הכנסת מחוקקת חוקים נוספים כדי להשתלט על אדמות הערבים

ביום רביעי, 10 בפברואר 2010, אישרה הכנסת את תיקון מס' 3 לפקודת המקרקעין (רכישה לצורכי ציבור). תכליתו העיקרית של התיקון, שעבר בקריאה שנייה ושלישית, היא לקבע את שליטת המדינה באדמות שהופקעו מערבים, גם במקרים שאדמות אלו לא שימשו לצורך שלשמו הופקעו. התיקון בא בעקבות קריאתו של בית המשפט העליון למחוקק, להסדיר את סוגיית הפקעת המקרקעין בהסדר מקיף. קריאה זו נכללה בהחלטה שניתנה בבג"ץ 2390/96, בעניין קרסיק נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פד"י נה (2) 625, משנת 2001. –למעשה, תיקון זה עוקף את ההלכה שקבע בית המשפט בעניין קרסיק, שלפיה המדינה צריכה להחזיר קרקע מופקעת לבעליה המקוריים, אם הקרקע לא שימשה לתכלית שלשמה הופקעה.

בתיקון נקבע כי ככלל לא תהא תחולה רטרואקטיבית של העיקרון המנחה שנקבע בעניין קרסיק, אלא במקרים שבהם טרם מומשה המטרה הציבורית של ההפקעה, טרם חלפו 25 שנה ממועד ההפקעה והקרקע המופקעת לא עברה לצד ג'. התיקון גם מאפשר לרשות המפקיעה להתחיל במימוש הצורך הציבורי שלשמו הופקעו המקרקעין במשך תקופה המגיעה עד ל-17 שנים לאחר מתן הודעה על ההפקעה. כלומר, לאזרח המבקש להחזיר לידיו את הזכויות בקרקע המופקעת יעמדו שמונה שנים בלבד לעשות זאת, בתנאי שהרשות לא החלה בשימוש חלקי או מלא במקרקעין.

היבט חשוב נוסף של התיקון הוא הרחבת ההגדרה של המטרות הציבוריות שלשמן יכול שר האוצר להפקיע קרקע. בניגוד למגמה שרווחה בשנים האחרונות, שבהן צימצם בית המשפט את התכליות שלשמן הרשות תהיה מוסמכת להפקיע קרקע והגביל אותן לתכליות שכלל הציבור נהנה מהן, התיקון מרחיב אותן באופן משמעותי באמצעות הגדרת מטרות כמו "הקמה, הרחבה או פיתוח של יישוב" כחלק מהתכליות שלשמן מותר להפקיע. יתרה מזו, התיקון מעניק לשר גם את האפשרות להכריז על החלפת המטרה הציבורית בתכלית אחרת, אם המטרה הראשונית שלשמה הופקעה הקרקע לא מומשה.

בתגובה לאישור התיקון לחוק מסר מרכז עדאלה, כי מקריאה בכללים שמציב החוק ברור כי הוא חוקק במיוחד כדי לחסום לפני הפלסטינים אזרחי ישראל את הדרך להגשת תביעות משפטיות להחזרת אדמותיהם שהופקעו ולא נעשה בהן שימוש עד היום. הסיבה לכך היא, שרוב האדמות הערביות הופקעו לפני יותר מ-25 שנה והבעלות על שטחים נרחבים כבר הועברה לגופים שונים.

לאורך כל התקופה שבין קביעת ההלכה בבג"ץ ועד לקבלתו של תיקון מס' 3, נמנעו בתי המשפט מלהעניק סעדים אופרטיביים לעותרים שביקשו את אדמותיהם בחזרה, בהסתמך על העיקרון המנחה שנקבע בעניין קרסיק, בציפייה להסדר מקיף שייקבע על ידי הכנסת. עם זאת, עיון בהוראות תיקון מס' 3 מוביל למסקנה כי הוא רוקן מתוכן את העיקרון המנחה שנקבע בעניין קרסיק. ציפיותיהם של רבים מהאזרחים שחיכו למוצא פיו של המחוקק לא התממשו. לצד הפגיעה בכלל האזרחים, התיקון שנקבע פוגע במיוחד בזכויותיהם של האזרחים הערבים במדינה. קביעה של תקופת התיישנות בת 25 שנים מחסלת כמעט כל אפשרות לתיקון חלקי של העוול ההיסטורי שנגרם לאזרחים הללו, באמצעות החזרת חלק מאדמותיהם אשר הופקעו מהם בשנותיה הראשונות של המדינה וטרם נעשה בהן כל שימוש.