נייר עמדה של עדאלה: נוהלי הדיונים בעתירות אסירים פוגעים בזכותם לגישה לערכאות, לכבוד ולהליך הוגן
קיום דיונים משפטיים בין כותלי בתי הכלא, מניעת השתתפות של הקהל הרחב בדיונים באופן הפוגע בעקרון פומביות הדיון ובזכותם של האסירים לכבוד ולמשפט הוגן, כפיפות של בית המשפט לנוהלי שב"ס, מניעת מידע מאסירים באופן המונע מהם להתכונן לדיונים, הגשת ראיות חסויות בניגוד לחוק, בתי משפט הדנים בעתירות אסירים אף על פי שהחוק אינו מסמיך אותם לעשות כן והסעת אסירים לדיונים משפטיים בתנאים מחפירים – אלה כמה מהפגמים המונעים מאסירים גישה הוגנת לערכאות משפטיות, שמפורטים בנייר עמדה שהגישו ארגון עדאלה והקליניקה לזכויות ושיקום אסירים באוניברסיטת חיפה לוועדה הבוחנת את המתכונת הראויה לבירור עתירות אסירים. את נייר העמדה הגישה ב-20 ביולי 2010 עורכת הדין עביר בכר מעדאלה ומהקליניקה לזכויות אסירים. הוועדה מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש ובראשה עומדים נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט דוד חשין ושופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט דוד רוזן.
נייר העמדה חושף את האופן שבו מערימות הרשויות קשיים על אסירים הפונים לערכאות, בבקשה לשפר את תנאי המחיה שלהם בכלא. לפי נייר העמדה, שופטים מבית המשפט המחוזי מגיעים אל הכלא והופכים את אחד מחדריו לאולם דיונים סגור. הקהל הרחב מנוע מלהיכנס לאולם המשפט, אף על פי שהחוק מחייב פומביות בדיונים משפטיים. בית המשפט מכפיף עצמו לנהלים של שב"ס. סוהרים מגישים כיבוד לשופטים, בעוד הדיון הוא נגד אותם סוהרים או נגד בית כלא שבו הם נמצאים. האסירים מגיעים לדיונים בלי לדעת איזו עתירה תידון ורק בבית המשפט הם יודעים בגין מה הוזמנו.תשובת הפרקליטות לעתירותיהם נמסרת להם רק בפתח הדיון, וכך אין להם זמן להתכונן. לכל אדם יש זכות לערער, ולו פעם אחת, על החלטה שניתנה בערכאה ראשונה – למעט האסיר. אסירים צריכים לבקש רשות לערער, כלומר, הם חייבים להצביע על שאלה משפטית כדי שערכאת הערעור (בית המשפט העליון) תפתח את שעריה. שב"ס מונע מהאסירים להגיש עתירות משותפות, אף על פי שאינו מוסמך לעשות זאת. ראיות חסויות מוגשות לבתי המשפט הדנים בעתירות אסירים, בלי שיש חוק המסדיר את הנושא. בתי משפט לעניינים מינהליים דנים באותן עתירות, אף שהחוק אינו מסמיך אותם לכך. לא פעם, הדיון בעתירה שהגיש אסיר מועבר מבית משפט מחוזי אחד לאחר כמה פעמים ובניגוד לחוק, בעקבות העברה של האסיר בין בתי הכלא. כתוצאה מכך, לא פעם העתירה מתייתרת בלי שמתקיים דיון ענייני בתוכנה. מעבר לכל אלה, האסירים מוסעים לדיונים בבתי המשפט בתנאים מחפירים. הנסיעה מבתי הכלא לדיון המשפטי עשויה להימשך 12 שעות.
עו"ד בכר הדגישה בנייר העמדה שאופיו של שירות בתי הסוהר, כרשות בעלת שליטה מלאה בחייהם של האסירים, שביכולתה להשתמש בסמכויות גורפות הפוגעות בכבודם ובחירותם, מחייב הקפדה על כללי הצדק הטבעי ועל הליכים שקופים, פומביים, שוויוניים וברורים. אופיו של שב"ס גם מעניק חשיבות מיוחדת לזכות הגישה לערכאות, זכות יסוד חוקתית העומדת לאדם גם בהיותו אסיר.
בנייר העמדה הוצעו המלצות אופרטיביות לתיקון המצב המתואר בו. בין השאר הומלץ לוועדה להורות על הפסקת ניהול הדיונים בעתירות אסירים בתוך בתי הכלא ולהעבירם להיכל בית המשפט; לחייב את שב"ס ואת פרקליטות המדינה להעביר לאסירים את כתבי התשובה שלהם לעתירות, כדי לאפשר לעותרים להתכונן לדיון; למנוע או לצמצם את השימוש בראיות חסויות בהתדיינויות בעתירות אסירים; לשנות את הנהלים, כדי לאפשר לאסירים להגיש עתירות משותפות; להנחות את בתי המשפט להימנע מהעברת הדיונים בעתירות של אסירים מבית משפט אחד לאחר; לתקן את החקיקה, באופן שיאפשר לאסיר זכות לערער על פסקי דין בעתירות ולהנחות את בתי המשפט המחוזיים לתת זכות ערעור לאסירים החפצים להגיש ערעור לבית המשפט העליון; לקצר את זמן השהייה של האסירים בניידות שבהן הם מוסעים לבתי המשפט ולשפר התנאים הפיסיים בניידות ובתאי ההמתנה בבתי המשפט.
