בית משפט השלום הסכים לעכב ביצוע צווי הריסה נגד משפחת אבו אלקיעאן מהכפר אום אלחיראן שבנגב

הודעה לעיתונות
31.10.2006

 

בית משפט השלום הסכים לעכב ביצוע צווי הריסה נגד משפחת אבו אלקיעאן מהכפר אום אלחיראן שבנגב

 

עדאלה: הקלות שבה המדינה מקבלת צווי הריסה מבית משפט השלום בבאר שבע במעמד צד אחד היא תופעה חמורה, שלפיה המדינה מנצלת הליכים משפטיים על מנת לכפות על התושבים בכפרים הלא-מוכרים לעבור ליישובים שבהם היא מעוניינת לרכז את האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב

 

לפני כשבוע, מספר ימים לפני עיד אלפיטר, נודע לחלק מתושבי הכפר הלא מוכר אום אלחיראן, כי המשטרה נערכת, לבקשת היחידה לפיקוח על הבנייה – מחוז דרום, לבצע צווי הריסה נגד שישה בתים בכפר אום אלחיראן, הנמצא באזור נחל יתיר שבנגב. נציגי המשפחות פנו אל גורמים שונים במשטרת מרחב הנגב ובמשרד הפנים כדי לקבל פרטים על צווי ההריסה, אולם נציג משרד הפנים סירב להמציא את פרטי הצווים, בטענה כי אינו יודע מי הם בעלי הבתים.

 

ב-22 באוקטובר 2006 פנו המשפחות לבית משפט השלום בבאר שבע, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה ממרכז עדאלה, בבקשה לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד קבלת פרטי צווי ההריסה האמורים והגשת בקשות לביטולם. בבקשה ציינה עו"ד בשארה, כי סירובו של ממונה פיקוח על הבנייה – מחוז דרום, למסור כל מידע על צווי ההריסה בכפר אום אלחיראן מונע מהמשפחות, ומאחרים מתושבי הכפר, לקבל מידע חיוני ובסיסי על מצבם המשפטי ובכך מונע מהם את הזכויות האלמנטריות והבסיסיות להליך הוגן ולפנייה לערכאות כדי לבקש את ביטולם של אותם צווים.

 

מהמידע שהיה בידי המבקשים הסתבר, כי צווי הריסה הוצאו נגד הבתים בכפר בשנת 2003 או 2005, על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, במעמד צד אחד. המבקשים טענו בבקשתם, כי המדינה הציגה מצג שווא בפני בית המשפט, כשטענה שאין באפשרותה לדעת מי הם בעלי הבתים שאת הריסתם ביקשה. בחודש אפריל 2004 הגישה המדינה תביעות לפינוי וסילוק יד נגד כל תושבי הכפר. בתביעות אלה יכלה המדינה לזהות את כלל הבניינים בכפר, את פרטי המתגוררים בכל בית (שמות ותעודות זהות) וכמובן את המיקום המדויק של כל בית. עובדה זו מוכיחה, כי המדינה פעלה בחוסר תום לב, תוך כדי ניצול לרעה של הליכי בית משפט ובניסיון לקבל החלטות שיפוטיות במעמד צד אחד.

 

בנסיבות העניין ציינה עו"ד בשארה, אי מתן עיכוב הליכי ביצוע צווי ההריסה כמבוקש פוגע בזכותם החוקתית של המשפחות ושל כלל תושבי הכפר למדור. הזכות למדור נחשבת חלק מהזכות החוקתית לכבוד. כמו כן צוין בבקשה, כי עצם הגשת הבקשות לצווי הריסה, ביצועם של צווים אלה והשארת המשפחות ללא קורת גג, מהווים סכנה לחייהם ולגופם של המבקשים ותושבי הכפר, גברים כנשים וכילדים, המוגנים אף הם בחוקי היסוד.

 

בית משפט השלום בבאר שבע, בהחלטה שהוציא ב-23 באוקטובר 2006, קיבל את בקשת המשפחות, בתנאי להפקדת התחייבות עצמית בלתי-מוגבלת ופיקדון בסך 10,000 שקל מכל אחד מהמבקשים. כן צוין בהחלטה כי המשפחות יגישו בקשות לביטול צווי ההריסה בתוך שבעה ימים, לאחר שהמדינה תמציא להם את העתקי וצווי ההריסה האמורים. בעדאלה פועלים לביטול התנאי שהציב בית המשפט.

 

הכפר אום אלחיראן הוקם בשנת 1956 או בסמוך לכך, בתקופת הממשל הצבאי, כאשר בני השבט התבקשו, בצווים מטעם המושל הצבאי, לעבור ממקום מגוריהם אז, ואדי זובאלה (כיום אדמות בשליטת קיבוץ שובל) אל מקום מגוריהם הנוכחי. מאז מתגוררים בני השבט באותו מיקום, בכפר אום אלחיראן. כאמור, בשנת 2004, הגישה מדינת ישראל 27 תביעות לפינוי וסילוק יד נגד כלל תושבי הכפר, המונים כ-1,500 נפש. עדאלה מייצג את התושבים בתביעות אלה, שעודן תלויות ועומדות בפני בית משפט השלום בבאר שבע, וטרם ניתן בהן כל פסק דין.

 

הבקשה לעיכוב צווי ההריסה הוגשה בשם סברי אבו אלקיעאן, תייסיר אבו אלקיעאן, עבד אלרחמאן אבו אלקיעאן, עטוה אבו אלקיעאן, ג'אסר אבו אלקיעאן ועלי אבו אלקיעאן.

 

בש 9097/2006, סברי אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל