למרות המשבר ההומניטרי בעזה, ישראל ממשיכה במדיניות ההפחתה של אספקת הדלק לרצועה

הודעה לעיתונות
28.1.2008


עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל * גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע * המוקד להגנת הפרט * רופאים לזכויות אדם – ישראל * המרכז הפלסטיני לזכויות האדם * הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל * מרכז עזה לבריאות הנפש * בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים * אל-חק * מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם


למרות המשבר ההומניטרי בעזה, ישראל ממשיכה במדיניות ההפחתה של אספקת הדלק לרצועה

 

ביום 27 בינואר 2008, קיים בג"ץ דיון בבקשה בהולה שהגישו ארגון עדאלה ועמותת "גישה", בשם עשרה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים וישראליים. בבקשה דרשו הארגונים מבית המשפט להוציא צו ביניים שימנע מישראל להמשיך ולנתק את אספקת הסולר התעשייתי לרצועת עזה. הבקשה הוגשה ב-21 בינואר, לאחר לילה שבו היתה עזה שרויה בחשיכה בגלל מחסור חמור בסולר תעשייתי. בג"ץ דן גם בסוגיה של הפחתת כמות החשמל המסופקת לעזה, לפי הצעת המדינה, שאותה העלו הארגונים בעתירה שהוגשה באוקטובר 2007.

 

בדיון הודיעה המדינה לבג"ץ כי החל מהשבוע הבא היא תספק לעזה דלק בכמות הדרושה כדי לקיים "מצב הומניטרי מינימלי". לפי עמדת המדינה, כמות זו מסתכמת בשלב זה ב-2.2 מיליון ליטר של סולר תעשייתי בשבוע. המדינה גם הודיעה כי היא תפחית או תגביר את כמות הסולר התעשייתי המסופק לעזה בהתאם למצב בשטח, אבל במסגרת המדיניות להפחתת כמות הדלק. בית המשפט לא נתן החלטה בבקשה להוציא צו ביניים או בעתירה, שנותרה תלויה ועומדת.

 

מנכ"לית גישה, עו"ד שרי בשי, ועו"ד פטמה אלעג'ו מעדאלה, מסרו לבית המשפט נתונים רבים כדי להוכיח שהקיצוצים באספקת הדלק והחשמל גרמו סבל רב לפלסטינים בעזה, שכבר עתה חיים בתנאים בלתי נסבלים. המחסור בדלק ובחשמל פגע במערכות חיוניות רבות כמו תחנות לשאיבת מים. עקב פגיעה זו נמנעה ממאות אלפי פלסטינים הגישה למי שתייה נקיים. הקיצוצים גם שיתקו את מערכת הביוב ופגעו פגיעה קשה בתפקודם של בתי החולים בעזה. העותרים הדגישו כי אמצעים אלה ננקטים לצורכי ענישה ואין להם כל קשר לשיקולי ביטחון.

 

נציגי המדינה בדיון, שלא הצליחו לסתור אף לא אחת מהראיות שהביאו העותרים לנזק שפעולות המדינה גורמות לתושבי עזה, טענו שממשלת ישראל עוקבת מקרוב אחרי המצב והיא דבקה במחויבותה לא לגרום משבר הומניטרי שיפגע באוכלוסייה האזרחית בעזה. העותרים טענו בתגובה שלמעשה המדינה עוצמת את עיניה לנוכח המצב בעזה ושהיא לא הצליחה לספק אפילו את "הצורך ההומניטרי המינימלי" שאליו התחייבה בבית המשפט.

 

שני עדי מפתח, ד"ר ראפיק מליחה, מנהל פרויקטים בחברת ייצור החשמל בעזה, ונידאל טומן, מהנדס ומנהל פרויקטים בחברת עזה להפצת חשמל (GEDCO), היו אמורים להופיע לפני בית המשפט. אבל הצבא הישראלי עיכב אותם שעה ארוכה במעבר ארז וכך מנע מהם להגיע לבית המשפט בזמן כדי למסור את עדותם על ההשלכות שיש לסירוב המתמשך של ישראל לספק לעזה את החשמל הדרוש לה.