוח היסטורי, ושיח אקדמי לגיטימיים, שכולם מצויים בלב-ליבו של הביטוי המוגן. ראו עוד במסמך העמדה של עדאלה: חוק המאבק בטרור של ישראל.
- כתב האישום פוגע בזכות להליך הוגן
כתב האישום לוקה בפגמים מבניים בכמה היבטים, שיחד מקימים פגיעה מהותית בזכותם של הנאשמים להגן על עצמם:
- הוא מאשים ב"הזדהות עם ארגון טרור", אבל אינו מזהה את הארגון בשם.
- אף אחד מהנאשמים לא נשאל בחקירה הנגדית ולו שאלה אחת הקושרת בין סיסמא כלשהי ובין ארגון בלתי חוקי מסוים כלשהו.
- כתב האישום כלל תרגומים לא מדויקים, ובמקרים מסוימים אף מפלילים, של הסיסמאות בערבית, שגרמו למסגור מטעה מלכתחילה של דברי הנאשמים.
- כתב האישום אינו מבליט מהם החלקים המסיתים באמרות.
- מבוא כתב האישום מזכיר את אירועי 7/10 ומדלג על שבועיים שלמים של מלחמה על עזה, שהם הרקע לאירוע מושא כתב האישום.
פגמים אלה אינם טכניים; הם מצויים בליבה של הזכות להגנה הוגנת ויעילה, כפי שהוכרה בפסיקה של בית המשפט העליון.
- היסודות העובדתיים של העבירות לא הוכחו
התביעה כשלה בביסוס כל אחד מן היסודות הנדרשים:
אין קריאה ל-"מעשה טרור" באף אחת מן הסיסמאות. חוק המאבק בטרור מגדיר "מעשה טרור" כעבירה או איום הכרוכים בפגיעה חמורה בגוף, בנזק חמור לרכוש, בפגיעה באתרי דת או בחבלה בתשתיות. אף לא מילה אחת באיזו מן הקריאות המוזכרות בכתב האישום אינה מתייחסת למעשה כזה, קוראת לביצועו או מהללת אותו.
אין "פרסום מסית". הפסיקה מחייבת כי פרסום מסית יהיה מפורש, ברור, חד-משמעי, ולא נתון לפירושים שונים. כל אחד מעדי המשטרה שהעידו הסכים כי היה אפשר לפרש את הקריאות ביותר מדרך אחת. וכאמור, נציג הפרקליטות הודה כי כל אין הסתה בסיסמאות אם בוחנים אותן בנפרד, אלא רק בחינתן כמקשה אחת מובילה להיותן מהוות תוכן מסית.
אין "אפשרות ממשית" לנזק. העבירה לפי סעיף 24(ב)(2) מחייבת הוכחה כי הפרסום יוצר אפשרות ממשית, קונקרטית, לביצוע מעשה טרור — לא אפשרות תיאורטית או היפותטית כזו. התביעה טענה כי "מישהו מהגדה המערבית עשוי תיאורטית להיות מוסת", טענה שאינה עומדת במבחן זה. ההפגנה התנהלה ללא אירוע חריג כלשהו; לא ננקטה בה אלימות כלשהי וגם לא הושמע איום כלשהו באלימות בשום שלב.
- אכיפה בררנית
אכיפה על בסיס אתני:
העבירות נאכפות באופן מפלה ובררני נגד פלסטינים (אזרחי ישראל ותושבי מזרח ירושלים הכבושה). נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מלמדים כי בין 2018 ל-2022, 97% מן החקירות לפי סעיף 24 כוונו נגד ערבים, 95% מכתבי האישום הוגשו נגד ערבים, וב-100% מן ההרשעות היו מעורבים ערבים. נתוני חוק חופש המידע המצויים בידי עדאלה מראים עוד כי מאז 7 באוקטובר 2023, נפתחו 100% מן התיקים במחוז הצפון ו-95% מן התיקים במחוזות אחרים נגד ערבים.
התמקדות מכוונת בנאשמים:
בכתב האישום צוין כי במקום נכחו 200 עד 300 בני אדם, וכי רובם קראו את אותן סיסמאות. המשטרה לא ניסתה לזהות או לחקור אף משתתף אחר, אף שיש צילומים ברורים ושכמה מהאנשים מוכרים. עדי ההגנה גם העידו כי קריאות זהות נשמעו בהפגנות אחרות, שבהן לא היו מעצרים. כמו כן, בהקשר זה ההגנה הגישה עשרות סרטונים מהפגנות אחרות, לפני ואחרי 7/10, בהן נשמעו אותן סיסמאות ובכולן לא בוצעו מעצרים על רקע קריאת הסיסמאות.
חלק ממערך רדיפה מקיף יותר
____________________________________________
מקרה זה הוא חלק מדיכוי הולך ומחמיר של חופש הביטוי של פלסטינים, שהסלים מאוד מאז 7 באוקטובר 2023. המשטרה התמקדה בתוקפנות בהתבטאויות של פלסטינים אזרחי בישראל, במיוחד ברשתות החברתיות. על פי נתונים רשמיים של המדינה, מאז אוקטובר 2023 הוגשו למעלה מ-200 כתבי אישום בגין עבירות ביטוי לפי חוק המאבק בטרור, כמעט כולם נגד פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים תושבי מזרח ירושלים.
הרשעה
____________________________________________
ביום 29.04.2026, הרשיע בית משפט השלום בחיפה את הפעילים בעבירות של "הסתה לטרור" לפי סעיף 24 (ב)(2) לחוק המאבק בטרור ו"הזדהות עם ארגון טרור". מנגד, זיכה בית המשפט את הנאשמים מעבירת "קריאה ישירה לטרור".
כאמור לעיל, כתב האישום נגדם התבסס על סיסמאות פוליטיות מסורתיות שנשמעו במהלך ההפגנה. הסיסמאות לא כללו כל קריאה לאלימות או כל אזכור לארגונים האסורים בחוק, כפי שאישרו עדויות מטעם המשטרה והמדינה במהלך הדיונים.
למרות זאת, קבע בית המשפט כי ניתן לראות בצירוף הקריאות הללו יחד "הסתה עקיפה/הסתברותית", תוך התעלמות מהמניע הישיר לקיום להפגנה- הטבח בבית החולים אל-אהלי שהתרחש יומיים קודם לכן. בנוסף, בית המשפט הרשיע את הנאשמים גם בעבירת "הזדהות עם ארגון טרור", על אף שכתב האישום אינו נוקב בשם ארגון כלשהו, שאליו מתייחסת ההאשמה. בכך אימץ בית המשפט את פרשנות התביעה לתוכן הסיסמאות, תוך התעלמות מההקשרים שהוצגו על ידי צוות ההגנה.
בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר אכיפה בררנית של החוק, למרות שאכן לא ננקטו צעדים משפטיים נגד עשרות משתתפים נוספים באותה הפגנה, אשר קראו את אותן הסיסמאות. כמו כן, התעלם בית המשפט מהראיות שהציגה ההגנה לכך שאותן קריאות נאמרו לפני 7 באוקטובר 2023 ואחריו, בפני המשטרה, דבר המחזק את החשד לאכיפה בררנית ושימוש לרעה בחוק לצורך רדיפה של אנשים מסוימים בלבד. בהקשר זה ציין בית המשפט כי אכן קיים מחדל מצד המשטרה בכך שלא זימנה משתתפים נוספים לחקירה, אך קבע כי אין בכך כדי להשפיע על תקפותו של כתב האישום בתיק זה.
מרכז עדאלה יגיש ערעור נגד ההחלטה להרשיע את ג’בארין וח’ליפה.
