עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת אשר הטילה עונש על ח"כ עיסאם מח'ול בשל התבטאות פוליטית; "החלטה זו מרוקנת את תחולת החסינות על ביטויים פוליטיים מכל תוכן" נטען בעתירה לעליון
הודעה לעיתונות
30.12.2004
עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת אשר הטילה עונש על ח"כ עיסאם מח'ול בשל התבטאות פוליטית; "החלטה זו מרוקנת את תחולת החסינות על ביטויים פוליטיים מכל תוכן" נטען בעתירה לעליון
ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש ביום חמישי 30.12.2004 עתירה לבג"ץ בשמו של ח"כ עיסאם מח'ול, בדרישה לבטל את החלטת הכנסת מיום 29.12.2004 האוסרת על ח"כ מח'ול לנאום למשך עשרה ימי ישיבות בכנסת. עוד ביקש ארגון עדאלה מבג"ץ להוציא צו ביניים המורה לכנסת לעכב את החלטתה עד למתן פסק דין בעתירה.
החלטת הכנסת באה בעקבות קובלנה שהגישה ח"כ לימור לבנת לועדת האתיקה של הכנסת ביום 27.6.2004, בטענה, כי ח"כ מח'ול התבטא בחריפות נגד ממשלת ישראל באומרו "ממשלת המוות", "ממשלת דמים", "הממשלה החזירי". ועדת האתיקה של הכנסת קבעה בהחלטתה מיום 21.12.2004, כי בדבריו של ח"כ מח'ול הוא הפר את הסעיפים 1א (4) ו- 5 לכללי האתיקה של חברי הכנסת שקובעים, בין היתר, כי חבר כנסת ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר הכנסת ויעשה לטיפוח אימון הציבור בו וימלא את שליחותו בכנסת באחריות, ביושר ובהגינות, משקבעה ועדת האתיקה, כי העותר הפר את כללי האתיקה הנ"ל היא החליטה לשלול את זכותו לקבל רשות דיבור במליאה ובכל ועדות הכנסת למשך עשרה ימי ישיבות, החל מיום 27.12.2004. ביום 29.12.2004 דחתה הכנסת את הערעור שהגיש ח"כ מח'ול על החלטתה ברוב קולות.
דבריו של ח"כ מח'ול אשר עוררו את זעמה של ח"כ לבנת נאמרו בהקשר הדיון שהתקיים בכנסת בעניין שביתת המצילים. באותו יום (21.6.2003) מחה ח"כ מח'ול בתוקף, מעל במת הכנסת, נגד הכוונה להוציא צווי ריתוק נגד המצילים השובתים, פעולה שהוגדרה על ידו כניסיון להשתיק את מאבקם הצודק של בתור עובדים. במהלך דבריו התייחס ח"כ מח'ול למספרם ההולך ועולה של האנשים שטבעו במדינה. ח"כ מח'ול משתמש בכותרת ספרו של הסופר הברזילאי הדגול, ז'ורז' אמאדו, "ים המוות" כמטאפורה לתיאור אטימות הממשלה לדרישותיהם של המצילים, כאחת שמייצרת את "ים המוות". בהמשך ציטט חבר הכנסת מח'ול את דבריו של ח"כ שמעון פרס, שנאמרו קודם לכן בנוגע למדיניות הממשלה "החזירית".
עורכי הדין חסן ג'בארין ועביר בכר טענו בעתירה, כי החסינות המהותית של חבר כנסת, מכוח חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק החסינות"), חלה על חופש הביטוי הפוליטי. תחולתה של החסינות משמעה כי חבר הכנסת חסין מפני כל פעולה משפטית הנוצרת על רקע התבטאויות שהשמיע במסגרת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו. לפיכך, הגבלת זכותו של העותר לנאום מעל דוכן הנאומים בכנסת כעונש על דברים שאמר הנה בלתי חוקית בהיותה נוגדת את הדין הנהוג במדינת ישראל.
כמו כן, נטען בעתירה, כי הטלת עונש על התבטאות פוליטית עלולה לגרום לכך שחבר הכנסת יצנזר את עצמו מראש ויגביל את דבריו ואת התבטאויותיו גם אם הם נעשים במילוי תפקידו, דבר אשר מרוקן את מושג החסינות המהותית מכל תוכן. שכן, תכליתה של החסינות היא לאפשר לחברי הכנסת לבטא את עמדותיהם הפוליטיות ללא פחד ומורא". "למעשה", נטען, "החלטת ועדת האתיקה של הכנסת היוותה מכשיר עוקף למוסד החסינות".
ארגון עדאלה הוסיף, כי "לא ברור הכיצד הפר ח"כ מח'ול את כללי האתיקה הנ"ל כאשר דבריו היו רחוקים מלהיות מכוונים נגד כנסת, בתור שכזו או לכבודה, והם כוונו במפורש נגד מדיניות הממשלה המתעלמת מדרישותיהם הלגיטימיות של המצילים המשקפים קבוצה בלתי נפרדת מקבוצת העובדים במדינה שמוחים נגד תנאי העסקתם. באותה מידה לא ברור כיצד מהווים דבריו של ח"כ מח'ול בגין "המדיניות החזירית", הפרה אתית בזמן שהיה ידוע לכל, לרבות למגישת הקובלנה, כי דברים אלה הנם ציטוט לדבריו של ח"כ שמעון פרס שנאמרו באותו יום". כך גם, נטען בעתירה, קשה יהא להבין הכיצד הפר העותר את כלל 1א (5), המורה לחבר כנסת לנהוג באחריות ויושר תוך נאמנות למעמדו כמנהיג בחברה, בזמן שדבריו של ח"כ מח'ול מוכיחים בבירור כי הם נאמרו מתוך אחריותו כמנהיג ברשימה שחרטה על דגלה את המאבק החברתי ומנסה למנוע כל פגיעה באוכלוסיית עובדים המבקשים לממש את זכותם לשבות ולהביע מחאתם נגד מדיניות הרשות המבצעת כלפיהם".
