עדאלה עירער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת למנוע מאסיר ערבי המסווג כ"אסיר ביטחוני" להתייחד עם אשתו

הודעה לעיתונות
27.10.2009

עדאלה עירער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת למנוע מאסיר ערבי המסווג כ"אסיר ביטחוני" להתייחד עם אשתו

** עדאלה: העלמת עין מהפרט ומצלם האדם שבאסיר, על ידי אי עריכת בדיקה אינדיווידואלית, איננה יכולה להתפרש אלא כדה-הומניזציה של אותו אסיר ושל קבוצת האסירים שעליה הוא נמנה

ארגון עדאלה הגיש הבוקר, יום שלישי 27 באוקטובר 2009, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בשם האסיר וליד דקה. מר דקה מבקש לערער על פסק דין שפירסם בית המשפט המחוזי בנצרת ב-21 בספטמבר 2009, שבו נדחתה עתירתו לאפשר לו להתייחד עם בת זוגו על מנת להביא ילד לעולם. עורכת הדין עבּיר בָּכֶּר מעדאלה הגישה את בקשת הערעור.

זה שש שנים נאבק מר דקה על מימוש זכותו להביא ילד לעולם. מר דקה, יליד 1961, תושב העיר באקה אל-גרבייה, הוא אסיר המסווג כ"אסיר ביטחוני". הוא נדון למאסר עולם ונמצא בבית הכלא מאז שנת 1986. מר דקה התחתן ב-1999 עם בחירת לבו, פעילת זכויות אדם שעבדה כדי לקדם את זכויות האדם של האסירים, אבל מאז לא זכה להתייחד עם זוגתו כלל. שירות בתי הסוהר (שב"ס) הסביר, כי סיווגו של מר דקה כ"אסיר ביטחוני" מונע ממנו לממש זכות זו. ביולי 2008 עתר ארגון עדאלה בשמו של מר דקה לבית המשפט המחוזי בנצרת, נגד החלטת שב"ס.

שב"ס התנגד לאפשר למר דקה להתייחד עם בת זוגו, בטענה כי האסיר עדיין מקיים קשר עם ארגון עוין ולכן אין הוא עומד בקריטריונים הקבועים בפקודות נציבות שב"ס, שלפיהם מאפשרים לאסירים התייחדות. את טענתו זו ביקש שב"ס לתמוך במידע מודיעיני, שנסתר מעיני האסיר ובאת כוחו. עדאלה התנגד באופן מוחלט להגשת חומרים סודיים במעמד צד אחד וטען לחוסר סמכות בחוק למהלך חריג שכזה בהליך של עתירות אסירים. עדאלה הדגיש, כי שב"ס הודה בעבר שאסיר זה איננו משויך לשום ארגון עוין. השינוי בעמדתו כלפי האסיר, לאחר שזה ביקש לממש זכות אלמנטרית, מחייב הבאת ראיות מינהליות משכנעות ולא הסתתרות מאחורי מידע מודיעיני סודי וחוות דעת כללית מטעם השב"כ. על שב"ס החובה להביא ראיות פוזיטיביות, המוכיחות כי במגע בין האסיר לרעייתו טמונה מסוכנות, ולא להפריח טענות כלליות בעלמא.

בית המשפט המחוזי בנצרת, שכאמור דחה את עתירת האסיר, קבע בפסק דינו כי מקום שלא הוצג לבית המשפט המידע המודיעיני שעליו הסתמך השב"ס, אין בית המשפט יכול להכריע בשאלת סבירות ההחלטה של שב"ס. נקבע גם, שעל השב"ס לא חלה כל חובה להביא ראיות פוזיטיביות להוכחת מסוכנותו של האסיר דקה, שכן די בכך שהוא מוגדר "אסיר ביטחוני" כדי להקים חזקת מסוכנות ללא הצורך בבחינת אותה מסוכנות או הרלוונטיות שלה מעת לעת. לפיכך, די אם האסיר מוגדר "אסיר ביטחוני" ואם השב"כ ימציא חוות דעת המאשרת כי הוא לא ניתק קשר עם ארגון עוין, כדי לקבוע שהאסיר איננו זכאי להסרת המגבלות המוטלות עליו. 

"אין אדם שכפוף ותלוי ברשות המינהלית, כפי שהאסיר תלוי בשב"ס", טענה עו"ד בכר. "התלות באה לביטוי בשליטה יומיומית ומלאה בתנועותיו, עיסוקיו ויחסיו, עד כדי ניקיונו האישי בתאו. שליטה זו מחייבת הקפדה על כללי הצדק הטבעי והליכים שקופים וברורים".

עו"ד בכר גם הדגישה, כי סיווגו של מר דקה כ"אסיר ביטחוני" איננו אמור לעמוד לו לרועץ למימוש זכויותיו החוקתיות. "נסיבותיו האישיות כמי שנמצא בכלא כבר למעלה משני עשורים וכמי שחל שינוי משמעותי ופומבי בתפיסותיו האידיאולוגיות ובהשתייכותו הפוליטית, מחייבות בחינה פרטנית ולא שלילה גורפת", נטען בבקשה. 

בנסיבותיו של המבקש, אי מתן התייחדות כמוהו כשלילת זכותו וזכותה של רעייתו להביא ילדים לעולם לעד. הזמן עובר וגילם של בני הזוג הולך ועולה. רעייתו של מר דקה נמצאת בסוף שנות השלושים לחייה (היא בת 39) ורק לאחרונה מלאו למר דקה 47 שנים. ככל שגילם של בני הזוג מתקדם, הסיכוי שלהם להרות יורד. מכאן שכל עיכוב במיצוי זכות זו בהקדם עלול לגרום לבני הזוג נזק עתידי בלתי הפיך.

"העלמת עין מהאדם ומצלם הפרט שבאסיר על ידי אי עריכת בדיקה אינדיווידואלית איננה יכולה להתפרש אלא כדה-הומניזציה של אותו אסיר וכפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו החוקתיות", נטען בבקשה.

ארגון עדאלה סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי נותנת אור ירוק לשב"ס להמשיך ולפגוע בזכויותיהם הבסיסיות של האסירים הפלסטינים המסווגים כ"אסירים ביטחוניים", בהסתמך על חומרים מודיעיניים בלבד ובלי לטרוח להוכיח ולו ברמה בסיסית כיצד מימוש זכות אלמנטרית בכלא יביא לפגיעה בביטחון המדינה.