עדאלה הגיש עתירה לבג"ץ נגד הפרקליט הצבאי הראשי בעקבות החלטתו לא להעמיד לדין את החיילים האחראים להריגתו של מתעב אל-נבארי, אזרח ותושב הנגב

הודעה לעיתונות
29.12.2006

עדאלה הגיש עתירה לבג"ץ נגד הפרקליט הצבאי הראשי בעקבות החלטתו לא להעמיד לדין את החיילים האחראים להריגתו של מתעב אל-נבארי, אזרח ותושב הנגב

בלילה שבין 13 – 14 באוקטובר 2003 ירה כוח חיילים סמוך לישוב נגוהות שבשטחים (אזור חברון) והרג את מתעב אל-נבארי, אזרח ותושב הנגב. אל-נבארי לא היה חמוש, לא היווה איום כלשהו לכוח, ולפי השב"כ אין לו שום עבר ביטחוני. כמו כן, הירי הקטלני שבוצע כלפי אל-נבארי היה מאחור, וזאת לפי דו"ח נתיחת גופתו של המנוח בסמוך להריגתו. דו"ח הנתיחה גם הראה כי בגופו של המנוח היו פגיעות רבות נוספות מאחור. בנוסף הדו"ח קבע כי "נמצא שבר דחוס בעצם הקדקוד מימין, שנגרם מחבלה כהה קרוב לוודאי ישירה (מכה) סמוך למועד המוות או אחריו."

העתירה שהוגשה היום באמצעות עו"ד מרואן דלאל מבקשת מבג"ץ להורות לפצ"ר להעמיד לדין את החיילים האחראים להריגתו של המנוח מתעב אלנבארי.

המשטרה הצבאית החוקרת לא פתחה בחקירה כלשהי חרף ידיעתה כי מדובר באזרח ישראלי, שלא היה חמוש, ושאין לו שום עבר ביטחוני. בסמוך להריגתו של המנוח, עדאלה פנה (ביום 16.10.2003), בשם משפחתו של המנוח, לבית משפט השלום בבאר-שבע בבקשה למנות שופט חוקר לנסיבות הריגתו של המנוח וזאת לפי חוק חקירת סיבות מוות – 1958 (מספר הליך חס"מ 1027/03). כמו כן, עדאלה ביקש כי בית המשפט ייתן צו המורה על הוצאת הגופה מהקבר כדי שיבוצע בה ניתוח לאחר המוות. בית משפט השלום נתן את הצווים המבוקשים.

בעקבות נתיחת הגופה התגלה כי הפגיעות במנוח היו מאחור. לפי דו"ח הנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר מותו של המנוח נגרם "מנזק חמור לחוט השדרה הגבי, הכבד, הלב, והריאה הימנית, בעקבות מעבר קליע דרך הגוו (פצע כניסת קליע בגב שמאל)." במהלך הנתיחה הוצאו קליעים מגופתו של המנוח. עדאלה פנה לבית המשפט השלום בבקשה שיוציא צו המורה על עריכת בדיקה לקליעים. הצו ניתן, והבדיקה העלתה כי מקור הקליעים הניתנים לבדיקה הוא רובה אם – 16.

רק בעקבות התפתחויות אלה, הודיעה המדינה בהליך בבית משפט השלום כי הפרקליט הצבאי הראשי החליט לקיים חקירה אודות נסיבות הריגתו של המנוח מתעב אל-נבארי. היה זה שבעה חודשים וחצי לאחר הריגתו של המנוח (ביום 28.6.2004). מצ"ח החלה לחקור רק ביום 18.7.2004.

בחודש מרץ 2005, עתר עדאלה לבג"ץ בשם משפחתו של המנוח נגד הרמטכ"ל והפרקליט הצבאי הרשאי בגין סירובם למסור למשפחתו של המנוח את סיכום ממצאי התחקיר הצבאי שביצע הכוח שהרג את המנוח. זכותה של משפחת המנוח לקבל סיכום זה מעוגנת בסעיף 539א(ב)(5) לחוק השיפוט הצבאי – 1955 (בג"ץ 2366/05). תיק זה תלוי ועומד בבג"ץ אשר צפוי לתת פסק דין בעניין. בעקבות הגשת עתירה זו לבג"ץ, ולאחר הערות בג"ץ במהלך הדיון שנערך ביום 21.3.2005, סיימה מצ"ח את חקירתה, והפצ"ר נתן את החלטתו לא להגיש כתב אישום נגד מי מהחיילים האחראים להריגתו של המנוח.

מחקירת מצ"ח עולה שהחייל שירה במנוח טען בהודעתו בפניה כי הוא ירה לאחר "שראה את הלבן בעיניים" של המנוח. הפצ"ר העדיף להאמין לגרסת החייל, על אף שהמנוח נפגע מאחור. כמו כן, לפי כל החיילים שהיו בשטח, המנוח לא התקדם, ולא היווה איום כלשהו אשר מצדיק ירי אזהרתי כלפיו ובטח לא ירי קטלני. כמו כן, לפי אלוף פיקוד מרכז ביקר בחריפות את התנהלות הכוח שירה והרג את המנוח. לפי אלוף פיקוד המרכז מדובר בירי שלא לפי נהלי הצבא.

חרף כל ממצאים אלה ואחרים המפורטים בעתירה שהוגשה היום, העדיף הפצ"ר לא לנקוט בשום הליכים, לא פליליים ואף לא משמעתיים, נגד החיילים האחראים להריגתו של המנוח. עדאלה מבקש בעתירה כי בג"ץ יורה לפצ"ר להעמיד לדין פלילי את החיילים האחראים להריגתו של המנוח.

 לעתירה