בג"ץ לפרקליטות המדינה: יש להכריע בשלב זה בסוגיית תחולת החסינות על ח"כ עזמי בשארה

הודעה לעיתונות
9.11.2004

בג"ץ לפרקליטות המדינה: יש להכריע בשלב זה בסוגיית תחולת החסינות על ח"כ עזמי בשארה

בג"ץ דן ביום שני, 8.11.2004, בעתירה שהגיש ארגון עדאלה ביום 24.12.2003, בשמו של ח"כ ד"ר עזמי בשארה, בעניין הנאומים הפוליטיים שנשא באום אל-פחם (יוני 2000) ובסוריה (יולי 2001). כזכור, העתירה הוגשה בעקבות החלטת בית משפט השלום בנצרת לא להיזקק לטענות המקדמיות שהגיש ארגון עדאלה עם פתיחת משפטו של ח"כ בשארה, וביניהן טענת תחולת החסינות על ח"כ בשארה.

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, אמר בתחילת הדיון, כי העתירה מעלה סוגייה משפטית חשובה, וכי יש צורך להכריע בסוגיית תחולת החסינות על ח"כ בשארה בשלב מקדמי זה. לאחר מכן, פנה השופט ברק לפרקליטות המדינה וביקשה לבדוק את עמדתם לגבי הפורום שיכריע בסוגיית החסינות, היינו, בית משפט השלום בנצרת או בג"ץ. פרקליטות המדינה ביקשה מבג"ץ אורכה של 30 יום על מנת לגבש את עמדתה בנושא.

עוד הדגיש הנשיא ברק, כי ניתן להכריע את סוגיית החסינות לפי כתב האישום, וכי החסינות מגינה על חבר כנסת מפני התעמרות השלטון ונותנת לחברי כנסת מרווח פעולה, ומכאן חשיבות הסוגייה. יצוין, כי בדרך כלל, אין בג"ץ מתערב בהחלטות ביניים בהליך פלילי, אלא במקרים נדירים.

כזכור, ביום 12.11.2001 הוגש כתב אישום נגד ח"כ בשארה בגין דברים שנשא בנאומו בסוריה (יולי, 2001) ובאום-אלפחם (יוני 2000), המייחס לו פרסום דברי שבח, אהדה ועידוד למעשי אלימות ולארגון החיזבאללה בניגוד להוראות הפקודה למניעת טרור, תש"ח 1948. בטרם הגשת כתב האישום הסירה הכנסת את חסינותו הפרלמנטרית של ח"כ בשארה. יצויין, כי החלטת הכנסת להסיר את חסינותו של ח"כ בשארה הינה תקדימית, שכן מאז 1948 לא הוסרה חסינות של ח"כ בגין התבטאויות פוליטיות לצורך הגשת כתב אישום.

עם תחילת הדיונים בעניינו של ח"כ בשארה בפני בית משפט השלום בנצרת העלו סניגוריו מטעם ארגון עדאלה ארבע טענות מקדמיות וביקשו ביטול כתב האישום נגד ח"כ בשארה. סניגוריו של בשארה טענו, בין היתר, כי הגשת כתב האישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה נגועה בשיקולים זרים, מניעים פוליטיים וחוסר תום-לב. בהקשר הזה הובאו ראיות המוכיחות כי היועמ"ש התייעץ עם ראש הממשלה, מפלגות שונות והשב"כ עובר להגשת כתב האישום. עוד נטען, כי החסינות המהותית של ח"כ בשארה חלה ללא סייג על שני הנאומים נשוא כתב האישום, שכן מדובר בנאומים פוליטיים –מדיניים, וכי הדברים נאמרו במסגרת מילוי חובתו ותפקידו כנציג פוליטי של ציבור בוחריו. עוד, טענו הסניגורים, כי כתב האישום הנ"ל אינו מגלה עבירה, וכי ח"כ בשארה אמר את הדברים הנ"ל בכנסת והם מייצגים דעה לגיטימית הנופלת בגדר חופש הביטוי הפוליטי.

בית משפט השלום בנצרת החליט ביום 13.11.2003 לא לדון בטענות המקדמיות לביטול כתב האישום וקבע שהדיון בהם ייערך במסגרת המשפט עצמו. הרכב השופטים לא נימק את החלטתו.

בעקבות כך, הגיש ארגון עדאלה ביום 24.12.2003 עתירה לבג"ץ בשמו של ח"כ בשארה נגד היועץ המשפטי לממשלה ובית משפט השלום בנצרת בדרישה לבטל את החלטת הכנסת מיום 7.11.2001 להסיר את חסינותו של ח"כ בשארה. כמו כן, ביקש ארגון עדאלה מבג"ץ לקבוע, כי החלטתו של היועמ"ש בדבר הגשת כתב-אישום ו/או פתיחת הליכים פליליים נגד ח"כ בשארה בגין התבטאויות פוליטיות הינה בלתי חוקית לאור תחולת החסינות המהותית, ולהפסיק את הליכי העמדתו לדין עד שסוגיית תחולת החסינות המהותית תוכרע בהחלטה שיפוטית.

עדאלה טען בעתירה, כי החלטת בית-משפט השלום שלפיה הוא בחר לא להחליט בסוגייה זו ולהשאירה לסוף ההליך, נוגדת באופן בסיסי את המהות והמשמעות של חסינות מהותית. שכן, הנפקות לקיומה של חסינות מהותית היא למעשה איסור קיומם או המשכם של הליכים פליליים, לכן, ההכרעה המשפטית בסוגיית החסינות חייבת להיות בתחילת המשפט ולא בסופו.

בעתירה נטען, כי בית משפט השלום טעה כאשר לא קיבל את הטענות המקדמיות ללא נימוק, ובמיוחד את הטענה בדבר תחולתה של החסינות המהותית.

יצויין, כי סעיף 1 (א) לחוק חסינות חברי-הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א- 1951 קובע, כי "חבר-הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני כל פעילות משפטית, בשל הצבעה או בשל הבעת דעה בעל-פה או בכתב או בשל מעשה שעשה בכנסת או מחוצה לה, אם היו ההצבעה הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת".

עוד הצביע ארגון עדאלה בעתירה על הפגמים המהותיים שנפלו בהליך נטילת חסינותו של ח"כ בשארה. כך למשל, לא הוצגה התשתית העובדתית הראויה והרלוונטית המבססת את האמור בכתב-האישום בפני ועדת הכנסת, לא הוצגה המלצת המשטרה בעניין סגירת התיק בשל תחולת החסינות המהותית, לא הוצג בפני ועדת הכנסת או המליאה את שני הנאומים בשלמותם; לא הובהר כי כתב-האישום מתבסס אך ורק על כתבה של עיתון "מעריב" אשר הודה שהביטויים שהופיעו בכתבה אינם מדויקים ועברו שיפוצים מילוליים; לא הוצגה בפניהם העובדה כי אין תיעוד כלשהו לנאום.

בנוסף, נטען, כי נקודת המוצא שהנחתה ועדת הכנסת והמליאה היתה שהסוגיה אינה נוגעת למעמד חופש הביטוי וכי החלטת ועדת הכנסת ולאחר מכן החלטת המליאה לא נתנו משקל כלשהו לסוגיית המניעים בהגשת בקשת נטילת החסינות והשיקולים הלא עניינים וחוסר תום הלב בהגשת כתב-האישום.

יצויין, כי עד כה, נדחו כל הדיונים בעניינו של ח"כ בשארה בבית משפט השלום, בהסכמת שני הצדדים, וזאת עד שבג"ץ יכריע בעתירה.

יודגש, כי האיחוד הבינלאומי לפרלמנטרים השוכן בג'נווה החליט, בינואר 2004, כי החלטת בית משפט השלום בנצרת לא להיזקק בשלב זה לטענה המקדמית של תחולת החסינות המהותית מרוקנת מתוכן את המטרה והמהות של החסינות המהותית.