יום האסיר הפלסטיני 2012 -- תמונות מצב: בבתי הכלא בישראל יש כיום 4,631 אסירים המסווגים כאסירים ביטחוניים ו-32 אסירים מינהליים

לפי נתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס), נכון לפברואר 2012 היו בבתי הסוהר שבאחריות שב"ס 19,561 אסירים, מהם 4,631 אסירים המסווגים כאסירים ביטחוניים. בין המסווגים כאסירים ביטחוניים היו 4,275 פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, 340 פלסטינים אזרחי ישראל, שניים תושבי רמת הגולן ו-14 אסירים יהודים.

מבין האסירים הפלסטינים המסווגים כאסירים ביטחוניים שהם תושבי הגדה המערבית ועזה, 533 שפוטים למאסרי עולם. על פי נתונים ודיווחים של ארגוני זכויות אדם, ישראל מחזיקה כ-320 פלסטינים תושבי הגדה המערבית במעצר מינהלי. בנוסף מוחזקים בבתי הסוהר שבאחריות שב"ס 1,355 אסירים פלסטינים שהורשעו בעבירת שהייה בלתי חוקית בישראל, המסווגים כאסירים פליליים.

כל האסירים והעצורים הפלסטינים המסווגים כביטחוניים מוחזקים בתנאי מאסר קשים וחמורים בהרבה מאלה של האסירים הפליליים, לרבות אלה השפוטים למעשים דומים שלא סווגו על ידי שב"ס כאסירים ביטחוניים.

בית המשפט העליון קבע כי לשירות בתי הסוהר הסמכות להבחין בין אסירים ביטחוניים לאסירים פליליים ולנקוט צעדים מיוחדים לגבי אסירים ביטחוניים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי שב"ס הוא האחראי לאיזון הראוי בין זכויות האסירים לבין הצורך הביטחוני שלשמו נדרשת הגבלת זכויות האסירים.

אסירים ביטחוניים

רבות הן המגבלות המוטלות על אסירים המסווגים כביטחוניים שאינן חלות על אסירים המוגדרים פליליים. שירות בתי הסוהר מגביל ביקורים של בני משפחה אצל אסירים המוגדרים כביטחוניים לקרובים מדרגה ראשונה בלבד; נאסר על אסירים המוגדרים ביטחוניים ליצור קשר טלפוני עם כל אדם ובכלל זה עם בני משפחה; נאסרת יציאתם לחופשות, גם במקרים מיוחדים כמו פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה. בנוסף נמנע מאסירים המוגדרים ביטחוניים טיפול בבעיות סוציאליות; הם אינם מקבלים שירותי שיקום ואינם נהנים מפעילויות חינוך ששירות בתי הסוהר נותן לאסירים הפליליים. בזמן ביקורים מפרידות מחיצות שקופות בין האסיר למבקריו, בין אם מדובר בבני משפחה ובין אם מדובר במפגש עם עורך דין. האסירים המוגדרים כביטחוניים גם אינם מקבלים חנינות מנשיא המדינה ואלו מהם השפוטים למאסרי עולם אינם זוכים לקציבת העונש.

בשנה האחרונה שירות בתי הסוהר החמיר אף יותר את תנאי כליאתם של האסירים המסווגים כביטחוניים והטיל עליהם מגבלות נוספות. מגבלות אלה כוללות, בין היתר, איסור על לימודים באוניברסיטה הפתוחה וביטול תחנות טלוויזיה שהאסירים הורשו בעבר לצפות בהן. אסירים רבים התלוננו על הגבלות המוטלות על משלוח וקבלה של דברי דואר, או על מניעה של העברת דברי דואר אל הכלא ומתוכו. הם התלוננו גם על ביצוע חיפושים בתאיהם בשעות הקטנות של הלילה, תוך הפעלת אלימות חמורה וביצוע חיפושים בעירום על גופם.

ההחמרה בתנאי הכליאה ובאמצעים הננקטים כלפי האסירים המסווגים כביטחוניים הפכה לאמצעי לענישה קולקטיבית ולהפעלת לחץ לשחרור החייל הישראלי השבוי גלעד שליט בחודש יוני 2011. ממשלת ישראל הצהירה אז שהיא נוקטת שורה של צעדים להחמרת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים ולשלילת זכויות שתחילתן במניעת הלימודים האקדמיים של האסירים הביטחוניים בין כותלי הכלא.

חלק מצעדים אלה הם בגדר התעללות ויחס בלתי אנושי ואכזרי בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. ביניהם אפשר לציין חיפוש בעירום, שימוש באלימות כענישה, החזקת אסירים בבידוד, טיפול רפואי לא נאות באסירים שובתי רעב, מניעת בדיקה על ידי רופאים עצמאיים ומניעת מפגש עם עורכי דין.

באוקטובר 2011 התבצעה עסקה בין ישראל לחמאס, ובמסגרתה שוחררו כאלף אסירים פלסטינים תמורת שחרור החייל הישראלי השבוי גלעד שליט. התקווה לביטול ההחמרה בתנאי הכליאה של האסירים המוגדרים כביטחוניים נכזבה.

מעצר מינהלי וענישה קולקטיבית

בשנה האחרונה נעשה שימוש נרחב גם במעצר מינהלי. בתגובה פתחו עצירים מינהליים בשביתות רעב ואסירים שפוטים המסווגים כאסירים ביטחוניים הצטרפו אליהם. האסירים שובתי הרעב נענשו וזכויות שונות נשללו מהם. במקרים רבים, לדוגמה, נמנעו מהם ביקורי משפחה.

בחודש האחרון הפעיל שירות בתי הסוהר מדיניות של ענישה קולקטיבית מסוג חדש – 76 אסירים המסווגים כביטחוניים, מרביתם תושבי הצפון והמשולש, הועברו במפתיע מאגף 4 בבית סוהר גלבוע שליד בית שאן אל בית הסוהר נפחא, הנמצא במקום מבודד בנגב. ההעברה לבית הכלא המרוחק יצרה קשיים רבים לאסירים ופגעה פגיעה קשה ביכולת של קרובי משפחה לבקרם. הפגיעה היא בעיקר במבקרים קשישים, ילדים וחולים.

בנוסף לבעייתיות שבעצם ההעברה ואופן ביצועה, באגף 4 בבית הסוהר נפחא שוררים תנאים פיזיים מחפירים הפוגעים בגופם ובבריאותם של האסירים. לפי הדיווח שמסרו האסירים לעדאלה, כל עשרה מהם שוכנו בתא צפוף שאינו עומד בסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים לגבי שטח מחיה. תנאי התברואה בתאים היו ירודים, ללא הפרדה בין השירותים למקלחת. התאים היו מלוכלכים, המזרנים שרצו חרקים ומקקים ובקירות היו נזילות, רטיבות ועובש. התאים היו מחניקים וחשוכים בשל היעדר אוורור ותאורה נאותים. האסירים דיווחו עוד על מחסור בנקודות חשמל בתאים, על הפסקות חשמל יזומות בשעות קבועות במשך היום ועל מחסור בציוד בסיסי כמו ארונות, שולחנות וכיסאות בכמות התואמת את מספר האסירים בתא. כמו כן החצר שאליה הוצאו האסירים לשעת ההפסקה היומית היתה קטנה ולא הלמה את מספר האסירים.

מרכז עדאלה פנה לנציבות שירות בתי הסוהר מיד לאחר קבלת המידע על העברת האסירים מבית הסוהר גלבוע, ופעם נוספת לאחר קבלת המידע על התנאים באגף 4 בכלא נפחא, ודרש לסגור את האגף לאלתר. שתי הפניות לא זכו למענה. עם זאת, בסוף מרס נודע למרכז עדאלה כי האסירים שהוחזקו באגף 4 הועברו לאגף אחר באותו הכלא. למרבה הצער התברר כי התנאים באגף החדש דומים לאלה שהיו באגף הקודם. כן התברר כי אגף 4 לא נסגר אלא אוכלס בכ-70 אסירים מבית סוהר רמון.

ההעברה הקולקטיבית של 76 אסירים מכלא גלבוע לכלא נפחא המרוחק, החזקתם באגף 4 שבו התנאים הפיזיים מחפירים, העברתם לאגף אחר בכלא נפחא שגם בו התנאים מחפירים וההעברה של 70 אסירים נוספים מבית סוהר רמון לאגף 4 בכלא נפחא נראית כסוג חדש של אמצעי ענישה קולקטיבית. אמצעי זה תואם את המדיניות שנוקט שירות בתי הסוהר כלפי האסירים המסווגים כביטחוניים, המתאפיינת בקביעת תנאי כליאה קשים, בהטלת ענישה קולקטיבית ושרירותית וביחס משפיל כלפי האסירים. כל אלה פוגעים פגיעה חמורה בכבודם של האסירים ומהווים עונש אכזרי ובלתי אנושי.