למרות הודעתו של מינהל מקרקעי ישראל לבג"ץ, שלפיה השתמש בחומר לא מותר בריסוס היבולים החקלאים של הערבים בנגב, הוא מבקש להמשיך בריסוסים כי מדובר "בכלי יעיל"

ביום 7.2.2005 הגיש מינהל מקרקעי ישראל תצהיר תשובה לצו על תנאי שהוציא בג"ץ באוקטובר 2004 במסגרת העתירה נגד ריסוס יבולים חקלאיים של אזרחים ערבים בדואים בנגב. במסגרת תשובה זו הודיע מינהל מקרקעי ישראל כי במהלך 2004 בוצע ריסוס כנגד יבולים חקלאיים של ערבים בדואים בנגב בחומר שאינו מותר על פי חוק (גליפוגן). זוהי הפעם הראשונה שמינהל מקרקעי ישראל מודיע על כך, על אף שהיתה לו הזדמנות לעשות כן במסגרת תשובתו הראשונה לעתירה.

בנוסף, הודה מינהל מקרקעי ישראל בתשובה האמורה כי הטוקסיקולוג הראשי במשרד הבריאות, פרופסור ווינסטון, אכן העתיק בחוות דעתו הראשונה שהוגשה לבג"ץ אודות מסוכנות חומר הראונדאפ שהמינהל טען כי השתמש בו לרסס יבולים חקלאיים, מאתר האינטרנט של החברה שמייצרת את החומר האמור. לשיטת תשובה זו, "מקובל לייחס משקל רב לחומר מדעי אשר נאסף על ידי יצרן...". יודגש, כי פרופסור ווינסטון לא ציין בחוות דעתו המעתיקה כי הוא מסתמך על ניתוח החברה היצרנית לחומר הראונדאפ. עניין זה נחשף בעקבות הודעת העותרים לבג"ץ כי חוות דעתו של פרופסור ווינסטון הועתקה מאתר האינטרנט האמור. המשיבים הגישו לבג"ץ חוות דעת חדשה מאת פרופסור ווינסטון, ואף צירפו לה את המקורות שהסתמך עליהם פרופסור ווינסטון.

העתירה הוגשה לבג"ץ במרץ 2004 בשם אזרחים ערבים בדואים וארגוני זכויות אדם, לרבות רופאים לזכויות אדם ואגודת הגליל. העתירה הוגשה על ידי עו"ד מרואן דלאל מארגון עדאלה. בעתירה נטען כי מינהל מקרקעי ישראל מסכן את חיי ובריאות התושבים הבדואים באמצעות הריסוס. כמו כן, נטען כי הריסוס מסב נזק ממשי לצאן ולסביבה בכלל. העותרים הסתמכו גם על שתי חוות דעת של מומחים בעניין מסוכנות חומר הראונדאפ: של פרופסור אליהו רטנר ראש המחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית וד"ר אחמד יזבק מאגודת הגליל.

עוד הוסיפו העותרים כי מינהל מקרקעי ישראל אינו מוסמך להשתמש בריסוס יבולים חקלאיים כאמצעי לאכיפת זכויות נטענות בקרקע. שכן, ניתן לרסס יבולים חקלאיים לתכלית אחת בלבד, היא התכלית הסביבתית והתברואתית. בנוסף, מדובר בקרקע אשר נמצאת במחלוקת (הליך הסדר) בין התושבים הבדואים ומינהל מקרקעי ישראל, ומכל מקום מדובר בקרקע אשר בעיני התושבים הבדואים היא שלהם עוד מלפני 1948.

יום לאחר הגשת העתירה הוציא בג"ץ צו ביניים אשר מונע את ריסוס היבולים החקלאיים. צו זה עדיין בתוקף. לאחר הוצאת צו הביניים, מינהל מקרקעי ישראל הרס יבולים חקלאיים של אזרחים ערבים בדואים בנגב באמצעות טרקטורים וכוחות משטרה גדולים. מינהל מקרקעי ישראל מבקש בתשובתו לבג"ץ לאפשר לו לרסס יבולים חקלאיים של בדואים מהאוויר משום שהדבר יעיל יותר.

מרכז עדאלה הודיע בעקבות תשובת המינהל לבג"ץ כי "מינהל מקרקעי ישראל הוכיח פעם נוספת את העוינות שלו לאוכלוסיה הערבית הבדואית בנגב. לא זו בלבד שהוא השתמש באמצעי לא חוקי (ריסוס) כדי לאכוף זכויות נטענות בקרקע, אלא הוא אף השתמש בחומר ריסוס שאינו מותר על פי דין." עוד הוסיף עדאלה לעניין ההעתקה של פרופסור ווינסטון "לא יתכן כי העובדה שהטוקסיקולוג הראשי העתיק לחוות דעתו ניתוח לא שלו בנושא כה חשוב כמו בריאותם של אזרחים, מבלי להודיע על כך לבג"ץ, תעבור לסדר היום מבלי לבחון אם פרופסור ווינסטון ראוי להמשיך למלא את תפקידו."