בג"ץ ידון בהרכב מורחב בחוקתיות חקיקה המונעת מפלסטינים לתבוע פיצויים מהמדינה

המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל
האגודה לזכויות האזרח בישראל

הודעה לעיתונות
29.8.2006

בג"ץ ידון בהרכב מורחב בחוקתיות חקיקה המונעת מפלסטינים לתבוע פיצויים מהמדינה

מחר (יום רביעי 30.8.06) בשעה 09:00 ידון בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים (בראשות הנשיא אהרן ברק), בעתירתם של תשעה ארגוני זכויות אדם מישראל ומהשטחים הכבושים, בדרישה לבטל את התיקון לחוק, המונע מאזרחים פלסטינים לתבוע פיצויים ממדינת ישראל בגין נזקים, שגרמו להם כוחות הבטחון. זאת גם כאשר מדובר בנזקים, שנגרמו שלא במסגרת פעילות לחימה. את העתירה הגישו בחודש ספטמבר שעבר המוקד להגנת הפרט, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בשמם וכן בשם אל-חאק - החוק בשרות האדם מהגדה המערבית, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מעזה, בצלם, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים, ושומרי משפט – רבנים לזכויות האדם, באמצעות עו"הד חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה, עוה"ד יוסי וולפסון וגיל גן-מור מהמוקד להגנת הפרט ועו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח.

העתירה נדונה לראשונה בחודש שעבר, בפני הרכב של שלוש שופטות, והוחלט אז להוציא צו על תנאי ולהעבירה לדיון בהרכב מורחב. בעקבות הדיון הקודם הגיעו הארגונים העותרים והמדינה להסכמה באשר לנוסח של צו ביניים, אשר אושר לאחר מכן בידי בית המשפט. צו זה מקפיא את הדיון בתביעות התלויות ועומדות כעת בפני בתי המשפט. כמו כן הוא ימנע מהמדינה לטעון טענה של התיישנות לגבי אירועי נזק, שטרם הוגשה בהם תביעה (או שהוגשה תביעה ונמחקה), וזאת על מנת למנוע פגיעה בזכותם של הנפגעים לתבוע בעתיד את המדינה אם יחליט בג"ץ לקבל את העתירה.

לקראת הדיון שיתקיים מחר, הגישו הארגונים העותרים לבג"ץ מסמך ובו עיקרי טיעוניהם ותגובה לעמדתה של המדינה. בין היתר, מפרטים העותרים שורה של מקרים, שבהם ביקשה המדינה את דחייתן של תביעות נזיקין על הסף, תוך הסתמכות על החוק, שנגדו מכוונת העתירה. כך, למשל, ביקשה המדינה לדחות תביעה לפיצוי משפחה, שחיילי צה"ל השחיתו את ביתה ובזזו ממנו דברי ערך, כאשר השתלטו על הבית למשך שבועיים. במקרים אחרים מדובר בתביעות בגין נזק קשה לבתים, שכל חטאם של דייריהם הוא, שבתיהם סמוכים לבתים אחרים, שנהרסו בידי הצבא, וכן – מקרים של ירי בבני אדם, ובהם פעוט בן שנה וחצי ואביו, שלא במסגרת פעולות לחימה.

תכליתו של התיקון לחוק הנזיקים האזרחיים, שאושר בכנסת לפני כשנה, היא לשלול מתושבי השטחים הכבושים, מנתיני "מדינות אויב" ומפעילי "ארגוני מחבלים" את הזכות לפיצויים בגין נזקים, שנגרמו להם על ידי כוחות הבטחון, גם שלא במסגרת פעולה מלחמתית (למעט חריגים זניחים ביותר). החוק המתוקן מסמיך את שר הבטחון להכריז על כל אזור בשטחים כ"אזור עימות", גם אם לא התקיימה בו לחימה כלשהי, הכרזה אשר שוללת מכל מי שניזוק באזור זה את הזכות לתבוע את נזקו בבית המשפט. זאת ועוד, החוק חל באופן רטרואקטיבי על נזקים, שנגרמו החל מיום 29.9.00, ועל תביעות התלויות ועומדות בפני בתי המשפט.

הארגונים מדגישים בעתירה, כי מדובר בחוק, המפר באופן בוטה את עקרונות המשפט ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, החלים בשטחים הכבושים, ופוגע בזכויות יסוד, באופן המנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, הם טוענים, הוא אינו חוקתי. חוק זה, נאמר עוד, מוסר מסר ערכי חמור וקיצוני, לפיו לחייהם ולזכויותיהם של הנפגעים תושבי אזור העימות אין ערך, כי בית המשפט לא יתן להם כל סעד, וכי הפוגע בהם ייצא פטור בלא כלום. מדובר, לפיכך, בחוק בלתי מוסרי וגזעני. הוראותיו של חוק זה, נטען עוד בעתירה, מסלקות, הלכה למעשה, את הבקרה על פעולות הצבא בשטחים הכבושים. הן מעודדות אי קיום חקירות ואי העמדה לדין של האחראים למקרי מוות ופציעה, שנגרמו מירי רשלני או בזדון, להתעללות ולעינויים, לביזה ולהרס של רכוש אזרחי. בכך פוגע החוק בזכויות היסוד לחיים ולשלמות הגוף, לשוויון ולכבוד, לקניין, ובזכות החוקתית לגישה אל בתי המשפט. הפגיעה חמורה במיוחד, מודגש בעתירה, כי היא שוללת באופן גורף מתן סעד בגין הפגיעה בזכויות היסוד, שלילה שהיא כמו שלילת הזכויות עצמן.

בג"ץ מתבקש בעתירה לקבוע, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חל על כל תושבי אזור, הנמצא בשליטת ישראל. בשנה שעברה קבע בג"ץ בפסק הדין בעניין חוק תוכנית ההתנתקות, כי חוק היסוד חל גם על מתנחלים, המתגוררים בשטחים. קביעה, כי חוק היסוד אינו חל על פלסטינים בשטחים, תיצור משטר של אפרטהייד חוקתי.

הארגונים העותרים מתייחסים גם לאחד מטיעוניהם המרכזיים של יוזמי החוק, לפיו על כל צד לשאת בנזקיו: מדינת ישראל תישא בנזקי אזרחיה, והצד הפלסטיני ישא בנזקיו. לא רק שאין אח ורע לעקרון גורף זה במשפט הבינלאומי, נאמר בעתירה, אלא שהוא מבוסס על ההנחה, כי יחסי הכוח והשליטה בין הישראלים לבין הפלסטינים הינם שווים, וכי מדובר בשתי מדינות עצמאיות, או לכל הפחות בשתי ישויות מדיניות, אשר אין ביניהן יחסי שליטה וכפיפות. הגיון זה מתעלם מהעובדה הברורה והידועה, שלפיה היחסים בין שתי הקבוצות הם יחסים של מדינה כובשת ותושבים נכבשים, וכי המדינה הכובשת מחויבת לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ולהגנה על תושבי השטח הכבוש.