עדאלה: הארכת תוקפו של חוק האזרחות היא חוליה נוספת בשרשרת ההפרדה הגזעית על בסיס לאום שנוקטת המדיניות הרשמית הישראלית

הודעה לעיתונות
2.7.2008

 

עדאלה: הארכת תוקפו של חוק האזרחות היא חוליה נוספת בשרשרת ההפרדה הגזעית על בסיס לאום שנוקטת המדיניות הרשמית הישראלית

 

ב-1 ביולי 2008 אישרה מליאת הכנסת, ברוב של 21 נגד 8, את הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) לשנה נוספת. תוקף החוק הוארך עד 31 ביולי 2009, למרות פסיקת בג"ץ משנת 2006, שבה נקבע כי החוק הוא בלתי-חוקתי, ולמרות הצו על תנאי שהוציא בג"ץ לאחרונה ובו הורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל החוק.

 

החוק קובע שפלסטינים המתחתנים עם אזרחי ישראל לא יקבלו מעמד בישראל. בנוסח הוראת השעה שאושרה במרס 2007, הורחב האיסור על איחוד משפחות עם אזרחי "מדינות אויב": סוריה, לבנון, עיראק ואיראן, ועם כל מי שבמקום מושבו או במקום מגוריו מתנהלת פעילות המסכנת את ביטחון המדינה או ביטחון אזרחיה, לפי חוות דעתן של זרועות הביטחון. לפני כשבוע החליטה הממשלה להוסיף את רצועת עזה לרשימת "מדינות האויב". החוק מוגדר הוראת שעה ותוקפו מוארך ברציפות מאז 2003.

 

ארגון עדאלה מדגיש, כי הארכת תוקפו של חוק האזרחות היא חוליה נוספת בשרשרת ההפרדה הגזעית על בסיס לאום שנוקטת המדיניות הרשמית הישראלית. מדיניות זו מופנית נגד האזרחים הערבים באופן ישיר, כדי להפריד בינם לבין בני עמם ובני האומה שלהם, על ידי פגיעה בזכויות אלמנטריות כמו הזכות למשפחה. הנורמות הבסיסיות של המשפט הבינלאומי אוסרות על פגיעה גורפת כזאת בזכויות בסיסיות, ולא במקרה אין היום מדינה בעולם שאוסרת על מימוש הזכות לחיי משפחה על בסיס שייכות לאומית או אתנית.

 

ההחלטה למנוע איחוד משפחות מערבים אזרחי ישראל התקבלה לראשונה בממשלה במאי 2002. הכנסת אישרה את ההחלטה בהוראת שעה בקיץ 2003. בעקבות חקיקת הוראת השעה עתרו לבג"ץ עדאלה וארגוני זכויות אדם אחרים, וביניהם האגודה לזכויות האזרח, בדרישה לבטל את החוק. ב-2006 אישר בג"ץ את הוראת השעה, אך קבע שהחוק הוא בלתי חוקתי. מאז האריכה הכנסת את הוראת השעה  פעמיים.

 

ההארכה האחרונה התבצעה למרות ארבע עתירות לבג"ץ נגד חוקתיותו של החוק. בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, הוציא צו על תנאי שבו הורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל החוק.

 

המדינה אמורה להגיש את תגובתה לבג"ץ ביולי 2008.

 

מסמכים משפטיים :

 

העתירה

 

צו על תנאי של בג"ץ, 5.5.2008