ביום ראשון, 15.3.2009, יתקיים דיון רביעי בפני שבעה שופטי בג"ץ ארגוני זכויות האדם: חוק האזרחות ה"זמני" הוא חוק גזעני ונגע מוסרי, אשר פוגע אנושות בזכות למשפחה ובזכות לשוויון

הודעה לעיתונות
12.3.2009

 

ביום ראשון, 15.3.2009, יתקיים דיון רביעי בפני שבעה שופטי בג"ץ

 

ארגוני זכויות האדם: חוק האזרחות ה"זמני" הוא חוק גזעני ונגע מוסרי, אשר פוגע אנושות בזכות למשפחה ובזכות לשוויון


כזכור, בשנת 2006 פסקו שישה מתוך אחד-עשר שופטי בג"ץ, כי החוק, אשר אוסר באופן גורף על הסדרת מעמדם בישראל של פלסטינים תושבי השטחים, בני זוג של אזרחים ישראלים והורים לילדים אזרחי ישראל, הוא בלתי-חוקתי, בשל פגיעתו בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון. חמישה שופטים סברו כי בשל כך, יש לבטל את החוק; שופט נוסף, אדמונד לוי, אשר הכריע בסופו של דבר את הכף, קבע כי למרות הבעייתיות של החוק, ומכיוון שמדובר בהוראת שעה זמנית, אין צורך לפסול אותו, ויש לאפשר למדינה לגבש הסדר אחר במקומו. כעת, לאחר שהחוק ה"זמני" עומד בתוקפו כבר חמש וחצי שנים, יידרשו שופטי בג"ץ להכריע שוב בעניינו.

 

בהרכב השופטים הדנים בעתירה, נמנים הנשיאה ביניש, והשופטים פרוקצ'יה וג'ובראן, אשר פסקו בעבר כי יש לבטל את החוק, וכן, השופטים ריבלין, גרוניס ונאור, אשר סברו כי אין הצדקה להתערבות בג"ץ. השופט השביעי בהרכב הוא אדמונד לוי.  

 

מאז פסק הדין ב- 2006, ממשיך החוק לעמוד בתוקפו, והוא אף תוקן והורחב לבני זוג שהם אזרחי מדינות המוגדרות כ"מדינות אויב", והוארך מספר פעמים, במתכונת של הסדרים זמניים אשר זוכים להארכות אוטומטיות. בעקבות זאת, דן בג"ץ בארבע עתירות נוספות, שהגישו האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, המוקד להגנת הפרט וחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, בדרישה לביטול החוק. 

 

עורכי הדין עודד פלר ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח מדגישים, כי לא זו בלבד שהחוק מהווה ענישה קולקטיבית ופגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, הוא אף מבסס מדיניות מפלה אשר פוגעת כמעט אך רק בזכויות המיעוט הערבי בישראל, שכן רובם ככולם של הישראלים הנישאים לפלסטינים הם ערבים.

 

עורכי הדין חסן ג'בארין וסאוסן זהר מעדאלה מדגישים כי זהו החוק הגזעני ביותר הקיים כיום בספר החוקים הישראלי, ואין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית בעולם. יתרה מכך, הוא מונע מהאזרחים הערבים לממש את זכותם לשמור על קשרים משפחתיים, חברתיים ותרבותיים עם בני עמם.


מסמכים משפטיים:

 

עיקרי טיעון

 

העתירה