עוואד אבו פריח, המנהיג הבדווי המוחה נגד הריסת הכפר אל-עראקיב, שוחרר ממעצר
בית משפט השלום בבאר שבע הורה ביום שישי, 18 בפברואר 2011, לשחרר ממעצר ללא דיחוי וללא תנאי את ד"ר עוואד אבו פריח, דובר הכפר אל-עראקיב וחבר ועד הכפר והפורום לחינוך בדווי בנגב. ד"ר אבו פריח נעצר יום קודם לכן, והואשם בעבירות הקשורות בהפגנות המחאה נגד הריסת כפרו. בין השאר יוחסה לו עבירה של הסתה לאלימות או לטרור, לאחר שניסה למנוע את הריסת הבתים בכפר הלא מוכר אל-עראקיב ואת נישול התושבים – ערבים בדווים אזרחי ישראל – מאדמתם. עורכת הדין ארנה כהן מעדאלה ייצגה את אבו פריח בדיון במעצרו, שארך יום שלם ובסופו קבע השופט כי לא היה כל יסוד לעצור אותו.
הכפר הלא מוכר אל-עראקיב, הממוקם כעשרה קילומטרים מצפון לבאר שבע, נהרס לחלוטין בפעם העשרים מאז יולי 2010, ב-17 בפברואר 2011. חמישה גברים נוספים שבאו מרהט השכנה כדי להביע הזדהות עם תושבי אל-עראקיב, נעצרו אף הם אך שוחררו עוד באותו יום.
מאז אמצע ינואר השנה נעצרו 25 מתושבי הכפר ומהפעילים נגד הריסתו. מעבר למעצרים הרבים, פעולות ההריסה מאז תחילת 2011 לוו בירי של קליעים מצופי גומי וגז מדמיע, במאמץ להרתיע את התושבים ולהרחיק אותם מאדמות אבותיהם.
עדאלה ייצג גם את איברהים ואחמד אבו מדיע'ם, שנעצרו ב-10 בפברואר 2010 והואשמו בהעלבת עובד ציבור, בהשתתפות במהומות ובהתנגדות למעצר. בדיון הראשון בהארכת מעצרם, בית המשפט קבע כי עליהם להישאר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קיבל במלואה את טענת המדינה, שלפיה המעצר הממושך נחוץ כדי להרתיע מפגינים אחרים, אף שנימוק זה למעצר נוגד את חוק סדר הדין הפלילי. העצורים ומשפחותיהם יגישו ערעור לבית המשפט העליון.
באל-עראקיב מתגוררים כ-300 תושבים, כמחציתם ילדים. הם חיים במקום ומעבדים את אדמתו במשך עשרות שנים. ב-1951 נאלצו תושבי הכפר לעזוב את אדמתם וכמו שבטים ערביים-בדוויים אחרים עברו לאזור הסייג שבצפון הנגב. שלטונות הממשל הצבאי הבטיחו אז לתושבים שהם יוכלו לחזור לכפרם בתוך שישה חודשים. בתקופת הממשל הצבאי, עד 1966, התושבים ניסו שוב ושוב – ללא הצלחה – לחזור לאדמותיהם שהועברו לשימוש הצבא.
בשנות השבעים המשיכו משפחות מאל-עראקיב לנסות לשוב לאדמותיהן בכפר, אבל רק ב-1998 הצליחו כ-45 משפחות לשוב לאדמותיהן ופתחו במאבק למתן הכרה לכפר. כ-100 אלף ערבים-בדווים גרים כיום ב-34 כפרים לא מוכרים בנגב. ביישובים אלה אין שירותים ציבוריים כמו מים, חשמל או מתקני חינוך ובריאות. הממשלה רואה בתושבים פולשים לאדמות מדינה ופועלת לפנותם, כדי להעביר את אדמותיהם למתיישבים בודדים או לקרן קיימת לישראל, שנוטעת בהן יערות. מדרום לאל-עראקיב ניטע "יער השגרירים" וממערב לכפר נמצא "יער God-TV".
הרשויות החלו "להכין את הקרקע לנטיעה" ב-27 ביולי 2010 לפנות בוקר. מאות שוטרים חמושים הקיפו את הכפר, הכריזו עליו "שטח סגור" והורו לתושבים לעזוב את בתיהם. לאחר מכן הרסו את כל 45 הבתים בכפר ועקרו כ-4,500 עצי זית.
באוגוסט 2010 עדאלה דרש לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטרים שהיו מעורבים בפעולת ההריסה, שתקפו את תושבי הכפר ופעילים שבאו לסייע להם. מאז התושבים פנו לערוצים משפטיים כדי לעצור את מסע ההרס של הממשלה. בעקבות ההריסה ב-16 בינואר 2011, הוציא בית המשפט צו מניעה נגד קק"ל כדי לעצור את פעולות הנטיעה בכפר. ב-20 בינואר דחה השופט בקשה להאריך את תוקף צו המניעה, אבל המליץ לקק"ל לא להמשיך בעבודות עד להשגת פתרון סופי. למרות ההמלצה, קק"ל חידשה את העבודות והפעולות נגד תושבי הכפר גברו. פעילים ותושבים רבים נעצרו ונפצעו. הם נחושים בדעתם להישאר בכפר ולשוב ולבנות אותו, עד שהממשלה תכיר בזכויותיהם על אדמת אבותיהם.
