בית משפט השלום האריך בשבוע את מעצרם של המנהיגים הערבים שהשתתפו במשט החירות לעזה

(חיפה) אתמול בערב, 1 ביוני 2010, החליטה שופטת בית משפט השלום באשקלון דינה כהן להאריך את מעצרם של מנהיגים ערבים – מוחמד זיידאן, יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל; שייח ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית; ושייח חמאד אבו דעאבס, מנהיג הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית – ושל לובנה מסראווה מהתנועה לשחרור עזה ומאוניברסיטת אל-קודס. מעצרם הוארך עד ל-8 ביוני 2010, בתום דיון שהתקיים באולם מלא מפה לפה וארך תשע שעות.

הארבעה, ערבים פלסטינים אזרחי ישראל, נעצרו לאחר שהפליגו באונייה מאבי מרמרה, שהיתה חלק ממשט החירות לעזה. חיל הים הישראלי תקף את המשט, ובמיוחד אונייה זו, ב-31 במאי 2010. עורכי הדין חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה, וכן עורכי הדין חוסין אבו חוסין וחאלד זבארגה ממרכז אל-מיזאן בנצרת, ייצגו את הארבעה בבית המשפט.

אף על פי שלא הוגש כתב אישום כלשהו, המדינה טוענת שאפשר לייחס לעצורים עבירות רבות, כמו קשירת קשר לבצע עבירה, אחזקת נשק ושימוש בנשק. הפרקליטות הדגישה בבית המשפט, שהבקשה להאריך את מעצרם של המנהיגים הוגשה בהתאם למדיניות הישראלית, שלפיה יש לעצור ולחקור את אזרחי ישראל שהשתתפו במשט החירות.

לפי השקפתו של צוות ההגנה, הבקשה להארכת המעצר שהגישה המדינה והחלטת בית המשפט עומדות בסתירה לעקרונות הבסיסיים של המשפט הפלילי, שלפיהם אפשר להפליל בני אדם אך ורק על סמך מעשים שעשו. התביעה טענה שהחיילים הישראלים הותקפו על ידי נוסעי האונייה; עם זאת, התביעה לא המציאה ראיה כלשהי המוכיחה שמי מהארבעה השתתף בהתקפה או היה אחראי לה.

יתרה מזו, צוות ההגנה טוען שההחלטה מפלה את העצורים והיא בגדר רדיפה סלקטיבית, שנוגעת אך ורק לזהותם הלאומית. הם נעצרו לא בגלל היותם אזרחים ישראלים, אלא בגלל היותם ערבים פלסטינים אזרחי ישראל.

עורכי הדין העלו טיעונים מקדימים רבים בדרישה לשחרר את ארבעת המנהיגים. הם טענו שלבתי המשפט הישראליים אין סמכות לדון בפרשה, מכיוון שהאונייה היתה במים בינלאומיים בזמן שהותקפה על ידי חיל הים הישראלי. הפרקליטות לא הצליחה להשיב על השאלה באיזו סמכות תקף הצבא הישראלי את האונייה במים בינלאומיים.

עורכי הדין טענו גם שמעצרם של הארבעה אינו חוקי, על פניו, מכיוון שלפי החוק יש להביא עצורים לפני שופט בתוך 24 שעות מהמעצר. במקרה הנוכחי, הארבעה הוחזקו במעצר כמעט 40 שעות לפני שהובאו לבית המשפט. הפרקליטות והמשטרה טענו שיש לחשב את מספר שעות המעצר החל ברגע שבו הגיעה האונייה לנמל אשדוד. ההגנה התנגדה לטענה זאת והסבירה כי מכיוון שחירותם נשללה מהם עוד על סיפון האונייה, שם נעצרו, המעצר התחיל כבר אז. הם לא הורשו להיפגש עם עורך דין ולא הובאו לפני שופט במגבלות הזמן הקבועות בחוק.