עדאלה בעתירה לבג"צ: החלטת המועצה להעניק הנחה של 90% בהחכרת קרקע לבניה לחיילים לוקה באפליה פסולה על רקע לאום

הודעה לעיתונות
19.10.2003


עדאלה בעתירה לבג"צ:
החלטת המועצה להעניק הנחה של 90% בהחכרת קרקע לבניה לחיילים לוקה באפליה פסולה על רקע לאום

 

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש היום, 19.10.2003, עתירה לבג"צ בשמו ובשם הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל, נגד מינהל מקרקעי ישראל, שר האוצר ושר התעשייה והמסחר בדרישה לבטל את ההחלטה מס' 952 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. החלטה זו מעניקה הנחות בשיעור 90% מדמי החכירה לקרקע לבנייה וזאת רק לחיילים משוחררים, בישובים באזורי הגליל והנגב אשר יש בהם פחות מ- 500 יחידות דיור, והינם כלולים באזורי עדיפות א' ו ב'.

 

ההחלטה הנ"ל התקבלה בחודש ינואר שעבר ע"י מועצת מינהל מקרקעי ישראל והיא אושררה על ידי יו"ר המועצה בפברואר שעבר ועל ידי שר האוצר בתאריך 23.3.2003. להחלטה צורפה רשימת "יישובים באזור עדיפות לאומית הכוללים פחות מ- 500 יחידות דיור". הרשימה כללה 262 ישובים בגליל, ביניהם 4 ישובים ערביים, וכן 161 ישובים בנגב ביניהם אין אף ישוב ערבי אחד. מאוחר יותר, שונתה הרשימה כך שלא כללה אף ישוב ערבי אחד. מטרת ההחלטה המוצהרת הייתה עידוד מעבר תושבים לגליל ולנגב.

 

יודגש, כי מייד עם קבלת ההחלטה ועוד בטרם אישורה על ידי ראש הממשלה ושר האוצר, פנה ארגון עדאלה למועצת מינהל מקרקעי ישראל, ראש הממשלה, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבטל את ההחלטה ולא לאשרה, אך שום תשובה עניינית לא התקבלה. עדאלה אף פנה בקדם בג"צ למחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה בבקשה להתערבותם המיידית, אך גם הפעם ללא שום מענה.

 

בעתירה טענה עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, כי ההחלטה מפלה ביודעין בין שתי קבוצות האוכלוסין, היהודית והערבית, בהתנותה את ההטבה בשירות צבאי או לאומי, וכי קריטריון זה אינו רלוונטי כלל להענקת ההטבה, שכן לא קיים כל קשר בין השירות הצבאי לבין המטרה המוצהרת של ההחלטה, שהינה "להביא תושבים אל הגליל והנגב".

 

בהקשר זה נטען בעתירה, כי הליך קבלת ההחלטה נעשה בניגוד מוחלט לכללי המינהל התקין ובניגוד לעקרונות הבסיסיים של המשפט המינהלי, כך ש"עיון בתכלית המוצהרת של ההחלטה הנדונה ובדיקתה מול הקריטריונים שנקבעו, מגלות כי אין קשר רציונלי, הגיוני, וסביר בין התכלית המוצהרת לבין הקריטריונים; ובוודאי גם אין הצדקה עניינית לתכנה של ההחלטה המחלקת, כמעט בחינם, קרקעות לבניה ללא שמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, שוויון וצדק חלוקתי בין המגזרים השונים והיישובים הנמצאים באותו אזור גיאוגרפי."

 

עוד נטען בעתירה, כי ההחלטה לא התבססה על מלוא התשתית העובדתית, ולא התקיים כל דיון ממצה, ולא הובאה תשתית עובדתית רלוונטית בטרם קבלת ההחלטה הנ"ל, כך כלל לא הובאו בחשבון מצוקת הדיור והמחסור בקרקע בקרב האזרחים הערבים. ובהקשר זה התייחסה העתירה בהרחבה למצוקת הדיור והמחסור בקרקע בקרב האוכלוסייה הערבית, סיבותיה והשלכותיה, וכן את התייחסות הפסיקה העליונה לנושא.

 

בנוסף נטען, כי הישובים הכלולים ברשימה הנם ישובים קהילתיים, מושבים או קיבוצים יהודים אשר אינם פתוחים למגורי הקהל הרחב. זאת ועוד, הרשימה מראה, כי אפילו אותם יישובים ערביים מעטים, הכוללים פחות מ- 500 יחידות דיור ומסווגים כאזורי עדיפות, הוצאו מרשימת הישובים.

 

כך למשל לא נכללו ברשימה הישובים להלן, על אף הימצאותם בגליל, באזורי עדיפות לאומית א' או ב' ובהם פחות מ- 500 יחידות דיור:

 

שם ישוב בגליל אזור עדיפות  מספר יחידות דיור
אל עזייר ב' 358
רומאנה ב' 133
ואדי חמאם ב' 245
סואעד חמירה ב' 40
עראמשה א' 240-230
מנשית זבדה ב' 200
ניין ב' 240
עין אל-אסד ב' 181

 

 כמו כן, הודגש בעתירה כי ההחלטה הנ"ל נגועה באפליה פסולה על רקע לאום, הן בקריטריונים שנקבעו ליישומה (שירות בצבא, מספר יחידות דיור ביישוב וסיווג לאזורי עדיפות לאומית) והן בתוצאות של יישום ההחלטה ובאפקטים שלה על שתי האוכלוסיות הערבית והיהודית.

 

העתירה סקרה בהרחבה את התייחסות הפסיקה לסוגיית חלוקת המקרקעין במדינה, ונטען בה, כי ההחלטה שבנדון נוגדת את העקרונות הבסיסיים שהותוו על ידי בית המשפט העליון בנושא, ובראשם עקרון הצדק החלוקתי, שכן "היא מטיבה באופן קיצוני ביותר, עד כמעט חלוקה חינם, של הקרקע, אך ורק לקבוצה מסויימת מכלל האזרחים במדינה".