שילוט רחוב בשפה הערבית בערים מעורבות

ביוני 1999 עתרו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בישראל לבית המשפט העליון כנגד עיריות תל אביב-יפו, חיפה, רמלה, לוד, עכו ונצרת עילית על מנת שאלו יוסיפו כיתוב בשפה הערבית לכל השלטים המוצבים מטעמן. העותרים טענו כי:

היעדר כיתוב בשפה הערבית מהווה הפרה של הוראות סעיף 82 לדבר המלך במועצה, 1922

  • היעדר הכיתוב בשפה הערבית יוצר אפליה כלפי בני המיעוט הערבי-פלסטיני המתגוררים בערים אלו 

 בפברואר 2000, לאחר שמיעת טענות הצדדים הוציא בית המשפט צו על-תנאי נגד עיריות אלו, להוציא עיריית עכו, שהסכימה לאמור בעתירה. הצו הורה להשיב על טענות העותרים בתוך 90 יום. בעקבות זאת ועקב חשיבותה הציבורית והמשפטית של הסוגיה, הצטרף היועץ המשפטי לממשלה כמשיב לעתירה. מתשובת היועץ המשפטי לממשלה עולה עמדתו העקרונית בסוגיה זו: לטענתו בהתאם לסעיף 82 לדבר המלך במועצה, 1922 השפה הערבית היא אמנם שפה רשמית במדינת ישראל, אולם חובת ההתייחסות אליה ככזאת חל רק באזורים שקבע הנציב העליון בצו. הואיל והנציב העליון לא הוציא צו שכזה, הרי שהדיון בנושא צריך להתקיים במסגרת העיריות עצמן ותחת סמכותן. עוד הוסיף היועץ המשפטי לממשלה, כי מעמד השפה הערבית אינו זהה למעמד השפה העברית, וכי לשפה העברית עדיפות על פני השפה הערבית. להוכחת טענתו הביא כמה דוגמאות חקיקתיות והתבסס על הטענה שמדינת ישראל היא מדינה "יהודית ודמוקרטית". היועץ המשפטי לממשלה טען כי השפה העברית היא השפה הרשמית העיקרית של המדינה בעוד שהשפה הערבית היא שפה רשמית שנייה. תשובותיהן של העיריות היו ברוח עמדת היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט הציע לעותרים להסכים לפשרה ברוח זו. העותרים סירבו.

 


ביולי 2002 בג"ץ קיבל את העתירה בדעת רוב של שני שופטים, הנשיא ברק והשופטת דורנר, מול עמדתו החולקת של השופט חשין. לכלל המשיבות להוסיף כיתוב בשפה הערבית בכל המקומות שבהם קיים כיתוב בשפה העברית, וזאת תוך ארבע שנים. עם זאת, בית המשפט, על פי החלטת השופטים,  קיבל את עמדת המשיבים כי שתי השפות אינן שוות וישנה עדיפות לשפה העברית על פני הערבית. באוגוסט 2002 הגישה עיריית רמלה בקשה לדיון נוסף (דנג"ץ 7260/02), אשר הצטרף אליה היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לבקשה זו. בית המשפט דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף.

בג"ץ 4112/99 עדאלה ואח' נגד עיריית תל אביב-יפו ואח'


עדאלה והאגודה לזכויות האזרח דורשים ליישם את פסק הדין המורה להוסיף כיתוב בשפה הערבית לשילוט בתחום השיפוט של עיריית נצרת עילית

בדרישה להורות לעיריית נצרת עלית להוסיף כיתוב בשפה הערבית לשילוט בנובמבר 2009 לראש עיריית נצרת עילית וליועץ המשפטי לממשלה, בדרישה ליישם את פסק הדין משנת 2002 בנושא הוספת כיתוב בשפה הערבית לשילוט בתחום עיריית נצרת עילית. פסק הדין הורה לעיריות בערים מעורבות, כמו נצרת עילית, להוסיף שמות ערביים לשלטי מידע ולתמרורים המוצבים בתחום השיפוט שלהן. רוב השלטים בנצרת עילית, ישנים וחדשים, נושאים כיתוב באותיות עבריות ובאותיות לטיניות בלבד. השפה הערבית הושמטה מהשילוט בנצרת עילית, לרבות משלטי הרחובות, משלטי המוסדות הציבוריים ומשלטי התעבורה למיניהם. את המכתב שלחו עורכי הדין חנין נעאמנה מעדאלה ועאוני באנה מהאגודה לזכויות האזרח.

באפריל 2011 הפנה בית המשפט העליון ביקורת חריפה נגד אי קיום פסק הדין משנת 2002,  והורה  כי על העירייה להגיש לבית המשפט העליון תוך 30 יום תוכנית מפורטת עם לוח זמנים ברור לביצוע פסק הדין.

מסמכים קשורים: