הוגש נייר עמדה, המתייחס למעמדם של יישובים ערבים, בפני ועדת החקירה לגבולות באר שבע ולרשויות אחרות בנגב

הודעה לעיתונות
28.10.2004

הוגש נייר עמדה, המתייחס למעמדם של יישובים ערבים, בפני ועדת החקירה לגבולות באר שבע ולרשויות אחרות בנגב

ארגון עדאלה הגיש ביום 27.9.2004 מסמך עקרונות לועדת החקירה לגבולות באר שבע ולגבולות המועצות המקומיות ירוחם, שגב שלום והמועצות האזוריות אבו בסמה, בני שמעון, מרחבים, רמת נגב, ושטחים חסרי מעמד מוניציפאלי (להלן: "הועדה"). כמו כן, ביקש ארגון עדאלה להופיע בפני הועדה על מנת להביע את עמדתו בפניה.

עיריית באר שבע מבקשת להוסיף לשטח שיפוטה עוד 181,234 דונם, בעוד שטחה הנוכחי של העיר באר שבע מגיע ל- 54,585 דונם. דהיינו, העירייה מבקשת הכפלת שטחה הנוכחי בכ- 4.3 פעמים. השטחים אליהם מבקשת העיר להתרחב כוללים את היישובים הלא מוכרים: אל-סר, דרומית לבאר שבע; עוג'אן, צפון-מזרח לב"ש; וכרכור צפון-מזרח לב"ש. עוד, הוועדה אמורה לבדוק ולהמליץ בדבר השיוך המוניציפאלי של השטחים חסרי מעמד מוניציפאלי מדרום לכביש מס' 25. על שטחים אלו ממוקמים מספר של יישובים לא מוכרים, שהינם: ת'שמנזה, סווין, ואדי אל-נעם, אלשהבי-אבו תלול, אלמד'בח, ואדי אלמשאש ורכמה.

בנוסף לכך, העירייה מבקשת להתרחב, כמעט, עד לגבולות תחום שיפוטם של היישובים: רהט, לקיה, שגב-שלום ותל-שבע. התרחבות זאת תמנע מישובים ערבים את האפשרות להתרחבות ופיתוח נוכחי ועתידי. זאת, במיוחד לאור המצב המרחבי והחברתי-כלכלי הקשה של אותם יישובים ואת המחסור הרב בשטחים הן לדיור והן לשירותי ציבור שונים.

במסמך, טענו עורכת הדין סוהאד בשארה ומתכננת הערים בעדאלה, גב' הנא חמדאן, כי מצבם הסוציו-אקונומי והמרחבי של הישובים המוכרים והבלתי מוכרים הנ"ל, דורש התייחסות מיוחדת מצד הועדה, בבואה להחליט אודות העניינים שבסמכותה. שכן, הצרכים הקיימים של תושבי ישובים אלה, הצרכים העתידיים של פיתוח, והחלוקה הבלתי צודקת של המרחב בנפת באר שבע, כל אלה צריכים להיבחן ולקבל ביטוי בהמלצות הועדה בעניין נשוא מסמך עקרונות זה. הרחבת תחום שיפוטה של עיריית באר שבע, כמבוקש על ידה, יפגע קשות בזכויות יסוד של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים ויש בו בכדי להתעלם כליל מקיומם של אלה ומהצורך למציאת פתרון הולם של הכרה והתפתחות.

עוד הובהר במסמך, כי קביעתם של תחומי שיפוט מהווה חלק מהפעולות התכנוניות הקובעות את עתידם של יישובים ואזורים. לכן, כל הסכמה להרחבת תחום שיפוט עיריית באר שבע כמבוקשה, יש בה כדי לחרוץ את גורלם של הכפרים הערבים הבלתי מוכרים להיעלם, ויחרוץ אף את גורלם של הישובים המוכרים להחמרה יתירה של מצבם. דבר אשר יש בו כדי להגדיל את הפער החברתי-כלכלי והמרחבי בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית באזור, יש בו כדי לפגוע בזכויות יסוד של תושבי הישובים הערביים בו והנו מנוגד לעקרון הצדק החלוקתי, כפי שזה בא לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון בנושא.

בנגב, מתגוררים כיום כ- 130 אלף אזרחים ערבים בדווים. כמחצית מאוכלוסייה זו מתגוררת בכפרים לא מוכרים וכמחציתה מתגוררת בישובים מוכרים הסובלים מבעיות חמורות של העדר תשתיות, שירותים ומצוקת שטחי פיתוח. כיום קיימים בנגב כ- 14 ישובים ערביים מוכרים, מחציתם הוכרו בשנות השישים והשבעים, ולאחרונה הכירה הממשלה ב- 7 ישובים נוספים (נציין, שעוד אין תוכניות מתאר ליישובים אלה). מטרת הקמתם של ישובים אלה הנה לרכז את מגורי כלל האוכלוסייה הערבית בנגב, בניסיון לצמצם עד למינימום האפשרי את שטח האכלוס והמחייה של האוכלוסייה הערבית בנגב, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמצב הקיים, מצורכי האוכלוסייה הערבית המיידיים, מהפערים הקיימים בין הישובים הערביים ליהודיים באזור ומצורכי הפיתוח העתידיים של האוכלוסייה הערבית בו.

מסמך העקרונות התייחס למציאות החיים הקשה של האוכלוסייה הערבית בנגב. שכן, מצב קשה ביותר מתבהר מדירוגם של הישובים הערביים באשכולות הסוציו-אקונומיים, כאשר כל שבעת הישובים הערביים נמצאים באשכול החברתי-הכלכלי הכי נמוך, אשכול 1. לשם הבהרת חומרת המצב, כלל מסמך העקרונות מספר נתונים על המצב הכלכלי-חברתי בישובים אלה. כך למשל, שיעורי דורשי העבודה בשבעת היישובים הערבים בנגב הינם הכי גבוהים בישראל, כאשר שיעור זה בכל הישובים הנו מעל ל- 30%. בלקייה שיעור דו"ע מגיע ל- 33%, ברהט %31.5, בשגב שלום 31.1% ותל-שבע 30%. בנוסף, אחוז הילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה (לשנים 1995-2002), בישובים אלה, הנם גבוהים ביותר. 6 מבין 7 הישובים, בדרום, בהם הילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה מונים יותר מ- 30% מכלל ילדי היישוב, הנם ישובים ערביים. כל למשל עומד אחוז זה בלקייה 44.9%, ברהט 42.3%, בשגב שלום % 34.9, ובתל-שבע % 41.6.

במסמך העקרונות נטען, כי נתונים אלה מקבלים הדגשה יתירה לאור העובדה כי האוכלוסייה הערבית בנגב הינה אוכלוסייה צעירה יחסית לאוכלוסייה היהודית וגם לשאר האוכלוסייה הערבית במדינה. אחוז הערבים השייכים לקבוצת גיל 0-19 מכלל האוכלוסייה הערבית מגיע ל- 50.6%, כאשר אחוז היהודים השייכים לאותה קבוצה הינו פחות ומגיע ל- 33.8%. כאשר אחוז האוכלוסייה הערבית הצעירה (קבוצת גיל 0-19 שנים) במחוז הדרום מגיע ל- 66.3%, לעומתם אחוז האוכלוסייה היהודית הצעירה במחוז מגיע ל 35.0%. יחד עם זאת, קצב גידול האוכלוסייה הערבית בדרום עומד על 5.6% לשנה.

בנוסף, כ- 40 יישובים ערבים באזור הנגב עודם לא מוכרים, ובהם מתגוררים כ- 60,000 אזרחים ערבים. ישובים אלה בחלקם היו קיימים לפני קום המדינה, ובחלקם הוקמו בעקבות צווים מטעם המושל הצבאי, בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים, אשר העבירו את תושביהם מכפריהם המקוריים, מלפני 1948, לכפריהם הנוכחיים. אין המדינה מספקת להם את השירותים הבסיסיים כגון: מים, חשמל, תשתיות ושירותי ציבוריים חיוניים אחרים.

במסמך העקרונות נטען, כי הנתונים הנ"ל מבהירים מחד את האפליה החמורה הקיימת, ומאידך את הצרכים הגדלים בחלוף הזמן, הן מחמת המצב הקיים והן מחמת גידול האוכלוסייה והרכבה. על כן, על הועדה לשקול, בין היתר, את כל הנתונים לעיל, בבואה להחליט בנושא שבסמכותה. שכן, תחימת גבולות רשות מקומית, ישפיע, באופן ישיר ועקיף, על הרשויות המקומיות השכנות, על אפשרויות התרחבותן בעתיד הקרוב והרחוק, על אפשרויות סיפוק צורכי הפיתוח של תושביהן ועל אפשרויות מציאת פתרונות הולמים לכפרים הבלתי מוכרים באזור הנתון.

מסמך העקרונות אף התייחס לחלוקה הבלתי צודקת של המרחב בנגב, ולמדיניות "ייהוד המרחב" שמנהיגות ממשלות ישראל במדינה בכלל ובאזור הנגב בפרט, על ידי הבטחת שימוש יהודי בלעדי במקסימום שטחים אפשריים, לעומת מזעור השטחים בשימוש האוכלוסייה הערבית. כך למשל, וכתוצאה ממדיניות זו, טרם הכירה המדינה בכפרים הלא מוכרים, בו בעת שהישובים המוכרים סובלים מאפליה בוטה ביותר בהקצאות קרקע, משאבים ציבוריים וכד'. במקביל, פועלת המדינה נמרצות לקידום הקמתם של ישובים יהודיים באזור, הקמתן של התיישבויות בודדים, המשתרעות על עשרות אלפי דונמים והעברת שטחים ל"משמורת" המועצות האזוריות היהודיות בנגב.

במסמך נטען, כי מדיניות מתמשכת זו, הובילה לחלוקה בלתי צודקת של המרחב, בין הרשויות המקומיות היהודיות והערביות בנגב וגורמת לבעיות חמורות של תשתיות, העדר אפשרויות פיתוח. כך למשל, נפת באר שבע משתרעת על שטח של 12,945 קמ"ר, כאשר תחום שיפוטן של שבעת היישובים הערבים (הממוקמים בנפה זו) משתרע על שטח של 59.957 קמ"ר, המהווה 0.5% משטחה של הנפה. לעומת זאת, אוכלוסיית היישובים הערבים מהווה 16% מכלל האוכלוסייה בנפה והאוכלוסייה הערבית בכל הנפה מהווה 24%.

במסמך הובאה דוגמא נוספת המבליטה את אי הצדק החלוקתי באזור. בעוד שגודל אוכלוסיית הישוב עומר היהודי מגיעה לכמחצית גודל האוכלוסייה ביישוב הערבי השכן תל שבע, תחום שיפוט עומר (12.772 קמ"ר) גדול פי 2.7 פעמים מהיישוב תל שבע (4.762 קמ"ר).
לאור כל האמור לעיל, עדאלה דרש מהועדה:

להימנע מהרחבת גבולות תחום השיפוט של העיר באר שבע, או כל יישוב אחר, על חשבון הישובים הערבים הבלתי מוכרים ואפשרויות התפתחותם.

לבחון יצירת רשות מקומית או רשויות מקומיות כחלק מתהליך הסדרת מעמדם של הכפרים הבלתי מחוכרים.

לשקול ברצינות את צורכי הפיתוח הנוכחיים והעתידיים של הישובים הערביים המוכרים, הגובלים את תחום שיפוט עיריית באר שבע, הקיים והמוצע. הרחבת תחום שיפוט העיר באר שבע, או כל רשות מקומית אחרת, תוך העמקת האפליה כנגד ישובים אלה והחרפת מצבם הנוכחי, נחשבת כהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני ומפלה בפני עצמה. כל החלטה בעניין זה צריכה להבטיח את הפיתוח העתידי של ישובים אלה, על פי צורכי האוכלוסייה.

לדאוג לחלוקה מרחבית צודקת ושוויונית בין קבוצות האוכלוסין השונות.

בטרם קבלת כל החלטה בנדון, ליתן זכות שימוע לנציגי הכפרים הבלתי מוכרים שהוזכרו לעיל, ליישובים הערביים הנ"ל, ולעמותות המעוניינות בנושא. 

 למסמך העקרונות