עדאלה בעתירה לבג"ץ: תוספת הסיוע בדיור ליוצאי צבא מפלה לרעה את האוכלוסייה הערבית

מרכז עדאלה הגיש ב-29.12.2005 עתירה לבג"ץ נגד משרד הבינוי והשיכון, שעניינה תוספת סיוע לחסרי דירה (משכנתא). המשרד מעניק תוספת זו לאזרחים ששירתו בצבא או בשירות לאומי. התוספת ניתנת למרות קיומו של חוק מיוחד – חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 – המעניק סיוע נדיב ונרחב לאזרחים כאלה, בין השאר בתחום השיכון, התקף עד חמש שנים לאחר סיום השירות הצבאי ו/או הלאומי.

בעתירה נטען כי תוספת הסיוע מפלה את האוכלוסייה הערבית, אשר בניה ובנותיה אינם נדרשים לשרת בצה"ל או להתנדב לשירות לאומי. כן הוסבר כי בהתחשב בנתוניה החברתיים של האוכלוסייה הערבית, המהווה מיעוט ילידי בארץ, אין זה ראוי כי צעיריה ישרתו בצבא או בשירות לאומי.

תוספת הסיוע שמעניק משרד הבינוי והשיכון ניתנת בהתאם לתקופת השירות. שיעור התוספת נע בין 461 שקל לחודש של שירות צבאי או לאומי ל-2,075 שקל לחודש שירות. לפי מדיניות זו, הסיוע בדיור שמקבלים בני זוג ששירתו שירות צבאי או לאומי מלא (36 חודשים לגבר ו-24 חודשים לאשה) גדול מזה שניתן לבני זוג באותה רמה חברתית-כלכלית שלא שירתו באחד משני המסלולים. ההפרש נע בין 27,660 שקל ל-124,500 שקל.

בעתירה, שהוגשה על ידי עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, נטען כי הסיוע בדיור (המשכנתא) שמעניק משרד הבינוי והשיכון ניתן לתכלית חברתית-כלכלית. משרד הבינוי והשיכון מתחשב בנתונים חברתיים כלכליים כמו מספר אחים ואחיות לפני הנישואים ומספר הילדים לאחר הנישואים. כמו כן, מעניק משרד הבינוי השיכון סיוע מיוחד לאנשים עם מוגבלויות. לפיכך, העותרים טענו כי התוספת שמעניק משרד הבינוי והשיכון אינה רק מפלה, אלא גם מבוססת על שיקול זר, שאינו רלבנטי לתכלית הסיוע לחסרי דירה.

העתירה מפרטת את מעמדה החברתי-הכלכלי של האוכלוסייה הערבית, שהוא הירוד ביותר בין קבוצות האזרחים בישראל וטוב רק ממעמדם החברתי-הכלכלי של עובדי ההגירה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סיווגה, במחקר מקיף משנת 2001, את המועצות המקומיות בישראל לעשרה אשכולות בהתאם לרמה החברתית–הכלכלית המאפיינת אותן. מתוך 74 המועצות הנכללות בשלושת האשכולות הראשונים, שאליהם משתייכות מועצות שבהן הרמה החברתית-הכלכלית היא הירודה ביותר בישראל, 64 הן ערביות (86.4%).

כן מובאים בעתירה נתונים מפורטים על רמת העוני המאפיינת את האוכלוסייה הערבית. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2004, באותה שנה היו 49.9% מבני אוכלוסייה זו מתחת לקו העוני, לעומת 15.9% בקרב האוכלוסייה היהודית. כמו כן, 31.3% מהאוכלוסייה הענייה בישראל בשנת 2004 היו ערבים. העתירה כוללת גם נתונים על האבטלה, ההשתכרות וצפיפות הדיור בקרב אזרחי ישראל הערבים. הטבלה שלהלן מתייחסת לרמת צפיפות הדיור בחברה הערבית, בהשוואה לחברה היהודית בישראל:

צפיפות דיור – ערבים לעומת יהודים

מקור: נתוחני למ"ס לשנת 2004

השוואה נוספת שהובאה בעתירה מתייחסת לרמה האזורית ומביאה נתונים על יישובים מבוססים יחסית, ששוכניהם מקבלים את תוספת הסיוע לחסרי דירה, ולעומתם על יישובים מוחלשים יחסית, אשר שוכניהם אינם מקבלים את התוספת האמורה:

המחשה אזורית להפליה שנוקט משרד הבינוי והשיכון בחלוקת סיוע לחסרי דירה

מקור: נתוני למ"ס משנת 2001 (דירוג חברתי-כלכלי) ונתוני לשכת התעסוקה מספטמבר 2005 (אבטלה)

עוד טענו העותרים, כי משרד הבינוי והשיכון מפר את חובת האמון שהוא חב לאזרחים, מכיוון שהוא מנהל את כספי הציבור באופן לא שוויוני ולא הוגן. משרד הבינוי והשיכון הוא נאמן של כל הציבור, נטען בעתירה, ולא של חלק אחד בלבד ממנו